אור זרוע, חלק ב שפ״וOhr Zarua, Volume II 386
א׳ת"ר תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין אלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתק של תפילין ורצועותיהן׃ תיק ונרתק חדא היא אלא תיק נופל על דבר ארוך ונרתק נופל על דבר קצר. ואנו נוהגין בהושענ' רבה שאנו זורקין הושענות בביהכ"נ ואין בכך כלום דלא עדיף משופר ולולב שהן נזרקין. ובספר בשר ע"ג גחלים כתוב אין מעבירין על המצות כיון דמחית קמיה ס"ת או מזוזה או הושענא אסור למפסע עליהן דלא לקיל במצות וכמדומה אני דהיינו הושענא שבלולב דאע"ג שהיא נזרקת אפ"ה אין לפסוע עליה: אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא דהיינו בימה של עץ [תשמיש] דתשמיש הוא. שפורס מפה עליה ואח"כ נותן ס"ת עליה ושרי כיון דחזינא דמותבי ס"ת עליה בלא מפה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור. ואמר רבא מריש הוה אמינא דאי פריסא. דהיינו יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים תשמיש דתשמיש הוא. תשמיש של ארון. כיון דחזינא דעייפי ליה. שפעמים כופלין אותו תחת ס"ת. ומנחי לס"ת עליה א"נ פרסו ליה אסיפרא אמינא תשמיש קרושה הוא ואסור ואמר רבא האי תיבותא דאירפט דהיינו ארון שנתקלקל ונפרד מחיבורו לעשותה תיבה קטנה מהראשונה שרי לעשותה כורסייא דהיינו בימה אסור [דירידה] היא. כורסיא נמי מיעבדה כורסיא זוטא שרי דרגא לכורסיא אסור [ואמר רבא] האי פריסא דבלה. דהיינו יריעות הארון שבלו מיעברא פריסא זוטא א"נ כסותא לספרא שרי. לחומשים דהיינו ספרים שהן עשויין חומש חומש אחד לבדו וכולן בגליון אסור ואמר רבא הני זבילי דחומשי שהן כמין דלוסקמי. וקמטרי דספרי דהיינו ארגזין [שקורין] אישקריני"א תשמישי קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידי ולנטורי בעלמא הוא דעבידי וכאינדרונ' דמיא קמ"ל. שאלני ה"ר אביגדור כהן וזאת היא התשובה שהשבתי לו. ואשר כתבת על בנין שבבית הכנסת העשוי בבנין אבנים בתוך החומה מזרחית ומפני שהיו מתקלקלין ספרי תורות המונחין בתוכו מחמת ליחלוח הקרקע עשו ארון עץ תלוש והוציאום מתוך הישן ונתנום בחדש ומתקיימים בו יפה ושאל השואל אם מותר להרוס את הראשון ולגנוז את אבניו כדין תשמישי קדושה כי מאחר שאין משתמשין בו אלא בארון של עץ מה צורך בשני ארונות ופשיעות' אין שייך כאן והמקום צר לעמוד זה בפני זה עכ"ל. הרי לא שאלת אלא אם מותר להרוס את הראשון אבל פשיטא לך דיש בו משום תשמישי קדושה כך נראה בעיני דאין בו משום תשמישי קדושה דאע"ג דאין בידי להתירו מטעם מחובר שאינו נאסר כההיא דפרק נגמר הדין דקבריה דרב הוו שקלי מיניה לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו שפיר עבדי דקרקע עולם היא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קברי העם לע"ז מה ע"ז במחובר לא נאסר ה"נ במחובר לא נאסר דלא דמיא לההיא דפרק רבי ישמעאל כדפרישית התם. מ"מ שמעינן דקבר וע"ז דאינון איסורי דנאה במחובר לא מיתסרי וההיא דהחוצב קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר ה"ז לא יקבר בו עולמית אוקימנא בקבר שאינו מחובר א"כ הכא נמי אם חומה מזרחית היא [סלע] שהיא מחוברת מעיקרא לא מיתסרא משום תשמישי קדושה וכההיא דר"פ הנהנה מן ההקדש דת"ר אף חטא האמור במעילה בתלוש מן הקרקע. אבל אם הוא בנין בידי אדם אין בידי להתיר מטעם מחובר דאמר רבא בהכל שוחטין פשיטא תלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוה תלוש דאמר רב המשתחוה לבית אסרו ובפ' האומר משקלי תניא המשכיר בית לחבירו [הקדישו] המשכיר הדר בו מעלה שכר להקדש אלמא דמצי מקדיש ליה ומצי נמי למיסרי' אעפ"כ נראה בעיני הא דאתינן עלה לית בו משום תשמישי קדושה דאע"ג דארון ודאי יש בו משום תשמישי קדושה דאמר רבא בפרק בני העיר מריש הדא האי פריסא תשמיש דתשמיש היא [פירש"י פריסא יריעה] וכו' אלמא דארון גופיה תשמיש דס"ת הוא ובפ' במה מדליקין נמי קרי ליה ארון דקודש כדתניא רשב"א אומר בעון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לביה"כ בית עם ולארון הקודש ארנא אלמא ארון הקודש מיתקרי וש"מ תשמישי קדושה היא אפ"ה הא דאתינן עלה נראה בעיני דלית ביה משום ארון הקודש שאני אומר שאין אה"ק אלא שעשוי כמין ארגז ולכבוד ולא לשמירה ותדע דרבא קרי ליה תיבה דאמר רבא האי תיבותא דאירפט וכו' אלמא דבכה"ג מקרי אה"ק אבל זה שעשוי בבנין החומה לשמירה הוא עשוי ולא לכבוד ס"ת ההיא לית ביה משום תשמיש קדושה ותדע דאמר רבא הנהו זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין ופי' רבי' שלמה זבילי כמין דלוסקמי קמטרי ארגזין שקורין אשקריני"א ופרכי' פשיטא ושנינן מה"ד הני לאו לכבוד עבידי לנטורי כעלמא הוא דעבידי וכאינדרונא בעלמא דמיין קמ"ל. פי' קמ"ל דלאו לנטורי עבידי [אלא לכבוד עבידי] הלכך יש בהן משום תשמיש קדושה. הא למדת דכל היכא דלנטורי עבידי לית ביה משו' תשמיש קדושה הלכך הא דאתינן עלה שהוא בנוי בחומה קבועה וסגרי ליה במסגר ההיא לנטורי עביד ודין אינדרונא יש לו ולית ביה דין ארון הקודש לטעון גניזה. אע"ג דיש בידי לפרש דה"ק מה"ד הני לאו לכבוד עבידי לנטורי עבידא הילכך הואיל ולנטורי עבידי ה"א דלית בהו משום תשמישי קדושה קמ"ל אע"ג דלא עבידי לכבוד אלא לנטורי אית בהו משום תשמישי קדושה דכיוצא בזה אשכחן דבעינן כה"ג לפרש בפ' אילו מציאות דאמר השואל ס"ת מחבירו לא ישאילנו לאחר ופרכי' מאי איריא ס"ת אפי' כל מילי נמי ושנינן ס"ת אצטריכא ליה מה"ד ניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה קמ"ל. דהתם ע"כ דפי' מהו דתימא הואיל וקיי"ל דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוני' ישאילנו לאחר קמ"ל אע"ג דניחא ליה ה"ז לא ישאילנו דדילמא לא מהימן ליה ההוא אחרינא דאי תפרש קמ"ל דלא ניחא ליה לקיומי מצוה בממוניה קשיא ההיא דפ"ק דפסחים דאמר התם לא מבעיא באתרא דלא יהבי אגרא דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בגופיה אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא ניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה. אעפ"כ הכא לא ניחא לי לפרש כך דלא משמע לישנא הכי כלל. ותו מאי קשיא לן הכא דאומר מילתא להוציא הלכה ממשמעותה דהניחא התם דדחקה לן שמעתא למיפק ממשמעותה משום קושיא דפסחים אבל הכא מאי קשיא לן דניפוק הילכתא ממשמעותה. ותו נראה בעיני דהואיל שהיו מתקלקלין ספרי תורות המונחין בתוכו א"כ לא היה ראוי לתשמישו ולא חלה עליו שום קדושה דהאי לא מקרי תשמיש דידיה אלא מזיק דידיה הואיל שהוא מקלקלו יצחק בר' משה נב"ה. ירושלמי כל כלי ביהכ"נ כביהכ"נ ספסלא (ופלטורה) [וקלטורה] כביהכ"נ. כילא דעל ארונא כארונא ר' (אבינא) [אבהו] יהיב גילתא תחתוי ההן כילן רב יהודה בשם שמואל בימה ולווחין אין בהם משום קדושת [ארון] ויש בהם משום קדושת ביהכ"נ ר' ירמיה אזל לנוולנה חמתון יהבון מכושא בנו ארונא אתא שאיל לר' (אחא) [אימי] א"ל אני אומר לכך התנו עליו מתחילה ר' (הונא) [יונה] עבד ליה מגדל ואתני עליה עילייא דספרים ארעיא דמאנין. אמר מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות ספרים שבלו אפי' של ספרי תורה עושין אותם תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח ואפי' שונה הלכות שלא שימש ת"ח בגמרא ותלמוד אלא במשניות ותוספתות א"ר אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרש [למען יעמדו ימים רבים]: א"ר פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי פי' מותר לעשות מביהכ"נ בית המדרש מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא א"ר אחא בריה דרבא כוותיה דרב פפי מיסתברא דאריב"ל ביהכ"נ מותר לעשותו ביה"מ וכן הלכה. ירושלמי מהו למכור ביהכ"נ וליקח בו בית המדרש מילתא דריב"ל שרי דא"ר יהושע בן לוי וישרוף את בית ה' זה בית המקדש וכו': מתני' ספרים לא יקחו מטפחות ת"ר גוללין ס"ת במטפחות חומשין וחומשין במטפחות נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין ולא חומשין במטפחות ס"ת. וצריך ליזהר שהמטפחות של ס"ת ושל נביאים וכתובים ושל שאר ספרים שלא יהיו שעטנז מפני שפעמים מחמם בה ידיו שכורכה סביב ידיו בימות הקור כדתנן בפרק בתרא דכלאים מטפחות הידים ומטפחות הספרים מטפחות הספוג אין בהן משום כלאים ר' אליעזר אומר פי' מטפחות הידים מפה שפורסין על השלחן כמו שדרך בני אדם מכובדים כשמביאין להם פת או בשר או בצים מושכים להם במפה ובירושל' פסיק הלכה כר"א דאסיר וא"ר זריקן כשהיו מביאים לר' אבינא ביעתא במפה דאית בה כלאים והוא לא מקבל על שלא יתכוונו בהחמה מפני החמה כלומר שהמפה מונעת שלא יכוה מביצה שהיא חמה. הא דאסר ר"א מטפחות ספרים מפרש בירושל' ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן מפני שעושה אותה כמין תיק ומשימה בחיקו ונותן ספר [תורתו] עליה ר' אבא ר' חייא [בר יוסף] בשם רב מפני שמחמ' בה ידיו. מטפחות הספוג כשאדם יוצא מבית המרחץ מביאין לו סדין או מטפחות ומספג בה ר' אלעזר אוסר ומפרש בירושלמי פעמים שרואה את רבו ומתעטף בה ותו תנן התם מטפחות הספרים אסורים משום כלאים פי' ספר שמספר בני אדם פורס עליו