אור זרוע, חלק ב נ״דOhr Zarua, Volume II 54
א׳הזורע אתמר המנכש והמשקה מים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום זורע אמר רבה כוותיה דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא אף האי נמי מרפה ארעא פי' רשב"ם דבתר עיקר המלאכה אזלינן ודמי לחורש אבל לזורע לא דמי כלל והיינו סברת רבה דבתר המעשה אזלינן ולא אחר המחשבה ורב יוסף [סבר] כיון דמחשבתו לאצמוחי פירא בתר המחשבה אזלינן דהוי' עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון עכ"ל ובספר שלפני כתוב רבא וטעות הוא דרבא בתר מחשבה אזיל כדמוכח בפ' ר' ישמעאל כמה שאפרש מיד ולא תקשה לך ההוא דכלל גדול דתנא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן לרב יוסף דאמר משקה משום זורע לתני והמשקה דה"נ התם תנא החופר והחורש והחורץ כולן מלאכה אחת הן ולרבה לתני והמשקה אלא בין לרבה בין לרב יוסף לא קשיא דהתם ה"פ כולן מלאכה אחת הן כלומר הכל הוי אב מלאכה אחת וכן נמי פי' בההיא דהחופר והחורש והחורץ דאי תולדות [נמי] קתני להו הא קיי"ל דאתולד' במקום אב לא מחייב והשתא אתי שפיר דלא תני המנכש והמשקה לא בכלל זורע ולא בכלל חורש דהנהו תולדות נינהו וכן פירש הדבר ר' משה מיימון זצ"ל אחד הזורע זרעים ואחד הנוטע אילנות או המבריך או המרכיב אילנות או הזומר כל אילו אב אחד הן מאבות מלאכות וענין אחד הוא שכל אחת מהן לצמח דבר מתכוין עכ"ל ודלא כפרש"י דפירש זומר תולדה. והשתא לרב יוסף מותר לשפוך מים על גבי קרקע שאינה זרועה ולרבה אסור ולכאורה הי' נרא' דהלכה ברכה דאסור דהלכתא כוותיה דרב יוסף רק בשדה ענין ומחצה ומיהו נ"ב אני המחבר דהלכה כרב יוסף דהמשקה לא הוי אלא משום זורע דאמרי' בירושלמי פרק כלל גדול כל דבר שהוא מבחיל את הפירי חייב משום זורע הנוטע המבריך והמקרסם המזרד המפסל [המזהם] המפרק המאבק והמעשן המתלע הקוטם הסך המשקה והמנקב והעושה בתים וכל דבר שהוא מבחיל את הפרי חייב משום זורע דהיינו כרב יוסף ותו דרבא קאי כוותיה פ' ר' ישמעאל דאיתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופרס מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו רבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו והלכה כרבא וכ"כ ה"ר משה מיימן המשקה צמחים ואילנות בשבת ה"ז תולדות זורע וחייב בכל שהו עכ"ל. הלכך השתא שפרשנו שהלכה כרב יוסף מותר לשפוך מים ע"ג קרקע שאינה זרועה ואפי' בקרקע שדרכה ליחרש דלא דמי לחופר וחורץ ואסור לשפוך מים על שדה זרועה וע"ג עשבים וצריך ליזהר שלא יטול ידיו שם דאע"ג דאינו מתכוין אעפ"כ אי אפשר שלא יגדל קצת בזו השקאה ופר"א דמילה אביי ורבא דאמרי תרוייהו מורה ר"ש באיפסיק רישיה ולא ימות ואע"ג דאמרינן פ' הבונה גבי התולש עולשין כו' עד והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש באיפסיק רישיה ולא ימות ל"צ דקא עביד בארעא דחבריה. משמע דהיכא דלא ניחא ליה אע"ג דפ"ר הוא שרי לר' שמעון. ההוא פי' ר' אליעזר ממיץ זצ"ל דהיינו שאינו חייב חטאת אבל איסור מיהא איכא מדרבנן. וכתב ה"ר [ברוך] בספר התרומה מטעם זה שלא לאכול בפרדסים בימות החמה מפני שא"א ליזהר שלא ישפכו המים ע"ג עשבים וחייב משום משקה מיהו אני המחבר איני יודע בפרדס שכבר גדלו עשבים כל צורכם שמא גבול יש להם וכתב הרא"מ דגם להשתין מים על גבי עשבים אסור מפני שהוא משקה וה"ר ברוך בסה"ת כתב דלהשתין מים על גבי עשבים שדי שמי רגלים עזים ושורפים העשבין שהרי מעבירים אותם על הכתם אם כן חזקים ועזים הם וכן מותר לשפוך יין על עשבים בפרדס לפי שהיין חזק ושורף כמו כן העשבים:
1