אור זרוע, חלק ב שמ״דOhr Zarua, Volume II 344
א׳מתני' אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחילה ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו בשבת לבשל תבשילו. ותניא אם רצה לאכול את העירוב הרשות בידו אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל עד שלא הטמין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין לו ומבשלין לו אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור׃ א"ר אבא אמר רב ע"ת צריך שיהא בהן כזית בין לאחד בין למאה וכ"ש דקתני במתני' דאית ביה כזית ולגבי ככר שלם קרי ליה כ"ש: ת"ר תבשיל זה של עירוב. אפי' צלי כבוש. בחומץ ובחרדל ומיני ירקות. שלוקין היינו מבושל הרבה מאוד. מבושל כהלכתיה. קולייס האיספנין והיינו דג מליח ורך ונאכל חי וכגון שנתן עליו חומץ מעיו"ט כי זהו בישולו כדתנן במסכת שבת שהדחתו זו היא גמר מלאכתו. אמר אביי נקיטינן אם התחיל בעיסתו לתקנה ולאפותה על ידי עירובו ונאכל עירובו ה"ז גומר פי' רבי' יצחק ברבי אשר ואע"ג דגבי עירובי חצירות ותחומין לא בעינן שיהא קיים אלא מקצת ביה"ש בלבד כדאמרי' פ' במה מדליקין א"ל שנים צא וערב עלינו מבעוד יום [אחד עירב עליו מבע"י] ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבע"י נאכל עירובו ביה"ש וזה שעירב עליו ביה"ש נאכל עירובו משחשיכה שניה' קנו עירוב אלמא שמעי' מהתם דאפי' מקצת ביה"ש היה קיים קונה עירוב מיהו הכא גבי עירובי תבשילין בעינן שיהא קיים כל היום וה"ט דהתם הן באין לקנות שביתה ועיקר שביתה קיימ' בביה"ש במקום שקונה שביתה ביה"ש שם היא שביתתו כל היום הלכך כשהן קיימין ביה"ש וקנה שביתה תו לא בעינן להו אבל עירובי תבשילין להיכרא הן כאין כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת הלכך בעינן שיהא קיים בכל שעה שירצה לאפות ולבשל כי היכי דתיהוי היכרא וכל זמן שהוא קיים איכא היכרא ומותר ולאחר שאכלו או שאבד אסור:
1