אור זרוע, חלק ב ח׳Ohr Zarua, Volume II 8
א׳כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותן עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר בש"א חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל כו' פירש"י כירה עשוי' במין קדרה ונותנין קדרה לתוכה. קש. זנבות השבלים. גבבא הוא הנגבבת מן השדה אשטובל"א בלע"ז. גפת פסולת של שומשמין שהוציאו שמנו. עד שיגרוף. הגחלים משום דמוסיף הבלא. וטעמא פריש' בפרק דלעיל שמא יחתה בגחלים. או עד שיתן האפר. ע"ג גחלים לכבותן ולצננן. בש"א חמין. נותנין עלי'. לאחר שגרפוה דלא צדיכי לבשולי וליכא למיגזר משום שמא יחתה. אבל לא תבשיל. דניחא ליה בבשולי' ואתי לחתויי א"נ נתקיימה מחשבתו ומחזי כמבשל ע"כ רש"י. איבעיא להו האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל שהויי משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום ומני חנניא הוא דתניא חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו ע"ג כירה ואע"פ שאינו גרוף ואינו קטום או דילמא להשהות תנן אי גרוף וקטום אין אי לא לא וכ"ש להחזיר ת"ש מדקתני תרי בבי במתני' בש"א [חמין אבל לא תבשיל ובה"א] חמין ותבשיל בש"א נוטלין ולא מחזירין ובה"א אף מחזירין אא"ב לשהות תנן הכי קתני כירה שהסיקוה בקש ובגבבא משהין עלי' תבשיל בגפת ובעצים לא ישהה עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. ומה דן משהין בש"א [חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל וכי היכי דפליגי בלשהות פליגי נמי בלהחזיר שב"ש אומרים] נוטלים ולא מחזירין ובה"א נוטלין ואף מחזירין אא"א להחזיר תנן הכי קתני כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין עלי' תבשיל בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ומה הן מחזירין בש"א חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל. בש"א נוטלין ולא מחזירין [ובה"א אף מחזירים] הא תו למה לי לעולם אימא לך להחזיר תנן וחסורי מחסרא והכי קתני כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירים עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום ומה הן משהין בש"א חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל והך חזרה דאמרי לך לאו (ב"ה) [ד"ה] הוא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה הוא בש"א נוטלין ולא מחזירין בה"א אף מחזירין. וקשה דמאי דוחקי' לאוקומי בחסורי מחסרא ולהחזיר תנן לוקמה כדרבה [בב"ח] ולהשהות תנן ותו דהשתא דאוקימנא דלהחזיר תנן אתיא סיפא לאשמעינן טעמא דב"ש דאין מחזירין ופרכינן אטו טעמא דב"ש קמ"ל ולקמן במסקנא כי מוקמי' מתני' להחזיר תנן בעינן למימר דתנא דידן סבר לה כר"י בחדא ופליג עלי' בחדא ואי הוה מוקמינן למתני' דלהשהות תנן אתי' כולה כר"י שפיר וי"ל משום דבעי לאוקמא מתני' כחנניא דהלכתא כותי' בפ"ק דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ואמרי' בגמ' וכמה א"ר אילעי א"ר כדי שיצולו במאב"ד תניא חנניא אומר כל שהוא כמאב"ד מותר להשהותו ע"ג כירה אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום אלמא דסתם לן תנא כותיה להכי טרחינן הכא לאוקומי מתני' אפי' כחסורא מחסרא כי היכי דתהוי אליבא דחנניא דקיי"ל כותי' כדאיתא לקמן א"ר ששת אר"י כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עלי' חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו עקר לא יחזיר [כו'] קסבר מתני' להחזיר תנן אבל להשהות משהין אע"פ שאיגו גרוף ואינו קטום אמר רבא