אור זרוע, חלק ב צ״בOhr Zarua, Volume II 92
א׳תנן בפ' אלו דברים בברכות [ב"ש] אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובה"א נר ובשמים ומזון והבדלה כגון בזמן שאין לו אלא כוס אחד שצריך להניח כולו עד לאחר המזון כדאיתא בערבי פסחים אמרי' בגמ' עני (רב) [רבא] ואמר זו דר"מ פלוגתא דמתני' ר"מ אמרה דכולהו מודו דמאור ברישא (מכלל) [אבל] ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבש"א מאור ואח"כ בשמים ובה"א בשמים ואח"כ מאור וא"ר יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דר' יהודה וכן עמא דבר להקדים בשמים למאור. והקשה מורי רבי' יהודה בר' יצחק זצ"ל דאמר בעירובין בפ' הדר גבי עירוב ופ' בתרא דתענית גבי נשיאת כפים אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר רב הונא אמר מנהג כרבי מאיר [ור"י אמר נהגו העם כר"מ] מאן דאמר הלכה דרשינן ליה בפרקין מאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי נמי לא מודינן ואי עביד לא מהדרינן להו ואילו הכא גבי הבדלה אורויי מורינן לכתחילה ותירץ דדוקא התם גבי נשיאות כפים דאמר הלכה מנהג ונהגו שכל אחד בא לפחות מחבירו אבל הכא דקאמר אמורא נהגו גרידא התם עבדינן הכי כמו נהגו עלמא בתלתא סבי. ותו הקשה דאמרי' פ"ק דר"ה א"ר יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה ואיתיביה רשב"ל לר' יוחנן בנות שוח כו' ואשתיק ופריך אמאי אישתיק לימא ליה קאמינא לך מנהגא ואת אמרת לי אסורא פי' מנהגא קאמינא דלאו שפיר עבדי אלמא נהגו גרידא דלא הוי כי האי דתענית משמע שאין להורות כן י"ל מ"מ פריך אמאי אשתיק לימא ליה דנהגו כך ר"ל שכן נהגו מעצמן. מיהו הכי עמא דבר והכי מורי בי מדרשא (נר) [יין] בשמים מאור. ולענין מוצ"ש ליו"ט פ' ע"פ איתמר יו"ט שחל להיות באחד בשבת אמר רב יקנ"ה ופליגי בה אמוראי טובא עד דמסקנא מאי הוי עלה אביי אמר יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז והלכתא כרבא והוצרך לפסוק הלכה כרבא משום דפליגי בה נמי שאר אמוראי והתם פירש רשב"ם דמה שאין נותנין האמוראין סימן בבשמים לפי שאין מברכין על הבשמים למוצאי שבת שהוא יום טוב שהרי גם ביו"ט יש לו נשמה יתירה כבשבת ולא אבדה נפש. וקשה לדבריו דאם כן נברך על הבשמים ממוצאי יום טוב לחול. ויש מפרשים דמשום כך אין מברכין גזירה שמא יקטום. וקשה דאיתא במסכת ביצה פרק המביא רבא בר אדא ורבין בר [אדא] דאמרי תרוייהו כי הוינן בי רב יהודא הוי מפשח ויהיב לן (אלא אתה) [אלותא] ואם נפרש גזירה שמא יתלוש מן המחובר הקשה ה"ר יעקב הקדוש מקורבל זצ"ל א"כ לולב בי"ט ראשון של סוכות לא יטול. ומורי ר' יהודה בר יצחק זצ"ל היה אומר א"כ נאסור לאכול ירקות ביו"ט שמא יתלוש. ותו הקשה מורי ה"ר אברהם בר' עזריאל דפרק לולב דגזול אמר רבא הדס במחובר מותר להריח בו אלמא לא גזרינן שמא יתלוש ואפי' לפר"ח דגריס הדס במחובר אסור להריח בו בתלוש מיהא מודה דשרי. ופי' ר' יצחק בר שמואל דודאי אין נשמה יתירה ביו"ט אבל תענוג יום טוב ושמחתו משיבה נפש שאבדה אבל אין בו נשמה יתירה ולכך אין מברכין על הבשמים במוצאי יו"ט לחול. ור"ת אומר דמדברי התלמוד אין לאסור הבשמים במוצאי שבת ליום טוב ומה שלא נתן סימן בבשמים לפי שאינן מצוה וכן (עשה) [כתב] רבי' גרשום מאור הגולה זצ"ל שמברכין על הבשמים ממוצאי שבת ליו"ט ומסר סימן גרש"ם גפן רוממתנו שמים מאור. ולה"ר יעקב הקדוש מקורבל נראה כמו שמפרש על הבשמים דמשום הכי מברכין על הבשמים במוצ"ש כדי להעביר ריח רע מאוד של גיהנם דבשבת לא דלק ובמוצ"ש חוזר לבוא ואין זה אלא דוגמא להראות כבודו של שבת: ותנן פ' אילו דברים בברכות אין מברכין על הבשמים של עכו"ם ועל בשמים של מתים ועל בשמים שלפני ע"ז ומפרש בגמרא דכולהו משום עכו"ם מפני שסתם הסבת עכו"ם לע"ז וכבר שלח רבי' יהודה בר קלונימוס בר' משה ז"ל לר' אפרים ז"ל למה מברכים על הדס יותר מבשמים אחרים עשבים או פירות אחרים והשיב לו