שיפול השיער עליה ויש בה משום כלאים ואמר בירושלמי הדא דתימר במתכוין לשם מלבוש אבל אינו מתכוין לא הרי שנינו דמטפחות ספרים יש בהם משום כלאים ופירשה ר' אבא בשם ר' חייה בשם רב מפני שמחמם בה ידיו הלכך ילפינן מינה האי מפה או מעיל שפורסין ע"ג כורסייא דהיינו בימה של עץ ונותנין עליה ס"ת וקורין בו צריך להזהר שלא יהא בו כלאים דהתם נמי מחמם בה ידיו ותניא נמי בפרק בתרא דכלאים בתוספתא מטפחת תיבה אין בה משום כלאים דהיינו מפה או מעיל שפורסין בארון הקודש תחת ס"ת או סביב ס"ת משום דהתם לא שייכי הני טעמי דמפרש בירושלמי לענין מטפחת ספרים אבל מטפחת כורסיא דהיינו בימה של עץ לא תני דהני אית בהו משום כלאים משום דפעמים כשקורא בס"ת יש לו קרירות בידים ומתעטף בה ומתחמם בה: איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש ת"ש אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי מתניתין דיעבד אנן כי קמבעיא לן לכתחילה ת"ש דארבב"ח א"ר יוחנן משום רשב"ג אין מוכרין ס"ת אפי' ישן ליקח בו חדש התם משום פשיעותא שמא משימכרו לזה לא ימצאו חדש לקנות ומתוך כך (ישתמשו בדמים) [יפסדו הדמים] כי קמבעיא לן דכתיב' ומנח לאפרוקי מאי ת"ש דאמר ר"י משום ר"מ אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה. להתפרנס בו כשלומד תורה ולישא אשה ש"מ תורה בתורה שפיר דמי. דילמא שאני לימוד שהתלמוד מביא לידי מעשה אשה נמי לא תהו בראה לשבת יצרה אבל תורה בתורה לא ולא איפשטא. הלכך אין מוכרין ס"ת אפי' ישן ליקח בו חדש ואפי' כתוב ומנה קמן דאינו מעוכב אלא לתת דמיו אבל מכרו בדיעבד את הישן מותר ליקח בו את החדש. ומותר למכור ס"ת כדי להתפרנס בדמיו וללמוד תורה אפי' אגדות חמידי הוא טעמא אלא שהתלמוד מביא לידי מעשה ואמרינן בעלמא כל מי שלא טעם טעם אגדה לא טעם יראת חטא. ומותר למכור ס"ת כדי לישא אשה ואפי' קיים פריה ורביה דמידי הוא טעמא אלא משום לא תהו בראה לשבת יצרה הא ההוא טעמא שייך אפי' בקיים פריה ורביה: מתני' וכן במותריהן אמר רבא לא שנו אלא שמכרו אחת מן הקדושות הללו ולקחו ממקצת הדמים קדושה מעולה והותירו מהם אבל גבו מעות מן הציבור לצורך ס"ת וקנאוהו ונותר בידן מן הדמים מותר להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה ומכרו והותירו נמי לא אמרן אלא שלא התנו שבעה טובי העיר במא"ה אבל התנו זט"ה במא"ה לעשות רצונם מן הדמים אפי' לדוכסוסי' מותר א"ל אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ששת מי שמיע לך מאי דוכסוסיא א"ל הכי א"ר ששת פרשא דמתא בני העיר שוכרין אדם רוכב סוס שיהיה להן מזומן לשולחו בשליחות אל מושל העיר כשיצטרכו. וה"ה דמותר כשהתנו כשגבו מן הצבור מעות לעשות חפצם ממותר הדמים [אפי' קנו ומכרו וחזרו וקנו אחרת במקצת דמים המותר מותר להורידם] אבל גבו והותירו מותר לעשות חפצם מן הדמים ואפי' לא התנו אבל גבו ומכרו והותירו ולא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אותו התנאי אינו כלום ואסור להורידן שכבר באו לשימוש קדושה חמורה ׃
1