אור זרוע, חלק ב תי״זOhr Zarua, Volume II 417
א׳מעשה שנפטרה אחות ר"ת והודיעוהו בעיר אחרת שהיה שם ואכל בשר ושתה יין כי אמר מאחר שיש לה בעל שחייב בקבורתה אינו אסור בבשר ויין ואפשר אם היה גם עמה בעיר היה מקיל: ירוש' ר"פ מי שמתו ר' יוסי נטמאו לו תלמידיו ואבלו בשר ושתו יין אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטא לכון אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אתם אבלים למה נטמאתם דמשמע לכאורה דנכון לתלמידים שקברו רבם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כל היום דהכי קאמר להו אם אין אתם אבלים למה נטמאתם הא אילו לא אכלו בשר ולא שתו יין לא הוה מתרעם אע"ג דנטמאו ולעיל נמי פליגי אמוראי כהן מהו שיטמא לכבוד רבו ר' ינאי זעירא דמך חמוי והוא הוה חמוי והוא הוה רביה שאל לר' יוסי ואסר ליה [שמע ר' אחא ומר יטמאו לו תלמידיו] משמע שהורה הלכה למעשה ולא חש לדר' יוסי א"כ דמאחר דמותר ליטמאות אסור לאכול בשר ולשתות יין ביום שנקבר רבם שהרי כך משמע שלאחר קבורה היה דהכי מסיק נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין דאל"כ הול"ל שתו יין ואכלו בשר ואח"כ הול"ל ונטמאו לו תלמידיו מיהו לעיל פירשתי דלאחר קבורה שרי לאכול בשר ולשתות יין. ר"פ מי שמתו מוטל לפניו [מי שמתו מוטל לפניו] אוכל בבית אחר וכו' ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך פי' ברכת המוציא ואינו מזמן פי' ברכת המזון לעצמו ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו פי' אין אחרים רשאין לזמן עליו כדי להוציאו ידי חובתו כיון דאינו מחויב בדבר שהרי עוסק בצרכי המת והו"ל ברכה לבטלה דאינו עולה למנין שלשה וגרע מקטן שמזמנין עליו. ויש מפרשים ואין מברך ואין צריך לברך ברכת המוציא משמע הא אם רוצה לברך שפיר דמי ואין נראה למורי רבי' יהודה בר יצחק דאמר לקמן בשמעתא התם תוך ד' אמות הוא דאסור מכלל שאינו יכול לברך. ותימה שעתה נוהגים לברך ברכת המוציא ופי' רבי' יצחק בר שמואל דמה שמשמע בכאן שאסור לברך זהו כשעוסק בצרכי המת אבל אם כבר עסק או יש שם עוסקיס אחרים שפיר דמי מיהו בירושלמי לא משמע דכי דגרסי' התם אינו אוכל כל צרכו ואינו שותה כל צרכו ואינו אוכל בשר ואינו שותח יין דאין מזמנין עליו ואם בירך אין עונין אחריו אמן אלא יתבטל ועוד אמרי' לקמן אין המת מוטל לפניהם [הן יושבין וקורין והוא יושב ודומם] הן עומדים ומתפללים והוא (יושב ודומם) [עומד] ומצדיק את הדין עליו ועתה אינו מתבטל כלל מצרכי המת דקאמר יושב ודומם ומצדיק עליו את הדין אף על פי שהיה יכול לכוין בפסוק ראשון באחד ועל כרחך שאסור להתפלל לכל מי שמוטל עליו אנינות וכן משמע בירושלמי בפרקין גבי אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאו והתני פטור מנטילת לולב תיפתר בחול והא תני פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא ביו"ט א"ר חנינא מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין כדתנן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין כמי שהוא נושא משאו דמי מיהו חולק על תלמוד שלנו שאומר דביו"ט ובשבת מותר בכולן לקמן בשמעתין ובמסכת שמחות נמי יש ברייתא שנויה כן שאם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי מפני כבודו של מת מיהו בשפירא נוהגים שהולך אונן (לפני) בבית הכנסת ומתפלל:
1