אור זרוע, חלק ב תט״זOhr Zarua, Volume II 416
א׳ערב תשעה באב חולצין מנעליהן ויושבין לארץ כדרך אבלים ועומד ש"צ ומתפלל מעריב ואומר קדיש וגם תתקבל צלותהון ואם חל ט"ב במוצ"ש אין אומר צדקתך לפי שנקרא מועד מידי דהוה אר"ח שחל להיות במוצאי שבת דאין מצדיקין ואם יש אבל בעיר נכנס בליל ט"ב לביהכ"נ במעריב וכן למחרת ביום ט"ב נכנס עד שיגמרו לומר קינות ויוצא והולך לביתו. ואם יש תינוק למול כתב מורי רבי' אב"י העזרי שמלין אותו אחר הקינות ויש שנוהגין למול אחר חצות וכן העידו רבותינו הזקנים שבמגנ"צא ובתשובות מ"כ כד מהלינן ינוקא בט"ב [לא] מהלינן ליה בשחרית משום שאומרי' קינות ותניא שש אנכי על אמרתך וגו' זו שמחת ברית מילה ואתי' מגזירה שוה כתיב הכא על אמרתך וכתיב התם כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו מה להלן ברית אף כאן ברית הלכך משהינן ליה עד המנחה בזמן שאומר נחמות וכן תורה ומנהג לישראל ע"כ התשובה ודבר זה ישר ומקובל ללב. ובעלי ברית לובשים כלים אחרים אך לא לבנים ממש וכן בשבת של חזון ישעיהו אין מחליפין כליהם רק הכתונת בלבד ואחרי כן קורא איכה וקינות ואינו אומר ובא לציון אלא מתחיל ואתה קדוש וכו' ובסדר רב עמרם גאון כתוב שאומר גם בלילה ובא לציון בדילוג כמו למחר ומסיים כל סדר קדושה ואומר קדיש ואינו אומר תתקבל ואם חל ט' באב במוצאי שבת אינו אומר ויהי נועם לפי שנהגו שלא לעשות מלאכה בו למחר אומר קדיש בלא תתקבל ומוציא ספר תורה וקורא ואם חל ת"ב (בשני) בחמישי אומר אא"א ואינו אומר והוא רחום ולאחר קריאת התורה אומר קדיש לפי שלאחר שיחזיר ס"ת לאח"ק לא יאמר קדיש כדרך שאומר כל השנה אחר המפטיר בתענית. ופותח בקינות ומסיים ופותח באשרי וא"א למנצח אלא מתחיל ואומר ובל"ג ולשבי פשע ביעקב נאם ה' ואתה קדוש יושב וגו' וא"א ואז"ב לפי שאסור בת"ת ואומר קדיש בלא תתקבל אלא אומר יהא שלמ' רבא וגו' לעולם אחר קינות א"א תתקבל ויש שנוהגין אחרי גמר תפלתם לומר תתקבל. וקורא באיוב ובירמיה ורבי' יצחק הלוי זצ"ל הנהיג שלא לומר ענינו בתפלת יוצר ואין נראה למורי רבי' אבי העזרי. במנחה קורין ויחל ומפטיר דרשו ומתפלל ענינו יחיד בש"ת וש"צ בין גואל לרופא וכולל בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו את אבילי ציון ואם חל ט"ב במוצ"ש מבדיל בתפלה ואינו מבדיל על הכוס. אך פושט ידיו ורואה בצפרניו ומברך בורא מאורי האש ואינו מברך עצי בשמים ובליל יום ב' שהוא מוצאי ת"ב מבדיל על הכוס בלא בשמים ובלא נר. כתב רב עמרם גאון שביום ת"ב מתפללין סליחות וענינו כמו בשאר תעניות וכן מנהג בשתי ישיבות ומורי רבי' אב"י העזרי נראה לו כמנהג דידן דכי היכא דאין בו תחנון וגם והוא רחום כשחל בחמישי בשבת משום דמיקרי מועד ה"נ לא מצלינן סליחות. ואפי' על הדבר לא הודו לו חכמים לשמעון התימני בפרק סדר תעניות אלו שיהא מותר להתריע בשבת. ואמרי' לעיל ספ"ק במה מתריעין רב יהודה אמר בשופרות ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בענינו וכי מעיינת בה שפיר לא מיירי בתפילת ענינו שאנו מתפללין בתענית אלא שהצבור היו צועקים בפה אחר ענינו ה' ענינו ונלמד ממנה על סליחות דתענית כדפרישית שאין לומר מידי דנקבע לת"צ דמצלי ביחד ביום דאיקרי מועד. ועוד הביא ראיה דאמר בירושלמי בפרק ראוהו ב"ד ובתעניות בשל זכרים כפופים קומי ריב"ל תוקעין בתעניתא ר' יוסי בעי ויתקעון קומי בחצוצרתא ולא שמע דתני חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין רתפללו לפניו עשרים וארבעה כהדא רבי יוחנן מתפלל בט"ב עשרים וארבעה ומפקד לתלמידוי לא תילפון מיני הדין עובדא דצריכה לה אבל תענית צבור הוא פי' אל תלמדו ממני כי מה שהתפללתי עשרים וארבעה מפני המאורעות אחרות שהיו להם אז ואפי' לא היה ט"ב היה להם לגזור תענית צבור אבל מפני ט"ב אין מתפללין כדין תענית צבור הלכך סליחות נמי אין מתפללין