אני איני מברך על הדם שוטה שלכם יבש ואין בו לחלוחית ריח ויש לי זכוכית קטנה ויש בה מיני בשמים ואני מברך. ירושלמי ס"פ כיצד מברכין ר' ירמיה בעי מבדיק לר' זירא [א"ל] כיצד הוא אומר על שמן ערב א"ל אשר נתן ריח טוב בשמן ערב א"ל אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים יצחק בר אבא בר מחסיא ור' חננאל הוו יתבין חד אמר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים חד אמר אשר נתן ריח טוב בעשב הארץ [מתיב מאן דמר בעשב הארץ] למאן דמר בעצי בשמים וכי עצי בשמים הן [א"ל] והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן סלקום לות רב ושמעון לרב הונא דאמר בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים והלכתא חלפי (יורא) [דימא] בורא עצי בשמים נרקים דגינתא עצי בשמים דחילקא עצי בשמים סיגלי עשבי בשמים. ומיכן רמז לברכה שאנו מברכין עצי בשמים בערוך אני חבצלת השרון אנא מתילא לנרקים רטיב דמן גינתא דעדן. עד נחל אשכול תרגום ירושלמי סגולא הבשילו אשכלותיה סגולייא (תרגום ירושלמי סגלגל). ואדם שהוא תותרן ואינו מריח אם יכול לברך בורא עצי בשמים כדי להוציא אחרים דבר זה כבר שלח רבי' יהודה בר' קלונימוס בר' משה לרבי' אפרים ואני תותרן ואיני מריח כל עיקר אם הוא ברכה לבטלה שאני מברך על עצי בשמים ואני סומך על הוצאת אחרים י"ח והשיב לו אדם שאין מריח ומברך לעצמו על הבשמים ברכה לבטלה היא ואם להוציא ב"ב אינו יכול ולא דמי לקידוש והבדלה וברכת לחם ומצה דהוו חובה ומצוה אבל בשמים אינו אלא מנהג:
1
ב׳בפרק ערבי פסחים אמר רב (תחליפי בר אבדימי) [יהודה] אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימתו סמוך לחתימתו ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחת' סמוך לחתימה מאי בינייהו איכא בינייהו יו"ט שחל להיות אחר השבת דבעי למיחתם המבדיל בין קודש לקודש מאן דאמר מעין פתיחה סמוך לחתימה לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת [ומ"ד מעין חתימה סמוך לחתימה בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת]. פירשב"ם והכי עבדינן לאפוקי נפשין מפלוגתא. וכבר שלח רבי' אפרים לר"ת זצ"ל על סדר הבדל' ביו"ט שחל להיות במוצ"ש למה נוהגין בכל המקומות האילו להבדיל בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת את יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך בא"י המבדיל בין קודש לקודש ונפלאת היא מאוד בעיני על זה דאין זה לא מעין פתיחה סמוך לחתימה) הלכך מסתברא לומר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קודש לקודש ומה צורך לכפול ולהוסיף את יום השביעי קדשת והבדלת והרי כבר הזכיר למעלה בין ששת ימי המעשה והשיב ר"ת ועל שבאת לשנות ממנהג רבותינו שלא לומר את יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת מי ישמע לך דא' לעיל את יום השביעי מששת ימי המעשה אותו סדר הבדלות קחשיב ולא דבר למעלה ביו"ט אלא בין קודש לחול אבל באחרונה שהזכיר לאפוקי נפשין מפלוגתא כמו שפירשו רבותינו בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת דבתרא היינו פירושא דקדושת יו"ט דאית ביה מעשה דאוכל נפש ומעשה דגבי חול מלאכת עבודה ומעשה דסיפא מלאכת אוכל נפש ודבר האבד דחוה"מ ופירושא דקדושת יו"ט איתיה כך לפרש קודם שתשנה מנהג אבות. ועוד נראה להזכיר שבע הבדלות תיקנו בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים את יום השביעי לששת ימי המעשה קדושת שבת לקדושת יו"ט פי' במיני קדושות. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת באוכל נפש ודבר האבוד בחוה"מ הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך דקדושת כהנים לוים וישראלים וקדושת יו"ט הרי ז' ומשום חובת היום תקנו שבע לאפוקי נפשין מפלוגתא כדאמ' המוסיף אל יוסיף על שבע ומעין חתימה הוי עכ"ל וכן ראיתי אני המחבר בירושלמי כמו שרגילים העולם להבדיל:
2