אור זרוע, חלק ב ש״סOhr Zarua, Volume II 360
א׳מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה כגון בפסח או בעצרת ויושב בסוכה בגנה או בפרדס אין נוטלין עצים מן הסכך. אלא מן הסמוך לה. והשתא משמע אם הוא עב שנתנו בו קנים הרבה מותר ליטול מהן. מ"ש מסוכה דלא דקא סתר [אהלא] מן הסמוך לה נמי הא [קא סתר] אהלא דכיון דבטלה לגבי סכך כל פורת' דשקיל מיניה סתירה היא אר"י אמר שמואל מן הסמוך לדפנות קנים (שהקירום) [שהסקימם] סביב הדפנות כיון דלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג לפיכך הכל שוה כעליון כתחתון סכך הוא. ואפי' סמוך לדפנות אם נתכוין לעבותה שיהא הכותל עב אסור כדאמרי' בירושלמי שמואל אמר בשלא נתכוין לעבותה [אבל אם נתכוין לעבותה] אסור בשלא התנה אבל אם התנה מותר וליכא למימר דשמואל דירושלמי קאי על הסכך דהא שמואל אוקמה למתני' דקתני אלא מן הסמוך לה דהיינו סמוך לדפנות ועלה קאמר בירושלמי שאם נתכוון לעבותה הו"ל כאלו ארוג בדופן ואסור. ואם התנה מעיו"ט ליטול ביו"ט מעבות דופן מותר. ואסוכה דעלמא קאי דמהני בה תנאה אבל בסוכת החג בחג לא מהני תנאה ולא פליג אגמרא דידן. רב מנשיא אמר אפי' תימא כשאין (לה) סמוך לדפנות אלא סמוך לסכך כי תנן מתניתין באיסורייתא חבילות של קנים שנתנן על הסכך ולא התיר איגודן ולא בטלינהו לגבי סככה אלא הצניעם שם. תני רב חייא בר יוסף אין נוטלין עצים מן הסוכה (ולא) [אלא] מן הסמוך לה ור"ש מתיר והא קא סתר אהלא א"ר נחמן בר יצחק הכא בסוכה רעוע' עסקי' דמאתמול דעתיה עלויה דמסק אדעתיה דנפלה ולמחר נפלה הילכך לר"ש מוקצה ליכא דאמרי' מאתמול דעתיה עלויה לת"ק לא אמר דעתיה עילויה בשום מידי דלא חזי בין השמשות וקיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה: תניא ושוין בסוכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומי מהני בה תנאה והאמר רב ששת משום רבי עקיבה מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' משמע כל שבעה היא הקדש א"ר מנשיא בר אוניא אמר שמואל סיפא אתאן לסוכה דעלמא. פי' סיפא דקתני אם התנה עליה אסוכה דעלמא קאי וארישא דברייתא קמהדר דאיפלגו בה ת"ק ור"ש דקתני אין נוטלין עצים מן הסוכה דאוקימנא ברעועה ונפלה ומשום מוקצה וקאמ' אם התנה עליה מבעו"י שאם תפול למחר יסיקנה הכל לפי תנאו אפי' לת"ק. ולר"ש דל"ל מוקצה אפי' תנאה לא בעי ולסוכת החג בחג אפי' התנה לא מהני תנאה אבל נויי סוכה מהני בהו תנאה כדאביי ורבא דאמרי תרוייהו באומ' אין אני בודל מהן כל בין השמשות [מהיות] כחי וזכותי בהם ליטלם כל שהות אורך בין השמשות של עיו"ט הילכך בשעת ביאת היום שהיתה [קדושה] צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא הוקצו אבל עצי סוכה שאינו יכול להתנות עליהן כתנאי זה שהרי ע"כ יבדל מהן ביה"ש משום דסתר אוהלא וביה"ש ספק יו"ט היא חלה קדושה עליהן וע"י קדושה זו (הוקבעו) [הוקצו] לשבעה. וכתוב בשאלתות בפרשת שלח לך היכא דעבד סוכה ולא יתיי בה אי נמי עבדה להושענא ולא אגבהה למיפק בה דשריין בהנאה והזמנה לאו מילתא היא והוכיח מסנהדרין וההיא דלולב הגזול דתנן