תרווייהו תננהי להשהות תנינא להחזיר נמי תנינא דתנן ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה הא קרמו פניה שפיר דמו. להחזיר נמי תנינא בה"א אף מחזירין וע"כ לא קשרו ב"ה אלא בגרופה וקטומה אבל שאינה גרופה וקטומה לא ורב ששת דוקיא מתני' קמ"ל. הא למדת שרב ששת אר"י ורבא תרוייהו ס"ל לחנני' דמשהין ע"ג כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה אע"ג דרבב"ח אר"י קטמה והובערה משהין עלי' וכו' וסובר דלשהות תנן אנן כי הך לישנא סבירא לן בשם הגאונים דהלכתא ברב ששת באיסורי ותו דרבא דבתראה הוא סבר כרב ששת וכן פירש"י ואנן דמשהינן קדירה ע"ג כירה שאינה גרופה אדחנניא סמכי' הואיל ותנן סתם מתני' כותי' כדאי' הא קרמו שרי ואע"ג דלא בישל כל צורכו וא"ר ששת משמי' דר"י כותי' דמתני' דפרקין משום חזרה הוא דבעי גריפה אבל לשהות לא וכל הני אמוראי דאסרי סברי מתני' לשהות תנן. ע"כ רש"י. ופר"ח. ועמדה הסוגיא דמתני' להחזיר תנן. עכשיו יש מי שאומר כיון דלא אפשיט בהדיא להחזיר אשנויי לא סמכינן ומוקמי מתני' להשהות ויש מי שאומר הלכה להחזיר תנן ומסייע לי' הא דאמר ר' יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עלי' חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו עקר לא יחזיר וקסבר מתני' להחזיר תנן כו' ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליו והיא תלוי' או באבנים [או] כיוצא בזה אבל הטמנה ע"ג גחלים ד"ה אסו' דקיי"ל הטמנה בדב' המוסיף הבל אסור ואפי' מבעוד יום ע"כ פר"ח זצ"ל. משמע מלשונו שלהשהות ע"ג גחלים ממש אסור ומלשון רש"י שפירש ואנן דמשהינן ע"ג כירה שאינה גרופה משמע שאף על הגחלים מותר לשהות וכותי' מסתברא דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ואוקמא רב אלעאי א"ר כדי שיצולו כמאב"ד דהיינו כחנניא ואוקמא רב אשי בבשרא אגומרי ש"מ דחנני' דהלכתא כותי' סבר דכל שהוא כמאב"ד מותר לשהותו ע"ג גחלים ממש ותו דתנן בהדיא ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פני' הא קרמו פני' משהינן לה על גבי גחלים ממש ואע"ג דמלשון רש"י משמע דבחררה שבתנור עסקינן מ"מ הא איהו נפשיה פירש דבתנור שאינו גרוף וקטום עסקינן ולל"א נמי שפירש שאין שייך בו גריפה מפני שמוסיף הבל טובא הרי הוא כמו גחלים ותו דאין נראה כלל לומר דבחררה שבתנור עסקינן דא"כ ליערבינהו וליתננהו אין נותנין את הפת ולא חררה לתוך התנור עם חשיכה אלא כדי שיקרמו פני' אלא מדלא תני הכי ש"מ דבחררה ע"ג גחלים ממש עסקינן וש"מ דכל שהוא כמאב"ד דהיינו שנתבשל שליש מותר לשהותו ע"ג גחלים ממש דהואיל שהי' שם מבעוד יום לא חיישינן דילמא אתי לחתויי אבל ודאי להטמינו בתוך גחלים לצורך מחר בהא ודאי מסתברא בפר"ח דאסור דהא קיי"ל דאין טומנין בדבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה וכן ריב"א זצ"ל ור"ת זצ"ל אוסרין להטמין בגחלים. מעתה תימה שבכל רינוס וצרפת מטמינים בגחלים אבל כמו שאנו רגילים בארץ כנען שאנו מטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט לכ"ע שרי כדאמ' ספ"ק איכא דאמרי דגדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי דברחא נמי ושריק שפיר דמי כי פליגא דברחא ולא שריק רב אשי שרי וכ"ש האי דידן דשריק פי תנור בטיט וגם שהוא בשיל כדאמ' התם לעיל בשיל שפיר דמי אבל הטמנת בני רינוס וצרפת שמטמינים בגחלים אתיא בגמגום ופי' ה"ר יוסף דאורלינש זצ"ל דהא דאסרינן להטמין בכל דבר המוסיף הבל וכ"ש בגחלים היינו דוקא היכא דבשיל ולא בשיל כמאב"ד אבל היכא דבשיל כמאב"ד