אור זרוע, חלק ב שצ״גOhr Zarua, Volume II 393
א׳מתני' בר"ה בחודש השביעי ותני' בר"ח בחודש השביעי ומפטיר הבן יקיר לי אפרים ויש אומרים וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא עבדינן כיש אומרים למחר קרינן ויהי אחר הדברים האלה ומפטירין הבן יקיר לי אפרים הילכך יומא קמא קירינן ה' בפר' וירא מן וה' פקד את שרה עד ויגר אברהם בארץ פלשתים ומקדיש וקרי מפטיר בפנחס ובחודש השביעי באחד לחודש ומפטיר בשמואל בריש ספרא ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו יום שני קרו ה' בפר' וירא מן ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה עד סוף פרשה ומפטיר קרי כדאתמול ומפטיר בירמיחו מן כה אמר ה' מצא חן עד הבן יקיר לי אפרים: מתני' ביוה"כ אחרי מות. ביוה"כ קרו ו' גברי מן אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' את משה וכד מיקלע בשבתא קרו ז' גברי מן אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים ומקדיש וקרי מפטיר בפנחס ובעשור לחודש השביעי ומפטיר בישעיה מן ואמר סולו סולו עד כי פי ה' דבר. ובמנחה קרו ג' גברי מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף פרשתא ותליתאי היינו מפטיר ומפטיר ביונה בן אמיתי: מתני' ביו"ט הראשון של חג קורין בפ' מועדות שבתורת כהנים דהיינו שור או כשב עד סוף פרשתא ומקדיש וקרי מפטיר בפנחס ובחמשה עשר ומפטיר בזכריה מן הנה יום בא עד ולא יהיה כנעני עוד. יום ב' קורין כביום ראשון וכן נמי מפטיר קרי כדאתמול ומפטיר במלכים ותשלם כל המלאכה. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג פי' רבי' שלמה קורין בקרבנות החג דפנחס כיצד יום ראשון ויום שני מפטיר קורא ובחמשה עשר ואע"פ שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו"ט בספק חול. ביום ראשון דחולו של מועד שהוא ספק שני ספק שלישי קמא קרי כיום השני ותניינא קרי ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי והרביעי שהוא נוסף בחוש"מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר ראשון קורא ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי חוזר וקורא ביום השלישי וביו' הרביעי שהם ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקראו ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חולו של מועד שהוא יום הו"ר שא"א לקרות בו ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום שביעי לחולו של מועד ראשון קורא ביום החמישי ושני ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום השביעי שהן ספיקי היום עכ"ל. ויש כאן נוסחאות אחרות בשם מר רב יהודאי גאון זצ"ל שהביאו ההיא דפרק החליל דאתקין אמימר בנהרדעא דמדלגין דלוגי ופירשו סדר אחר ואנו שותין מימיו של רבי' שלמה נוהגין כדבריו ובסדר שפירש ותו דטעמא דמסתבר הוא ומקובל ללב וכן הלכה וכן נוהגין כל חכמי לב: מתני' ביו"ט האחרון של חג קורין מצות וחוקים פי' כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה מלפני מזבח ה' כתב רבי' יצחק אלפס וי"א ויהי אחרי מות משה עבד ה' ובה"ג כתוב שמפטירין אחרי מות וי"א ויעמוד שלמה וכבר שאל רב עמרם מפני מה מפטירין באחרי מות והשיבוהו שכבר שאלו כמה פעמים זה ואינן יודעים מי נוהג כן וי"ל הואיל וכל ימות החג