אור זרוע, חלק ב מ״זOhr Zarua, Volume II 47
א׳ומנהגנו בשבת כשקרא שבעה וסיים עמהם כל הפרשה אומר קדיש ואח"כ קורא עם המפטיר בין בשבת שיש בה מוסף בין בשבת שאין בה מוסף ולאחר שקרא עם המפטיר אינו אומר קדיש ובספר המקצועות כתב ובתר דקרו שבעה בס"ת מקדיש עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן כדי להפסיק בין קורא בתורה למפטיר בנביא וה"ר משה מיימון כתב ימים שיש בהם מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר ויש מקומות שנהגו לומר אחר המפטיר ובמקום אחר כתב וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם ואח"כ מפטירין בנביא וכתוב בספר המקצעות שאין לומר קדיש לא בראש חודש ולא בתענית ולא בשני וחמישי ולא בחוש"מ ולא בחנוכה ולא בפורים ולא במנחה בשבת עד שמחזיר ס"ת למקומו בשעה שבנ"א עונין יהא שמיה רבא בכונה כעמידה וכן הלכתא עכ"ל. וה"ר משה מיימון כתב כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור ש"צ תפלת שחרית אומר קדיש כו' ומתפללין תפלת מוסף עכ"ל. והיינו בימים שאין בהם מפטיר ועוד כתב ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ס"ת וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש הכל דלא כמנהגנו. ומיהו למנהגנו צריך טעם מפני מה אין אומרים קדיש במנחה בשבת:
1