דהיינו שנתבשל שליש א"נ קידרא חייתא ההוא שרי להשהות אפי' בגחלים וכ"ש בשאר דברים המוסיפים הבל כדאמ' ספ"ק והשתא דאמר מר גזירה שמא יחתה בגחלים האי קידרא חייתא שרי לאנוחא בתנור ע"ש עם חשיכה מ"ט כיון דלא מטא לאורתא אסוחי אסח דעתי' מניה ולא אתי לחתויי בגחלים בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור ואי שדא בה גרמא [חייא] שפיר דמי. ופירש"י והשתא דאמר מר דהא דהנחת קדירה לא אסירא אלא משום חתייה האי קידרא חייתא ש"ד. להשהות לכתחילה מבעוד יום בתנור והיא מתבשלת כל הלילה דודאי חייתא לאו אדעתי' למיכלה לאורתא אנחה התם ומשום למחר לא אתי לחתויי שהרי יש לה שהות גדול ולא דמי לעססיות ותורמוסין שאין כל הלילה והיום די להם. ובשיל שפיר דמי. מבושלת כל צורכה שפיר דמי להניחה דלא בעי' חיתוי. שדא בה גרמא חייא לאו דעתי' למיכל' לאורתא. ע"כ רש"י. ובשיל ולא בשיל ה"ט דאסור חיישינן שמא ימלך לאוכלה הלילה ויחתה בגחלים למחר בישולי'. דשדא בה גרמא לא חיישינן שמא ימלך דודאי אסח דעתא מיני' עד למחר אך הקשה על מה שרש"י מפרש בשיל היינו שנתבשל כל צורכה וה"ר יוסף רוצה לומר שבשיל היינו כמאב"ד וע"י הדחק ראוי' לאכילה לא אתי לחתויי. וראיה לדבר שפר"ח בשרא אגומרי אא"כ נצלה כל צורכו וקיי"ל כרב אשי דמוקי לה בבשרא אגומרי ולהדיא א"ר אילעא א"ר דכדי שיצולו דמתני' היינו כמאב"ד שכמו כן אפסיק לקמן שמצטמק ויפה לו מותר ולא חיישיגן דילמא אתי לחתויי. וכפי זה הפי' יש לקיים מנהג בני רינוס ובני צרפת. ואם ראית הלכה רופפת בב"ד צא וראה איך הצבור נוהגין. כפי מה שפירשנו שמותר להשהות קדירה ע"ג גחלים ממש כמו שאנו עושין בע"ש שאנו משהים קדירה ע"ג גחלים עד שבאים מבית הכנסת וגם כמו שפסק ה"ר [יוסף דאורלינש] שמותר להטמין קדירה חייתא וקדירה שנתבשלה שליש בגחלים. מעתה איך נסיר אותה מן הגחלים בשבת ובשלמא במקום שעומדת על הגחלים נראה אפי' בשבת שמותר לומר לעכו"ם שיסיר אותה מן הגחלים שהרי אינו מנענע גחלים ואפי' ישראל עצמו יכול להיות שמותר לו להסירה משם הואיל שאינו מנענע את הגחלים וגם אינו מתכוין לבערם ויכול להיות שלא יתנדנדו הגחלים כלל ממקומן ואע"ג דתניא ס"פ במה מדליקין סילק המסלק היינו שלכתחילה יש לסלק מע"ג הכירה מע"ש ואם שכח מסלקה אפי' בשבת וכ"ש שמע"ש יכול לומר לעכו"ם שיסירנה בשבת מע"ג הגחלים אלא היכא שהקדירה טמונה בגחלים (אי) א"י האיך שרי לעכו"ם שיסירנה משם דהא קיי"ל כל שאתה זכאי בעשייתו אתה זכאי באמירתו וכל שאין אתה רשאי בעשייתו אי אתה זכאי באמירתו וכאן אי אתה זכאי בעשייתו דת"ר ס"פ [ספק] אבל החותה בגחלים בשבת חייב חטאת רשב"א אומר משום ר"א ברבי צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות אלמא דכל החותה גחלים בשבת הרי הוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות מעתה כשמסיר הקדירה מתוך הגחלים מכבה עליונות ומבעיר תחתונות (הוא) [אבל] שרי לי' למימר לעכו"ם מפני מה לא הסרת קדירה מעל גבי הכירה בשבת שעברה ועי"כ הוא מרגיש ומסירה למחר מע"ג גחלים ושרי. ועתה שפרשנו שמותר להשהות ע"ג כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה מותר להשהות אפי' מצטמק ויפה לו דא"ר שמואל בר יהודה אמר ר"י כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עלי' חמין שהוחמו כ"צ ותבשיל שבישל כל צורכו אפי' מצטמק ויפה לו א"ל ההוא מרבנן לרב שמואל בר יהודה והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מצטמק ויפה לו אסור א"ל אטו לית אנא [ידע] דא"ר יוסף אר"י אמר שמואל מצטמק ויפה לו אסור