אור זרוע, חלק ב שפ״בOhr Zarua, Volume II 382
א׳מתני' בר"ח ובחוש"מ קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה זה הכלל כל שיש בו קרבן מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה: בעא מיניה (רב שילא) [עולא] בר רב מרבא פרשת ר"ח כיצד קורין. בארבעה בני אדם. צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי הוה תמניא פסוקי היכי ליעבד ליקרי [תרי] תלתא תלתא [פסוקי] פשו להו תרי ואין משיירין בפרש' פחות מג' פסוקים ליקרו ארבעה ארבעה פשו להו וביום השבת דהוו תרי ובראשי חדשיכם דהוו חמשה היכי ליעבד ליקרי תרי מהא וחד מהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים לקרי תרי מהא ותלתא מהא פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ופשטי' רב אמר דולג. השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו. ושמואל אמר פוסק. הראשון קורא חצי הפסוק השלישי ופוסקו. שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה הילכתא דולג ואמצעי דולג משום דלא איפשר בענין אחר. מיתיבי פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים ושל [חמשה] פסוקים ביחיד קרא ראשון ג' השני קורא ב' מפרשה זו ואחד מאחרת ויש אומרי' ג' לפי שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ואם איתא למ"ד דולג נדלוג. דאילו למ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור. שאני התם דאפשר בהכי. לקרות מפרשה שאחריה דהך מתניתא קיימא בב' וה' (או בשבת) שהוא יכול לקרות מה שירצה שהכל מענינו של יום. מיכן רוצים להוכיח דהיכא דקרא בפסח או בעצרת אותו שלפני האחרון עד שני פסוקים סמוך לפרשה של עניינו של יום שיש לו לאחרון לדלג ולהתחיל פסוק יותר למעלה ואין לו לקרות שני פסוקים מאותה פרשה ושלשה מפ' אחר' (כי שאומר) כיון שענינו של יום כגון משך תורא נסתיימה מילתי' בהכי דהיכא [דלא] אפשר דולג כדקאמר הכא והכא לא אפשר כמו בפר' ר"ח דאמ' דולג לרב ואין נראה לחלק ולומר דהכא כיון שקרא האחרון שני פסוקים מענינו של יום א"צ יותר אלא משמע דצריך שיקרא כל קריאתו בענינו של יום ולא אתבריר לי:
1