אור זרוע, חלק ב נ״גOhr Zarua, Volume II 53
א׳ת"ר נותנין מזונות לפני הכלב בחצר נטלן ויצא אין נזקקין לו כיוצא בו נותנים מזונות לפני עכו"ם בחצר ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו פי' ריב"א והא בשבת מיירי וד"ה היא ואפי' ב"ש מודו בה דהא עבידי לאוכלו מיד ויכול לאכלו בחצר ודווקא מזונות אבל חפצים אחרים העשויים להוליכן למקום אחר א"נ מזונות מרובין שאין יכול לאוכלן מיד וצריך להוליכו מיד עמו אסור ליתן לו אפי' לב"ה דע"כ לא שרו ב"ה אלא בע"ש דכבר יצא מרשות ישראל מבעוד יום וכשנכנסה שבת אינו של ישראל אלא של עכו"ם אבל בשבת מודו דהשתא ודאי מחזי כמוליך בשליחותו של ישראל בשבת עכ"ל והכי אמרינן בירושלמי ספ"ק דשבת אין נותנים מזונות לעכו"ם ע"מ לצאת ואם נטלו ויצא אין נזקקין לו והא דקתני ע"מ לצאת אין לפרש שאומר לו בפי' להוליך לחוץ דהא קתני גבי כלב בירושלמי אין נותנין מזונות לכלב ע"מ לצאת נטל ויצא אין את זקוק לו וגבי כלב אין שייך לפרש כן אלא כ"מ שידוע שילך לחוץ זהו אסור וזה קרי ע"מ לצאת וכדפי' ריב"א הלכך י"ד שחל להיות בשבת אסור ליתן מותרי לחם חמץ לעכו"ם הואיל וידענו שמוליכים אותו לחוץ. ויש שרוצים לדקד' מכאן דאפי' שלא ע"מ לצאת ודווקא להשים לפניו שרי והוא יקח מעצמו אבל בידיו אסור מיהו י"ל דאפי' בידיו שרי ליתן ואגב דתנא רישא לפני הכלב תני נמי סיפא לפני העכו"ם. ומיהו י"ל דהנ"מ בימי חכמי' שהי' להם רה"ר דאורייתא אחמור רבנן אבל השתא דלית לן רה"ר דאורייתא מסתבר דשרי ליתן אפי' ביד עכו"ם אפי' יודע שהוא רוצה להוליכה מחצר לרה"ר דידן אבל איני סומך על זו הסברא דמי מזקיקני לפרש קולא זאת בלא שום הוכחה והא דמסיק הכא הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא האי רמי עליה פי' כלב מזונותיו עליך והא לא רמי עליה אפ"ה מותר ליתן לפניו מזונות משום דרכי שלום כההיא דס"פ הניזקין דת"ר מפרנסי' עניי עכו"ם עם עניי ישראל משום דרכי שלום אבל גבי חזיר אין שייך דרכי שלום כההיא דפרק מי שהחשיך דתניא נותנין מזונות לפני הכלב ואין נותנין לפני החזיר ומה הפרש בין זה לזה זה מזונותיו עליך פי' כלב וזה אין מזונותיו עליך פי' חזיר הלכך אסור כי אין שייך בו דרכי שלום ותו שנראה כמגדל חזיר וההיא דמס' ביצה דממעטי' לכם ולא לעכו"ם מפני שאין מזונותיהן עליך משום דלעשות מלאכה אין להתיר מפני דרכי שלום. וכבר הי' מעשה כשהייתי דר בריגנשבורק וחלה עכו"ם ושלח ליהודי ביו"ט לאמר שישלח לו מיינו ושידע שאם לא ישלח לו שימות והעכו"ם הי' מוחזק בעיר והתרתי אני לשלוח לו משום דרכי שלום ויש שנחלק עלי ואסר ושוב מעשה שבא ליטול משכונו מישראל ביו"ט שכבר הי' פדוי מערב יום טוב ואסרתי אני משום דשעטנז הוא ואסור בטלטול הואיל ואינו רשאי ללבוש והוי כלאים ויש שנחלק עלי והתיר ושלחתי למורי ה"ר שמחה וזה אשר השיב לי גלגל עיני חבירי ר' יצחק בר משה מאוד ערבים עלי דברי דודים. מותר לשלוח לעכו"ם על יד עכו"ם ביו"ט אם ישלח אחריו אבל לא על יד ישראל דקיי"ל יש עירוב [והוצאה] ליו"ט והרי [הוא] אב מלאכה כמו שחיטה אפייה לישה ובישול שאם דין לעשות בשביל העכו"ם. משכנות אנו אוסרין להחזיר דמיחזי כמשא ומתן אם לא מפני הדחק לאלם אנו מתירין ע"י ארמאי ושעטנז אינו אסור לטלטל דתורת כלי עליו מידי דהוה אסנדל המסומר דאסור לנעלו ומותר לטלטלו בפ"ק דביצה ומדקא שקיל וטרי אכלאים למאי חזי והא לא חזי לא למלבוש ולא למימך תותי ש"מ שמותר לטלטל שמחה בר שמואל. ואחרי שהרב פי' עירוב והוצאה ליו"ט ואפ"ה מותר לשלוח לעכו"ם על יד עכו"ם ביו"ט מעתה יש לך לומר ה"ה בשבת שאם הי' הענין כך שהי' דבר ששייך בו דרכי שלום כגון שהי' עכו"ם אלם נראה שמותר לו לשלוח ע"י עכו"ם לדידן דלית לן השתא רה"ר דאורייתא:
1