או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואמרי' בגמ' דמעטינהו אימת אילימא דמעטינהו מקמי דלאגדיה פשיטא ואלא בתר דליאגדיה דחוי מעיקרא הוא וש"מ דחוי מעיקרא לא הוי דחוי לא לעולם בתר דאגדיה וקסבר לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד הזמנה בעלמא היא ופי' רש"י לעולם בתר דאגדיה וקסבר אגד הזמנה בעלמא היא ואין אגודתו קריאת שם להיות חל עליו שם לולב פסול לידחות הלכך אפי' דחוי מעיקרו אין כאן עד שיקדש עליר היום עכ"ל משמע אם (לא) קדש היום אע"ג דלא אגבהיה חל עליו שם לולב ליפסל וה"ה ליאסור בהנאה ולא היא דלעולם לא מיתסר בהנאה עד שיגביהנו אלא ה"ק דלא חל עליו שם לולב שיקרא דהוי מעיקרו שלא יהי' ראוי לנטילה עד שיקדש היום ויבוא זמן נטילתו ואע"פ שאינו ניטל בלילה כ"א למחר ביום מ"מ כשקדש היום כבר התחיל יום שהוא ראוי לנטילתו וי"א שרש"י כתב בסידור שלו אתרוג שבירך עליו ונפסל אסור בהנאה כל שבעה ומשמע דוקא שבירך עליו אבל אם לא בירך עליו אלא קידש עליו היום ונפסל לא אסור בהנאה והיינו כדברי השאלתות ׃
1
ב׳מתני' מביאין עצים תלושין מן השדה. שבתוך התחום ביו"ט. מן המכונס שכנסן מערב יו"ט דגלו אדעתיה דעלייהו סמיך ואינו מוקצה אבל לא מן המפוזרין דמוקצין הן. ומן הקרפף שהוא משתמר ומוקף סביב אפי' מפוזרין. מתני' יחידאה היא דתניא ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על המפוזרין שבשדות שלא יביא [ועל המכונסין שבקרפף שיביא] אלא על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדות שבש"א לא יביא ובה"א יביא. ורשב"א הוא דאמר דב"ה אמרי הכי ופליגי רבנן עליה. ירושלמי רב ירמיה ר' חנינא מטו בה בשם רב הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף ואע"ג דרב ושמואל הילכתא כרב באיסורי אע"פ כן הואיל ולא הוזכרה הא דרב בגמ' דידן כשמואל עבדינן ואין מביאין אלא מן המכונסין שבקרפף: אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים כמפוזרין דמי ואסורים ואפי' לא פזרתן הרוח דמסתמא לא סמכה דעתיה סבר מבדר להו זיקא ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו להכבידן שפיר דמי דסמכה דעתיה:
2
ג׳מתני' ואיזהו קרפף כל שסמוך לעיר ממש דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפי' בתוך התחום שבת בסופו. איבעיא להו היכי קאמר כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר' יוסי למימר ואפי' בתוך התחום שבת נמי או דילמא ה"ק כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת ואתא ר' יוסי למימר ואפי' בתוך התחום שבת ודווקא דאית ליה פותחת אבל לית ליה פותחת אפי' סמוך לעיר נמי לא ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפי' בתוך התחום שבת ש"מ ר' יוסי תרתי קאמר ולקולא דשמעיה לר' יהודה דאמר כל הקרפיפות בפותחת הן ואפ"ה בעי סמוך לעיר וא"ל ר' יוסי כיון דכולהו פותחת אית להו כל שנכנסין לו בפותחת לא בעי בסמוך ואי איכא מיעוטא דלית ליה פותחות בעינן בסמוך א"ר סלא א"ר (זכאי) [ירמיה] הלכה כר' יוסי ולהקל היינו כדפרישית:
3
