אור זרוע, חלק ב שנ״וOhr Zarua, Volume II 356
א׳מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה מעשה ששאלו לר"ט עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא יזיזם ממקומ'. לימא תנן סתמא דלא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים. אפי' תימא רבי שמעון מודה הוא בבעלי חיים. בהמות בריאות ביה"ש שמתו ביו"ט [הניחא וכו'] אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה ר"ש אף בבעלי חיים שמתו שאסורין מאי איכא למימר תרגמה זעירי בבהמת קדשים שאסורה בהנאה וטעונה קבורה דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה בחלה בקדשים אף בהמה בקדשים אלא טעמא דקדשים הא דחולין שריא דניחא למר בריה דרב יוסף אלא (לרבה) [למר בר אמימר] מאי איכא למימר הב"ע במסוכנת לעולם מתני' ר"ש ובמסוכנת דשרי ר"ש ואמר מחתכין את הדלועין [וכו'] הלכך טעמא דקדשים לא יזיזנה הא דחולין שריא. כתב רבי' יצחק אלפס תרגמ' זעירי בבהמת קדשים והיתה מסוכנת מעיו"ט טעמא דבהמת קדשים דאין מאכילין אותן לכלבים הא דחולין שריא לטלטולה. דכיון דמסוכנת היא מעיו"ט דעתי' עילוי' להאכילה לכלבים מאתמול לפיכך שרי לטלטולו עכ"ל. הרי פסק כרבה דאמר מודה הי' ר"ש בב"ח שמתו שאסורין ובפ' מי שהחשיך הסוגי' כר"ש ורבי' נמי התם פסיק כרבי שמעון וכן בפר"ח פסיק כר' שמעון. ירושלמי בעון קומי לוי מדו לראות את הטריפה ביו"ט אמר לון אפקון לכדר' אמי בשם ר"ש אין רואין את הנגעים בבית אפל ושמענו אין רואין בבית אפל כך כתוב בירושלמי ואיני יודע לפרשו. מה ענין אפל אצל טריפה דגבי נגעים כנגע נראה לי ולא לאור. אבל טריפה לא ועוד מה זה שמסיק ושמענו דאין רואין בבית אפל ושמא טעות סופר הוא. ולאח"כ מסיק א"ר יוסי בר בון לא מטעם הזה אלא שלא תמצא טריפה ויהיה אסור לטלטלה וזהו טעם טוב והכי נמי אמרי' בגמרא דידן בפ' מי שהחשיך ואף לוי סבר כר' [יהודה] כי הא דלוי כי הוו מייתו טריפה לקמיה ביו"ט לא הוי חזי אזיל ויתיב אקיקלקלתא הוה חזי דסבר שמותר לראות את הטריפה ביו"ט כסתמא דתלמודא דירושלמי דלעיל וכר' בון וכדתנן אם יש בו מום יעלה וישחוט ומסתמא צריך לבדוק אם טריפה הוא מיהו לדידן נמי דסבירא לן דהלכה כר"ש לרבה דאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו שאסורים ה"ה אם נמצאו טריפה שאסורים ואסורים בטלטול ולעיל פסקי' כרבה כדפי' מעתה קשה לי אני המחבר מנ"ל דלוי סבר כרבי יהודה דילמא כר"ש ס"ל וסבר כרבה דאמר מודה הי' ר"ש בב"ח שמתו שאסורין:
1