אור זרוע, חלק ב שצ״בOhr Zarua, Volume II 392
א׳בשבעה עשר בתמוז כתוב בדברי הגאונים בי"ז בתמוז קרו ג' גברי מן ויחל משה עד אשר אני עושי עמך בפרשת כי תשא ולא בעו אפסוקי במעשה העגל כי היכי דמפסקינן בשאר תעניות אלא קרי כוליה מעשה העגל ומעשה שבירת הלוחות משום דענינו של יום הוא דת"ר בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות מיהו אנו נוהגים שאנו מפסיקין וקורין כבשאר תעניות. אמר רב יהודא בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב ר"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי והיינו חזון ישעיהו. רבי' אפרים ברבי' יצחק זצ"ל רצה להנהיג כן בווירמש"א ולא שמעו לו מפני שכבר נהגו להפטיר בשבת הסמוכה לט' באב ושלחו הדברים לרבי' אליעזר ממיץ והשיב להם דליתא לדרב דרב סבר כר"מ דפרק בתרא דתענית דאמר שהאבילות נוהג מר"ח דתניא ואסור לספר ולכבס מר"ח עד התענית די"מ ר' יהודה אומר אף כל החודש כולו אסור רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד אמר רבא הלכה [כר"מ] ואמר רבא הלכה כרשב"ג ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר"מ הו"א אפי' מר"ח קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמעינן הלכה כרשב"ג הו"א אפי' לאחריו קמ"ל הלכה כר"מ הא למדת שאין הלכה כר"מ דאמר שהאבילות נוהג מר"ח והשיב לו מורי רבי' אב"י העזרי ז"ל לדבריך שאתה מדמה האבל והצער ודברי תוכחת הנביאים ותספורת וכיבוס אהדדי וניתן להם דין אחד א"כ קשיא דרב אדרב דתנן פרק בתרא דתענית שבת שחל ט"ב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ואמר רב לפניו אסור לאחריו מותר ושמואל אמר אפי' לאחריו נמי אסור מיתיבי שבת שחל ט"ב להיו' בתוכה אסור לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה. בשני בשלישי ברביעי ובחמישי לפניו אסור לאחריו מותר חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת וקתני תיובתא דשמואל אבל לרב ניחא ואמאי הא האי תנא לא אסר תספורת וכיבוס מר"ח וה"ה שאין מפטירין בחדשיכם ומועדיכם מר"ח וקשיא דרב אדרב אלא ודאי דלא דמו אהדדי ולא תליין הא בהא אלא דברי התוכחה דנביאים לא הוי אלא כמיעוט שמחה ובמיעוט שמחה מודה האי תנא דממעטין מר"ח אע"ג דלא אסר בתספורת וכיבוס אלא שבת שחל ט"ב להיות בתוכה ה"נ לרב שפיר סבר כרשב"ג דלא אסור תספורת וכיבוס אלא בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה אבל בשמחה ממעטין בר"ח ורשב"ג נמי אפשר דסבר הכי הילכך אכתי אמאי סמכינן דלא מפטירין בחדשיכם ומועדיכם בר"ח אב שהל להיות בשבת ונראה דסמכי' אפסיקת' שמסודר בה דש"ח לפני ט"ב ואל תתמה דה"נ תנן לקמן דקרינן בתעניות ברכות וקללות ואנן קרינן ויחל וסמכינן אפסיקתא שאומר שם דויחל קרינן. בת"ב גופיה מאי מפטרינן אמר רב איכה היתה לזונה מאי קרינן תניא אחרים אומרים ואם לא תשמעו לי ר' נתן בר יוסף אמר עד אנה ינאצוני ויש אומרים עד מתי לעדה הרעה הזאת ותרויהו במרגלים והם חזרו בט' באב כדאמרינן במסכת תענית. אמר אביי והאיתא נהוג עלמא למקרי בו אתחנן בי תוליד מים עד אז יבדיל וכן הלכה והלכתא מאן דקרי שלישי הוא מפטיר בנביא ואפטורי בירמיהו באסוף אסיפם עד כי באלה חפצתי נאום ה' ובמנחה קורין בויחי משה ומפטיר כבשאר תעניות וכתבו הגאונים דאי בעי לאפטורי בשובה ישראל הרשות בידו וקודם ט' באב מפטירין דברי ירמיהו ובשבת שלאחריה שהיא סמוכ' לט' באב מפטירין חזון ישעיהו ולאחר ט"ב נו"ע אר"ק ולאח"כ שד"ש. וזה לשון ר"ת נראה לי עיקר דקריאת ההפטרות דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש כמסודרות בפסיקתא ג' דפורענות לפני ט' באב ז' דנחמות לפני קללות דמשנה תורה ותרי דתיובתא בין כשחולקין אתם נצבים ובין כשאין חולקים שהרי אומר בצום גדליה דרשו אחר ר"ה ואחריו שובה ויש שקורין שובה בשבת שבין ר"ה ליוה"כ [אף