אור זרוע, חלק ב ל״הOhr Zarua, Volume II 35
א׳תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה [רב] ומוקמא לה דאסור אפי' לר"ש דאביי ורבא דאמרי תרוויהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ופרש"י והכא נמי ודאי הרוח מכבהו וקשה לפי' דא"כ לתני פותח אדם הדלת כנגד הנר כדאמר רב יהודה אמר שמואל פותח אדם דלת כנגד המדורה בשבת ותו קשה לי אני המחבר דא"כ מאי קאמר מאי טעמא לייט עלה רב לימא דלייט עלה משום דקפסיק ותני ל"ש ברוח מצויה ול"ש ברוח שאינה מצויה א"נ אפילו תמצא לומר דלא איירי אלא ברוח מצויה אכתי איכא למימר דלייט עלה משום דלא גזר אטו שאינה מצויה הלכך נ״ב כמ"ש רבותינו דמיירי כגון (שהנר) [שהדלת] נוקש בו בנר בודאי והוה פ״ר וניחא לי' לכבות ואסו' אפי' לר"ש וכן פר"ח וכ"כ הר"מ מיימון נר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו מפני שהוא מכבהו אלא יזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל ע"כ לשונו. מדכתב מפני שהוא מכבהו משמע שר"ל שהדלת נוקש בו ומכבהו. וה"ר ברוך ב"ר יצחק כתב נר שאחורי הדלת שתוקעין בגוף הדלת כמו שרגילות להניח נר חנוכה בדלת פותח ונועל כדרכו ולייט עלה רב ומסיק משום דהוה פסיק רישי' שבנענוע הדלת שפותח וסוגר בא רוח ומכבה הנר ויש תימא דיותר הוה פס"ר לעיל דשרי לנער נר דלוק שעל הטבלא עכ״ל. ולא טוב הקשה שהרי פי' לעיל דבירושלמי מוקי לה שכבתה א"נ בנר של חלב או של שעוה. ותו דהכא נמי לא פי' היטב אלא כגון שהוא תחוב בכותל והדלת נוקש בו ומכבה בודאי. אמר רב יהודה אמר שמואל פותח אדם דלת כנגד המדורה בשבת ולייט עלה אביי משום דקסבר דגזרי רוח מצויה אטו שאינה מצויה והלכה כאביי לחומרא ואסור וכ"כ ה"ר משה מיימון דאסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא הרוח מנשבת בה ואע״פ שאין שם אלא רוח מצויה עכ"ל ׃
1