שהוא מנהג ת"צ דומיא דעשרים וארבעה אבל ענינו שמתפלל אפי' בתענית יחיד מתפלל. ומסיים התם בירושלמי ר' יונה בשם ריב"ל אבל מתפלל ארבעה לא אמר אלא ארבעה הא עשרים וארבעה לא ופי' ארבעה לא אתבריר לן מ"מ נילף מיניה שלא להתפלל סליחות כך פי' מורי רבי' אב"י העזרי. מיהו נוכל ליישב מנהג הגאונים לומר שהסליחות הוי נמי ארבעה שאמר ריב"ל שמתפללין ואע"פ שאין בו תחנון משום דאיקרי מועד דא יוה"כ א"א תחנון ומתפללים סליחות ומהתרעה נמי אין כאן ראיה שאין ראיה משבת לת"כ. מיהו כבר נהגו אבותינו בכל המקומות שלנו שאין אומר סליחות בו ומצוה עלינו לקיים דברי ראשונים ומנהג אבותינו. בנימוקי רב שרירא גאון זצ"ל פירשו הגאונים יחיד שקבל עליו תענית שני וחמישי ושני כל ימות השנה ואירע עט"ב להיות בשני בשבת כיצד הוא עושה לסעוד פעמים א"א מפני נדרו אלא סועד פעם אחת טרם יבוא השמש דקיי"ל מתענין לשעות ומתפלל תפילת תענית וצריך להתפלל מנחה ואח"כ סועד ואע"פ דאמרי' כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית הני מילי בשאר תעניות אבל בעט"ב ובערב יוה"כ [שאי] אפשר להשלים מתענה לשעות ואח"כ סועד והכי תרצו הגאונים ע"כ. כתוב בדברי הגאונים הכי אמרו רז"ל ט"ב ערבית ושחרית אומר בתפלה רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו' וחותם בבונה ירושלים לפי שהוא דומה כמי שמתו מוטל לפניו ואינו ראוי לקבל תנחומין אבל במנחה אומר נחם ה' אלקינו את אבילי ציון ואת אבילי ידושלים לפי שדומה כמי שנסתם הגולל וראוי לקבל תנחומין מכאן ואילך וכך הלכה ע"כ. כתוב בדברי הגאונים דאין היחיד אומר סליחות כלל ואינו אומר ויעבור לפי שא"א י"ג מדות ביחיד אלא בצבור שכך אמרו חכמים ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. בפ"ק דמכילתין גבי הגיע י"ז במרחשון ירושלמי עוברות ומניקות מתענות כדרכן בת"ב ובת"צ ושלש שניות אבל בשבעה אחרונות לא היו מתענות אעפ"כ אינן מתנהגות בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד וילפינן מינה שאסור להתענג במעדנים כשהצבור מתענין כגון שני וחמישי ושני של אחר הפסח ואחר הסכות אפי' מי שאינו מתענה בעבור האונס: ירושלמי פ"ב (ר' חייא) [ר' אחא] בשם רב אין תענית עכשיו א"ר יוסי הדא אילין תעניתא דאנן עבדין לית אילין א"ל לא כן אמר רב כל תענית שאינה נעשית כתקנה אינה תענית עליה הכתוב אומר (היתה לי נחלתי כאריה ביער) [נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה]: מתני' אומר לפניהם עשרים וארבע ברכו' י"ח שבכל יום ירושלמי ולמה שמונה עשרה ריב"ל אומר כנגד שמונה עשרה [מזמורות שכתוב] מריש תלים עד יענך ה' ביום צרה אם יאמר לך [אדם] תשעה עשר הן אמור לו למה רגשו גוים לית במנין מיכן אמרו המתפלל ולא נענה צריך תענית א"ר מנא רמז לת"ח הוא שצריך אדם לומר לרבו תישמע תפילתך. ואמר התם בסמוך בירושלמי ר' אחא בר יצחק בשם ר' חייה רובה דציפורין יחיד בט"ב צריך להזכיר מעין המאורע ומהו אומר רחם ה' אלקינו על עמך ישראל וכו' והיינו בערבית ושחרית כדפרישית לעיל ותו אמר התם בהלכה (שנייה) [ששית] (ר' אבהו) [ר' ינאי זעירא] בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע אל יפול על פניו ובלבד יחיד על הצבור פי' רבינו יואל הלוי זצ"ל כגון שאין הקהל נופלין אלא הוא ומורי רבי' אב"י העזרי בנו פי' על צרת ציבור דומיא דעי ותו אמר התם גבי ועל החמישית ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי וילפינן מיניה שהסליחות לפני ר"ה צריך שיתפלל ת"ח שיש לו תלמידים יראי שמים כדי שיאמר עננו ה' עננו דהיינו עננו בזכותנו עננו בזכות תלמידנו. ירושלמי שלהי פ"ב במה קורין ר' יוסי אומר ברכות וקללות שבמשנה תורה ועכשיו אין אנו קורין אלא ויחל משה ומדלג מעשה חעגל ומתחיל ויאמר ה' אל משה פסל לך עד אשר אני עושה עמך (עכ"ל הירושלמי):
1
ב׳סליקא לה מסכת תענית
2