כשיש שבת בין יוה"כ לסוכות] וטעות היא בידם שאינם סדורות כך בפסיקתא ושובה ישראל על תפילת מטר היא שבחג נידונים על המים ומזהירין עליהן לשוב ועוד שיפה צעקה אחר גזר דין כדאיתא בראש השנה שאם פסקו להם גשמים מועטים בר"ה הקב"ה מורידן בזמנן ואתם נצבים שיש בה מקצת קללה לכך תקנו לה נחמה שוש אשיש שהיא נחמה וכדי שתכלה שנה וקללותיה דאלת"ה הו"ל לתקוני [לחלק מטות ומסעי שהן גדולות ולא נצבים וילך שהן קטנות] וכמה עניני תפילת גשמים אנו מתפללים עד הושענא רבה שהוא יום גזירת גשמים לפיכך נכון לקרות אחר יוה"כ שובה אם חלה שבת אחריו שעיקרה לגשמים ואותן האומרים שוש אשיש בשבת שבין ר"ה ליוה"כ ומקדימין שובה ואומרים משל כהדין נצחייא דאזלין לקירבא ונטלין [מאני קרבא] בידיהן זהו משל הדיוט ואינו עיקר וכן העתקתי מכתב גלילי רבי' יוסף טוב עלם זצ"ל וכן נראה לי עכ"ל ר"ת. ר"ח שחל באחד מאלו שבתות במה מפטירין כתוב בתשובות וששאלתם על סדר הפטרות מנחמו ואילך אם יבוא ר"ח באחד מאלו שבתות והפטרנו בשל ר"ח בהשמים כסאי לשבת אחרת להיכן חוזרין אם להפטרה שדלגו חוזרין הואיל ואותן הפטרות אינן מעין הפרשיות אלא מעין נחמות מה לי לאומרה לפרשה זו מה לי לאומרה לפרשה זו או שמא להפטרה של אותה פרשה חוזרין [תשובה] אותה הפטרה שנדחית בשבת ור"ח [מפני] השמים כסאי הואיל ונדחית נדחית. ועוד כתוב בהן אם יהיה חתן באחד מאלו שבתות והפטירו לו שוש אשיש אם חוזרין להפטרה שדלגו נמצאת ההפטרה שוש אשיש יתירה בשבת שלה ומפטירין קומי אורי אז וזו שוש אשיש נדחית מפרשתה ואם נחזור לסדר הפטרה שכנגד פרשתה ואותה שהיתה ראויה להיות בפרשתו של חתן היא [נדחית] נמצא הפטרת שוש אשיש נשנית שוב על הסדר שד"ש לפרשה שלה והשיבו כאן במגנצא סדר של הפטרות נו"ע אר"ק אומרים כסדרן ואם יהיה נשואין בינתים בשבתות שתים או שלש אומרים שוש אשיש בכולן ולאחר כך חוזרין למקום שהניחו ואומרים כסדרן ואין מדלגין הסימן אלא כסדרן אומרים ומה שישתייר מן ההפטרות של סימן מניחין ואינו אומר וראיה שלהם ימוטו ידחה וכן הודה אף ר' שלמה זצ"ל מוטב להפטיר בהפטרה שדלגו בשבתות של חתן ואע"פ שיש סימן להפטרות הללו אין בכך כלום הואיל ואינן באות אלא בשביל נחמה אבל שאר קהלות נוהגים כי אותה שבת שיש בה חתן אומרי' הפטר' (של שבת ור"ח) [חתן] והפטרה שהיה לו לומר באות שבת ידחה ואין אומרים אותה בשבת אחרת אלא במה שתופסין עכ"ל התשובה ואלו שתי התשובות סותרות זו את זו שהתשובה הראשונה אומרת שאותה הפטרה שנדחית בשבת ור"ח הואיל ונידחית נידחית ולא חייש לסימן וזו השניה אומרת שחוזרין למקום שהניחו ואומרים כסדרן וקפיד אסידרא דנו"ע אר"ק. ותו מה שכתוב בתשובה ראשונה שמפטירין בשל ר"ח ובשנייה שכתוב שמפטירין בשל חתן מספקא לי דשמא כשם דפרישית לעיל דר"ח ניסן שחל להיות בפר' החודש שדוחין דר"ח ומפטיר בפרשת החודש דילמא הכא נמי דוחין דר"ח מפני נו"ע אר"ק מיהו מסתבר לן דודאי בשל ר"ח מפטירין דהשמים כסאי נמי נחמה היא ואית בה תלתא טעמי דאיירי בה מעין שבת ומעין ר"ח ותו דהיא נמי נחמה ותרוייהו כתיבי וכ"כ מורי רבי' אב"י העזרי ר"ח אלול אם חל בשבת מפטירין השמים כסאי ובשבת שאחריו מפטירין עניה סוערה עם רני עקרה ביחד עכ"ל ולא דמי לארבע פישיות דטעמא אחרינא אית בהו דלאו משום נחמה הן באות אלא מעין הפרשיות שהן חובה הלכך אין מזיזין אותן ממקומן אבל מה שכתוב בתשובה שנייה שאומרים שוש אשיש זו אינו נראה בעיני אלא כדפרי' לעיל לענין ארבע פרשיות שדוחין של חתן מפני שהפטרות של ארבע פרשיות כתיבי בתלמוד והפטרה של חתן לא כתיבה אלא שנהגו מנהג בעלמא מחמת שמחה מוטב שיפטירו כדכתיבה וידחו דלא כתיבה ה"נ מוטב שיפטירו בדנו"ע אר"ק דכתיבי בפסיקתא וידחו שוש אשיש דלא כתיבה בשום מקום וכ"כ מורי רבי' אב"י העזרי דמטעם זה אין מניחין סימן הפטרת דנחמ' דנו"ע אר"ק המצוינין בפסיקתא עבור הפטרה של חתן:
1