מפטירין בענין היום ובשמחת תורה מסיימין ספר חומש וקורין ענין פטירת משה רבינו לכן מתחילין בראש ספר נביאים וענין פטירת מרע"ה והעמדת יהושע במקומו וגם לרבי' יצחק בר' יהודה זצ"ל שאלו מפני מה נוהגי' להפטיר בויהי אחרי מות משה והשיב כיון שנהגו נהגו שמנהג מבטל הלכה וי"ל שבימי רבנן סבוראי שעמדו אחרי האמוראים הנהיגו כן ויש כח בידם כי למדו תורה מפיהם. כתוב בתשובות רבותי וראיתי בשמחת תורה שלא היה בביהכ"נ אלא ב' תורות וקראו בראשונה וזאת הברכה ובשנייה בראשית וחזרו ולקחו הראשונה שקראו בה וזאת הברכה וקראו בה מפטיר ביום השמיני וכן נוהגין רבותינו היכא דמיקלע יום שצריך ג' תורות להוציא כגון ר"ח טבת שחל להיות בשבת חנוכה וכגון ר"ח אדר ור"ח ניסן שחל להיות בשבת בזמן פרשיות אם אין להם אלא ב' תורות קורין בראשונה בענינו של יום וגוללין ונוטלין השניה לשביעי להשלים וחוזרין ונוטלין הראשונ' למפטיר אבל היכא דאיכא ג' תורות מפקינן ג' תורות ולא מצי למיפק ב' וליעבד כי האי גוונא דלא התירו אלא בשעת הדחק הלכך מפקינן ג' תורות וקרינן לכל חד וחד כדינה ואין אומר קדיש כ"א לאחר ב' תורות קודם שיעמוד המפטיר. כתוב בתשובות למה לא בטלו עולותיכם ולא הנהיגו [להפטיר]. בוערבה שמא משום דסיום דוערבה יום דין הגדול והנורא לכך לא הנהיגו להפטיר וערבה ואני מנחם רוח אחרת עמי מחמת וערבה ולקיים מנהג אבותינו שהיא תורה ושמשו גדולי הדור ורואה אני את דבריהם ואומר אני כשחל י"ד בניסן להיות בשבת שאי אפשר להפטיר אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ביום שחיטת הפסח משום דכתיב במועדו וא"א להפטיר ביום שחיטת הפסח גזי נזרך והשליכי ושאי על שפום קינה בשבת שהוא ערב הפסח ולהפיל לבן של ישראל עולי רגלים ומצאתי סייג לדברי כשבא לידי ספר של ה"ר משה בר משלם זצ"ל ההובא מארץ בבל והיה בהנביאים סימני הפטרות לפרשיות התורה לכל השנה וראיתי סימן צו את אהרן גבי עולותיכם ועוד סימן צו את אהרן גבי וערבה לה' ולכך כיונתי האמת לומר שפעמים מפטירין לצו את אהרן בעולותיכם ופעמים בוערבה ותנאי בדבר זה אם שנה פשוטה היא וחל צו את אהרן בשבת הגדול שלפני הפסח יפטירו בוערבה וכל שכן כשחל ערב הפסח בשבת ואם שנה מעוברת היא וחל צו את אהרן באחד משבתות של אדר השני ושבת הגדול יהיה באחרי מות אז יפטירו בעולותיכם לצו את אהרן אם לא תהיה אחת מארבע פרשיות באותה שבת ולפי שאין רגילות נוהג כן בכל שנה ושנה מפני שנת העיבור לפיכך נשמט מפי הסדרנים ונהגו תמיד להפטיר בעולותיכם לפי שהוא תדיר ע"כ התשובה עוד כתוב בתשובו' בשנת העיבו' הי' שב' הגדול בזאת תהיה והפטירו רבותינו בארבע' אנשי' לפי שבאש' כי תזריע לא יכלו להפטיר בנעמן מפני שהית' פרשת החודש והפטירו לויקהל משה בן ז' שנים ולאלה פקודי ותשלם כל המלאכה עד מלא כבוד ולא ויעש חירם ע"כ לשון התשובה: א"ר חנן א"ר ששת שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קרינן ראה אתה אומר אלי שיש שם מצות שבת ורגלים ורמז חולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים ולמדנו מיכן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה: אפטורי מאי בניסן בעצמות היבשות שהיו מיוצאי מצרים לפני הקץ והוא ביחזקאל היתה עלי יד ה'. בתשרי ביום בוא גוג שהיא המלחמה האמורה בנבואת זכריה בהנה יום בא:
1