אור זרוע, חלק ב צ״אOhr Zarua, Volume II 91
א׳תנן בפרק אין עומדין ושואלין את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת רע"א אומרה ברכה בפני עצמה וכבר עמא דבר כרבנן ואמרי' בגמ' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ושקיל וטרי טובא עד דמסיק במסקנא א"ל רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כקידוש כך הבדלה מה קידושא [אע"ג דמקדש בצלותא מקדש אכסא כך הבדלה] אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא. אע"ג דמקדש בצלותא פי' אע"ג שכבר התפלל אתה קדשת וחתם במקדש וכן הלכה וכן עמא דבר. איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפילה פי' קים לן דאי בעי אינש מצי למיכל קודם תפילת ערבית אם אכל והבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפילה לכשיתפלל אמר ר"נ בר יצחק ק"ו ומה תפילה דעיקר תקנה היא כדאמרי' לעיל שבה תקנו לכתחילה להבדיל אפ"ה אמרת המבדיל בתפילה צדיך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלא עיקר תקנה היא לא כל שכן. בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו פי' בתפילה שלא הבדיל ובהבדלה שאמר בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ובורא מאורי האש ולא אמר המבדיל בין קודש לחול והיינו טעה שאם אתה אומר לא בירך כלל לאו היינו טעה. אמר להו אם טעה בזו ובזו חוזר פי' כשנזכר שלא בירך יחזור לראש י"ח ויבדיל בתפילה ועל הכוס צריך שיסיים ואומר הבדלה בפני עצמה אבל אינו חוזר ואומר גפן ובשמים ואש שהרי כבר אמרן וכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא [אבל תפלה] אע"פ שהתפלל כבר אינה ברכה שא"צ כדר"ג [הלואי] שיתפלל אדם כל היום כולו והאי דאמר חוזר לראש משום תפילה קאמר אבל לא משום הבדלה והבדלה אינו חוזר לראש כך פירשו רבותי. ולי אני המחבר נראה בעיני דחוזר לראש קאי גם על הבדלה כדאמר בירושלמי פ"ק דברכות גבי ברכת הבדלה הוה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס אלמא אין כאן משום ברכה שאינה צריכה. והיכא שהבדיל בתפילה ושכח ולא הבדיל על הכוס כלל האי אסקינן בפרק ערבי פסחים אמרי דבי ר' ינאי מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה ועד כמה א"ר זירא עד רביעי פי' עד ולא עד בכלל דמרביעי ואילך גבי שבת הבאה מתחשב כי הא דיתיב ר' זירא קמיה דר"א ואמרי לה רב אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר וכן לענין גיטין חד בשבתא ותרי בשבתא ותלתא בשבתא בתר שבתא ארבעה וחמשה ומעלי יומא דשבתא [קמי שבתא]. א"ר יעקב בר אידי אבל לא על האור פירשב"ם אם לא בירך על האש או על הנר בורא מאורי האש במו"ש שוב אינו מברך ונ"ל טעמו של דבר כדתניא במקום שנהגו אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו היא עכ"ל. ואמרי' לקמן בשמעתין אמר רבא הלכה טעם מקדש טעם מבדיל [ומי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו עד מוצ"ש] מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל היום כולו ורשב"ם גריס כל השבת כולה כדאמרן לעיל עד יום רביעי והכי קיי"ל כרבא טעם מקדש ואם שכח ולא קידש מקדש למחר כל היום כולו וכן טעם מבדיל והולך עד יום רביעי עכ"ל. וגבי ההיא דאסקינן גבי רב דזמנין דהוה חביבא ליה ריפתא הוה מקדש אריפתא פי' רשב"ם ומדרב שמעינן שמקדשין על הפת ואומר ויכולו ומברך המוציא ואינו אוכל גם לא פורס עד שיקדש אח"כ ודוקא קידוש אבל הבדלה אינה אלא על הכוס דעל הכוס של יין תקנוה כדאמרי' העשירו קבעוה על הכוס ומי שאין לו כוס יין במקום שרגילים לשתות יין אל יבדיל ודי לו בהבדלת תפילה. בסידוד רב עמרם עכ"ל: ובמוצ"ש ליו"ט כתב רב עמרם פקנה"ז פת במקום יין היכא שאין לו יין ואע"ג דאין מבדילין על הפת בשאר מוצ"ש אבל הכא מתוך שמקדש עליו מבדיל עליו נמי. והביא ראיה לדבריו מורי ר' אברהם בר' עזריאל זצ"ל מפ"ק דסוכה גבי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דאמר רבא וכן לענין שבת מיגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי דופן לשבת פי' אע"ג דבשאר שבתות לא חשיב' דופן הכא כיון דהוה דופן לסוכה הוה נמי לשבת. והשיב עליו החבר ר' פנחס דל"ד דהכא בשעת טלטול חשיב דופן לסוכה הלכך אמרי' מיגו דבההיא שעתא שם דופן עליו ואפי' אם כבר אכל אכתי שייך בחיוב סוכה אם ירצה לאכול שנית או לישן או ללמוד אבל הכא בשעה שהוא מבדיל לא חשיב גבי קידוש שהרי כבר קידש ויצא ידי חובתו. וי"ל דהכא נמי הוי ראוי בשעת הבדלה לקדש לאחרים שלא קידשו עדיין. וגבי ההיא דאמימר בת טוות דמסיק דאי [הכי] חמר מדינה הוא פירשב"ם חמר מדינה אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר מבדילין (כו') [בו] וכן הלכה אבל מים לא מקרי חמר מדינה ואין מבדילין על המים היכא דליכא לא יין ולא שכר עכ"ל:
1