אור זרוע, חלק ב תט״וOhr Zarua, Volume II 415
א׳מתני' ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה ר' [יהודה] מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים: אמר רב יהודה אמר רב ל"ש אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה ל"ש אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה דמפסיק בה הו"א אפי' מצפרא קמ"ל משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הו"א אפי' בסעודה שאינו מפסיק בה קמ"ל כסעודה המפסיק בה כתב מורי רבי' אב"י העזרי וראוי להחמיר הואיל ולא פי' דתלמוד מה הן שני תבשילין ואפילו תבשיל אחד של בשר אסור לאכול ׃ ת"ר כל שהוא משום ת"ב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ וכל שאינו משום ת"ב מותר לאכול בשר ומותר לשתות יין ומותר לרחוץ רבי ישמעאל בר יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ פי' רשב"ל כל שהוא משום ת"ב כגון סעודה המפסיק בה שאינו משום ת"ב כגון סעודה שאינו מפסיק בה. ל"א שאינו משום ת"ב כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור ולא היא עכ"ל: ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות כת"ב אסור באכילה ובשתי' וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים [ובכתובים] ולשנות במשנה בתלמוד במדרש ובהלכות ובאגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות [דכיון דלא ידע] אית ליה צערא וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותשב"ר אינם בטלין דר"מ ר"י אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותשב"ר בטלין שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב: מתני' לא יאכל בשר וכו'. תנא אבל אוכל בשר מליח וכתב מורי רבי' אב"י העזרי דמותר לאכול בשר עוף בסעודה המפסקת דאמרי' בפרק בן סורר ומורה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אכל בשר מליח ושתה יין מגתו אינו נעשה בן סורר ומורה ומייתי עלה התם הא דשמעתין אבל אוכל בשר מליח משמע דהא בהא תליא דבמה שלא נעשה בן סורר ומורה מותר לאכול בסעודה המפסקת. ואמר רבא התם אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה וא"כ מותר לאכלו בסעודה המפסקת. ואמרי' בפ"ק דחגיגה ושמחת מי שיש בו שמחה יצאו עופו' שאין בהם שמח' וכ"פ רבי' שב"ט זצ"ל. ואע"פ שכך הוא האמת אפי' הכי אין נכון לעשות כן וחלילה לשום ירא שמים שיאכל בסעודה המפסקת בשר מליח או שישתה יין מגתו או שיאכל בשר עופות או דגים ואיסורא נמי איכא שכבר נהגו אבותינו למנוע מכל אלו ויש בהם משום בל תטוש תורת אמך: מתני' ולא ישתה יין אבל שותה הוא יין מגתו עד כמה א"ר חיננא בר כהנא [משמיה דשמואל] כל זמן שהוא תוסס ולדידן האידנא הא אסור משום בל תטוש תורת אמך: א"ר יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אילעאי ערב ת"ב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. ירושלמי רב מן דהוה אכיל כל צורכיה הוה צניע פיתיה אקיטמא אמר זו היא סעודת ת"ב ולקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיני הכפישני באפר. וכתוב בתשובות כל תלמידי חכמים שבארץ ישראל נוהגים בערב תשעה באב בסעודה המפסקת שלא להסב אלא כל אחד יושב לבדו וכל אחד מברך לעצמו ואין מזמנין בברכ' דמזון לפי שדומה להם כמי שמתו מוטל לפניו וכן עושין ת"ח וותיקין בכל ארץ גלותם ע"כ: בפרק מקום שנהגו כפסחים תנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין ורשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ותניא בשמעתין רשב"ג אומר כל האוכל ושותה בט"ב כאילו אוכל ושותה ביוה"כ ר"ע אומר כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם: תניא בתוספתא דמכילתין שלהי פירקא מתקנין מת"ב למוצאי ת"ב עבר ת"ב מותר בכולן. וכתב מורי רבי' אב"י העזרי ונהגו העם שלא לשחוט ולהכין סעודת מוצאי ת"ב עד לאחר חצות מכי ינטו צללי ערב והכי אמרי' בשלהי פרק ואלו קשרים אמר רבי חייא בר אבא אר"י יום הכפורים שחל להיות בחול מותר בקניבת ירק תניא כותיה דר' יוחנן יוה"כ שחל להיות בחול מותר בקניבת ירק וכך היו מפצעין באגוזים ומפרידין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש דבי רב יהודה קנבי כרבא דבי רבא גרדי קרא כיון דחזא דקא (מפרצי ועבדי) [מחרפי] אמר להו אתיא לן איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסור. אע"ג דהתם משום איסור שבות ודמי למלאכה התירו רק מן המנחה ולמעלה משום עגמת נפש הא תניא מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ואנו נוהגין שלא לעשות מלאכה בזה"ז בט"ב הלכך אבותינו הקדושים השוו מדותיהם בט"ב וביוה"כ ולישנא דברייתא נמי משמע הכי דקתני מתקנין מט' באב דמשמע שהוא סוף היום מדלא קתני מתקנין בט"ב וסתמא כך קתני העושה מלאכה בט"ב כך פי' מורי רבי' אב"י העזרי: בפ' מקום שנהגו אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא ט"ב בלבד למימרא דסבר שמואל ט"ב בין השמשות שלו אסור והא אמר שמואל ט"ב בין השמשות שלו מותר וכ"ת דסבר שמואל תענית צבור ביה"ש שלו מותר והתנן אוכלין מבעוד יום למעוטי מאי לאו למעוטי בין השמשות לא למעוטי משחשיכה דרש רבא עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו משמיה דר' יוחנן וכן הלכה כרבא ור' יוחנן וכן פסק מורי רבי' אב"י העזרי וכן סובר רבי' אלפס הלכך בערב ט"ב צריך להפסיק מבעוד יום תניא חכמים אומרים כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וכל המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה וכל שאינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה תניא בתוספתא שלהי פרקין אין שאילת שלום לחברים [בט"ב אבל משיבין] להדיוטות בשפה רפה:
1