ד׳מתני' אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אין מבקעין לא בקורדם ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ: והא אמרת רישא אין מבקעין כלל אמר ר"י אמר שמואל חסורי מיחסרא וה"ק אין מבקעין עצים מן סוור של קורות המושכבין לארץ שלא יתעקמו ועומדות לבנין ומשום מוקצה ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ואע"ג דהשתא להסקה קיימי ביה"ש להכי לא קיימי. אבל מן הקורה שנשברה מעיו"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום העשוי כמין כלי אומנות אוכפות וסריגות ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ וסתם קופיץ הוא של קצבים דומה לקרדומים שלנו שאינן כלי אומן וסתמא לאו למלאכת אומן הוא. וכתב ריב"א זצוק"ל מיכן משמע שמותר לנו לבקע עצים בקרדום שלנו ביו"ט וצריך להזהר שלא יבקע עצים דקים כדאמר בכלל גדול האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן ופירש"י עצים דקים להבעיר האש הא למדת דמלאכה היא הואיל ואפשר מעי"ט לא שרינן ליה ביום טוב ואפילו בקרדום השנוי במשנתינו לאיסור מותר לבקע בו דאמרינן עלה בירושלמי דבי ר' ינאי [אמרין] מבקעין בקורדם תני ר' הושעיא מבקעין בקורדם שמואל [אמר] הלכה כמי שאמר מבקעין בקורדם תני ר' יוסי בן קפר [אמר] משום ר"א בן שמוע ב"ש אוסרין וב"ה מתירין. ואע"ג דשמואל פי' למתני' ואוקמה בחסורי מחסרא לאו משום דס"ל דהילכתא כמתני' אלא שיישב המשנה שלא תיקשי רישא לסיפא ורב נמי דפירש קרדום דמשנתנו דלא שנו אלאי בנקבות שלו אבל בזכרות שלו לא. לא קאמר הלכה כמתני' אלא בא לפרש המשנה וסמכינן אירושלמי דפסיק שמואל להדיא הלכה כמי שאמר מבקעין:
4
ה׳מתני' לא במגל: ירושלמי אית תניי תני מבקעין [אית תניי תני אין מבקעין] א"ר חסדא מ"ד מבקעין במגל יד ומ"ד אין מבקעין במגל קציר:
5
ו׳מתני' בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת מאליו נוטל ממקום הפחת ולא אמרינן מוקצין מחמת איסור הן דאינו יכול לפחתו ביו"ט ואסח דעתיה מנייהו דלא הויא פחיתתו איסורא דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דליבני דלאו מוקצה היא כדאמר בשילהי פירק' גבי טבל שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן. רמ"א אף פוחת לכתחילה ונוטל והא קא סתר אהלא אמר רב נחומי בר אדא אמר שמואל באוירא דליבני פי' סידור של לבנים בלא טיט וממילא שמעי' דבית שהוא בנין גמור שיש בו משום סתיר' אוהל והוא מלא פירות וסתום ונפחת שאסור ליטול מאותו דמוקצין הן מחמת איסור דאינו יכול לפוחתן ביו"ט א"ר זירא ביו"ט אמרו שהתיר ר"מ כיון דמדרבנן הוא אסור ומשום שמחת יו"ט [שרי] שהרי הותר בו אוכל נפש אבל לא בשבת. אר"נ הני ליבני דאשתייר מבנינא. כתבת"י בסו"ף הלכו"ת שב"ת: אמר שמואל כל חותמות שבקרקע כגון דלתות פתחי בורות ומערות הסגורים בקשרי חבלים אחד שבת ואחד יו"ט מתיר את הקשר דלאו קש"ק הוא שהרי להתיר תמיד הוא עשוי אבל [לא] מפקיע החבל לסתור עבותו וגדילתו. ולא חותך. [דהא] סתירה [היא] ויש סתירה [בבנין] של קרקע. ושל כלים כגון תיבה נעולה הכגורה ע"י קשר חבל מתיר ומפקיע וחותך דאין סתירה בכלים:
6