אור זרוע, חלק ב ע״גOhr Zarua, Volume II 73
א׳המולחו והמעבדו היינו מולח והיינו מעבד ר"י ורשב"ל דאמרי תרוייהו אפיק חדא מינייהו ועייל שירטוט פי' האי מעבדו היינו משום שירטוט הוא מיחייב והכי אמרינן בירושלמי מה עיבוד היתה במשכן שהיו משרטטין בעורות מהו משרטטין לון מסרגלין לון ופירש"י כשהוא בא לחותכו משרטטו תחילה בפי מה שהוא רוצה להאריך ולהרחיב ולקצר את החיתוך ואח"כ מעביר הסכין דרך השירטוט ותנן לקמן בהבונה המסרט על בשרו ר"א מחייב חטאת וחכמים פוטרים אבל לכתחילה כ"ע אסור ופירש"י המסרט במכתב או בסיקרא ואמרי' בירושלמי בהבונה הקורע על העור כתבנית כתב פטור הרושם על העור כתבנית כתב חייב הלכך נ"ב כשאדם מעיין הלכה בשבת ובא אל לבו שום חידוש שצריך לשאול שאסור לו לרשום בצפורן על הגליון לזכר שלא ישכח מידי דהוה אמסרט על בשרו דאסור לכ"ע ור' יוסי נמי דנמוקו עמו (אשר) [אוסר] רושם בעלמא: אמר רבה בר רב הונא האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד רבא אמר אין עיבוד באוכלין מיהו מדרבנן מודה רבא דאסור כדאמרי' פ"ק דביצה רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא. דאפי' ביו"ט לא התירו כי אם ע"י הערמה אף ע"פ שהותרו מלאכת שבת ביו"ט לצורך אוכל נפש ולקמן פ' ח' שרצים תני ר' יהודה בר חביב' אין מולחין צנון וביצה בשבת רב חזקי' משמי' דאביי אמר צנון אסור וביצה מותרת אר"נ מריש הוה מלחנא פוגלא אמינא אפסודי קא מפסידנא ליה דאמר שמואל פוגלא חורפא מעלי כיון דשמענא להא דכי אתא עולא אמר במערבא מלחי בשורי בשורי פי' בחול ממלחנא לא מלחנא טבולי ודאי מטבילנא והכי הלכתא דאסור למלוח צנון בשבת אלא מטבל במלח ואוכל וכן מותר לתחוב הצנון בתוך המלח ולהניחו שעה קטנה כדאמ' בכלל גדול בירוש' ד' זעירא בשם רב הונא צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהה:
1