אור זרוע, חלק ב ל״גOhr Zarua, Volume II 33
א׳ראיתי כתוב בשם ר"ת זצ"ל שהתיר ליגע בנר תלוי בשבת כשהוא דולק מדאמר אין מוקצה לר"ש אלא בנר שהוא דולק מאי טעמא דהוה בסיס לדבר האסור ש"מ מדלא קאמר מפני שמטה וחייב חטאת שאין כאן חשש הטייה וצריך לפרש אני ישמעאל קריתי והטיתי שתיקן הפתילה ונאכלה בשמן ודולקת יותר באורה וכי הא דגורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ואע"ג דעביד חריץ ה"נ כיון דלא מתכוין להבעיר מטלטלה וליכא משום מבעיר ומשום מוקצה נמי ליכא דהואיל ונר שלנו תלויה טלטול ממקום למקום הוי טלטול מן הצד ולא שמיה טלטול עכ"ל מצאתי כתוב. וכמלכותנו בארץ כנען נזהרים שלא ליגע בנר תלויה בשבת אפי' בשל שעוה. ונשים מתענות על כך וכ"ש שצריך ליזהר בנר של שמן שכולו נמשך אחר הפתילה שאם מטה את הנר הרי השמן שבו מתנדנד וקרוב בעיני לחייבו משום מכבה ומשום מדליק ואף ר"ת איני סבור שהתיר בשעת מעשה אלא לפלפול בעלמא שמא נתכוין וכה״ג איתא בירושלמי דע״ז ר' ינאי בר' ישמעאל איתיה באיש סליקין ר' הושעיא בר בון ור' זעירי ור' חנינא חברייא דרבנן מבקרתיה אשכחן לר' יהושע בר וידל יתיב (מן) [תמן] אמרין הא מרא דעובדא (האמורה בשמעתא) [הא מרא דשמעתא] (כעין) [בעון] משאל מיניה אמר לון כן אמר רשב"ל מתוק אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך אמרין לי' דלמא מן אילן דרשב"ל דומן אכין אמר לון לא לעובדא. פי' שאלו לו שמא לדמיון בעלמא אמר שכן דרכו מחמת חריפותו אמר לון לא לעובדא הלכה למעשה הא למדת שלא רצו לסמוך עד שהעיד בפי' שהורה הלכה למעשה. והדבר ידוע גודל לבו של ר"ת שהי' בידו להתיר השרץ ושמא לא דבר בדבר זה אלא לפלפול בעלמא ואיני סומך על הוראה זו ׃
1