כי קאמינא לר' יוחנן קאמינא פר"ח ואע"ג דרב ושמואל פליגי הא קיי"ל כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל וזה שאמר רב עוקבא ממישן לרב אשי אתון דמקרביתון לרב ושמואל עבידו כרב ושמואל לא משום דהלכתא כותייהו אלא לעולם הלכה כר"י דשרי אבל אתון דנהיגתון איסורא כרב ושמואל הו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ואי אתה רשאי להתירה בפניהם. ע"כ פר"ח. ותו פר"ח דהא דאמר ר"נ (ב"י) מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר כללא דמילתא כל דאית לי' מיחא מצטמק ורע לו הוא בר מתבשילא דליפתא דאע"ג דאית בי' מיחא מצטמק דפה לו הוא וכו' האי כללא לדברי רב ושמואל קאמר ולית הילכתא אלא כר"י דהא סייעי' רב עוקבא ממישן ע"כ פר"ח. וז"ל ה"ג. קידרא דמטו בישולא מבעוד יום אם מצטמקת ויפה לה אסור להשהותה ע"ג כירה בשבת דכיון דבעי למיכל מינה בין השמשות מסרהיב ומפרש להנורא ובתר דקדיש יומא משתלי ואתי לחתויי בגחלים ואם מצטמקת ורע לה מותר להשהותה ע"ג כירה גרופה וקטומה דמסקינן שמעתין אר"נ מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר כללא דמילתא כל דאית ביה מיחא מצטמק ורע לו הוא לבר מתבשילא דליפתא דאע"ג דאית בי' מיהא מצטמק ויפה לו הוא וה"מ דאית בה בישרא אבל לית בה בשרא מצטמק ורע לו הוא וכי אית בי' בישרא נמי לא אמרן אלא דלא קבעי לה לאורחין אבל קבעי לה לאורחין מצטמק ודע לו הוא לפדא דייסא ותמרי מצטמק ורע לו הוא והלכתא מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר ע"כ ה"ג. מיהו אנן קיי"ל כפסק רש"י וכפר"ח שכן עמא דבר ואמרינן פ"ק דביצה רב ור"י הלכה כר' יוחנן הילכך לפי מה שפירש' דהיכא שנתבשל כמאב"ד דהיינו שנתבשל שליש שמותר להטמינו בגחלים מעתה מותר להטמין בגחלים תפוחים חיים כי הם ראוים לאכילה יותר משנתבשל כמאב"ד וה"ה לבצים חיים ומים כדי שיהו חמים לצורך מחר הכל מותר להטמין בגחלים לצורך מחר אבל לצורך ליל שבת נראה שאסור שמא יחתה בגחלים כדי למהר בשולם ובצמפנ"א נוהגים לגרוף מקום המדורה שדולק בה האש כל היום ומניחין שם הקדרות עם חשיכה ואח"כ מניחין עליהם כרים וכסתות ומקום המדורה משתמר חומה ודבר זה מותר ואפי' שלא נתבשל שליש כי הכרים והכסתות אינם מוסיפים הבל אבל יש רגילים ליתן תפוחים בין קדרות חמות מבעוד יום ואינם מתבשלים עד שישימו הכרים והכסתות עליהם משחשיכה זה נראה לרבינו יצחק בר שמואל שאסור וחשיב כמבשל בשבת מאחר דבלא הכרים לא היו מתבשלים ע"י שחום יש לו אויר ויוצא ומתקרר וכשנותן עליהן מחזיק חומן בתוכן ומתבשלין בשבת הלכך צריך ליתן הכרים עליהם מבעוד יום בזמן שישימו שם בצים ותרנגולים. ראיתי בצרפת בבית מורי ר' יהודא בר' יצחק שפעמים מקררים צלנ"ט שלהם דהיינו טמון ובשבת טרם עת האוכל מדליקין העבדים אש סמוך לקדרות כדי שיתחממו בטוב ויש שמסלקין אותם ונותנים אותם סמוך לאש ומפרשים להיתר מפני שאין לחוש לאוסרן דמסתמא חמין הן קצת קרוב להיד סולדת וכשמוסיפים להם חום מותר שהרי גם בישול אין להם ואפי' יתקררו הרבה אין לאוסרן שגם כונתן בעבורם הן ואפי' מתכוני' בעבור ישראל אין לחוש דמסתמא אין ישראל רוצה בכך שאילו ידעו שהקדירות נתקררו לגמרי לא היו מניחים לחמם אותם כלל וכשהעבדים עושים לאו כל כמינייהו לאסור לנו התבשילים בעל כרחנו ובחופות רגילים לעשות כן עבדיהם ואין איש נמנע מלאוכלן וגם ר"ת זצ"ל ושאר גדולי הדור כולם מתירין. מיהו נכון ודאוי שלא לנהוג כן משום דאוושא מילתא ואיכא זילותא דשבתא וכל מדינה דלא שכיחי בה רבנן ראוי לאסור עליהם דבר זה:
1
