אור זרוע, חלק ב שנ״דOhr Zarua, Volume II 354
א׳ת"ר אין הסומא יוצא במקלו דהוי דרך חול ואיכא זילותא דיו"ט. ואין הרועה יוצא בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה שטוענין אות' בני אדם והן יושבין בקתידרא איני והא שלח (ליה) ר' יעקב בר אידי זקן אחד הי' בשכונתינו והיו מוציאין אותו בגלודקי שלו פי' פלדשטו"ל לבאו ושאלו לריב"ל ואמר להם אם רבים צריכים לו לביה"מ לדרשא מותר להוציאו בו מביתו לביה"מ וסמכו רבותי' על דברי אחי שקיא דאמר אנא אפיקתיה לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני מקומות סמוכין הן ואין תחום שבת ביניהן וא"ר שמן בר אבא אנא אפיקתיה למר שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא רבים צריכים לו שאני. ירושלמי פ"ק א"ר זריקה לר' זירא כד תיעול לדרומה שאל לר' סימון אמר לון ר' סימון בשם ריב"ל לא סוף דבר שצורך רבים בו אלא שמא יצטרכו לו רבים. א"ל רב נחמן לרב חמא בר אדא שליח ציון שהיה רגיל לעלות לירושלים. כי סלקת להתם אקיף ואזיל אסולמא דצור ועול לגבי ר' יעקב בר אידי פגע ביה ר' זריקא א"ל הכי א"ר אסי ובלבד שלא יכתף מאי ובלבד שלא יכתף א"ר יוסף בריה דרבא באלונקי שנותן זה זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתיפו וזה יושב בכסא על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא להוליך למקום רחוק טפי משנושאין אותו בין ידיהם בכסא איני והא ר"נ שרא ליה לילתא איתתיה למיפק באלונקי שאני אתתא דבעיתא ליפול מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו בשבתא דרגלא באלונקי מביתם לביה"מ לדרוש משום ביעתותא דציבורא שהיו נרתעים מן הציבור העומדין על רגליהן מפניהן והיו יריאין ליפול ואמרי לה משום טירחא דציבורא שעומדין על רגליהן וטורח ציבור הוא הילכך מכתפי להו עבדיהן ותלמידיהן ומוליכין אותן מהר למקומן. ירושלמי בפ"ק רב הונא הורי לאנתתיה דריש גלותא לצאת בכסא רב חסדא בעי לא כן תני אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה ואפי' ת"ח אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי. ר' ירמיה הורי לבר גירנטי אסיא מיטעניה בסדינא מיעול מבקרא לבישייא בשובתא. פירש רבי' יצחק בר אשר דסומא שאינו יכול לילך בלא מקל שאינו נוהג עדיין בכך או מי שאינו סומא וחלה ועמד ואין בו כח עדיין לילך בלא מקל מותר דומיא דילתא דשרי לה ר"נ למיפק באלונקי משום דבעיתא ליפול ואמימר ומר זוטרא דהוו מכתפי להו משום דבעיתי ליפול:
1