אור זרוע, חלק ב צ״הOhr Zarua, Volume II 95
א׳בפרק אילו דברים בברכות ת"ר אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו מאי שבת ומאי לא שבת וכו' עד א"ר [נחמן בר יצחק] שלא שבת מחמת מלאכת עבירה. שעשו כנגדו מלאכה האסור' בשבת דהואיל ונעבדה בו עבירה אין מברכין עליו אבל אם עשו כנגדו מלאכת היתר מברכין עליו שמותר לעשות מדורה כנגדו בשבת וכן הלכתא וההיא דפרק מקום שנהגו א"ר בנימין בר יפת א"ר יוחנן [מברכין] על האור [בין במוצאי שבת] בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר מיתיבי אין מברכין על האור אלא במוצ"ש בלבד הואיל ותחילת ברייתו הוא וכו' ל"ק כאן באור ששבת כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים ופירש"י התם באור ששבת שהיה בשבת שדלק היום ומ"מ ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של היה ושל חולה או נר הדולק מערב יוה"כ מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום. באור היוצא מן העצים. שנברא עכשיו ואין מברכין עליו (כו') במוצאי יום הכפורים אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת ברית האור עכ"ל א"כ אין בין שבת ליום הכפורים אלא אור שנברא במוצ"ש מברכין עליו ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו אבל נר הדלק כל היום בעינן שישבות ממלאכת איסור בין בשבת בין ביום הכפורים. הלכך יש נזהרים שלא לברך במוצאי יום הכיפורים אלא על הנר שהביאו לבית מביהכ"נ שדלק שם כל היום אבל אם הדליקו ממנו אחר אין מברכין עליו דהו"ל נברא. מיהו ריב"א אומר כיון דכבר היתה אורה בעולם ממה שבאתה זאת האורה אור ששבת קרינא בה שהרי אפי' בשיברך על אותו שדלק ביוה"כ אכתי אם ישהה כל דהו לאחר חשיכה אותו עמוד ששבת הלך לו והאי אחרינא הוא. מיהו לא דמי דהתם האי עמוד אחרינא ממילא אתי אבל הכא כשהדליק אתא בידי אדם ודמי לנברא. מיהו אני המחבר נראה בעיני דשפיר דמי לברך על הנר שהדליקוהו מן הנר שדלק כל היום כדאמר פ' אלו דברים ת"ר עכו"ם שהדליק נר מישראל וישראל שהדליק נר מן העכו"ם מברכין עליו בשלמא עכו"ם שהדליק מישראל דהא שבת אלא ישראל שהדליק מן העכו"ם הא לא שבת כו' עד אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספת דהיתרא קא מברך פי' דאיסורא נמי איתיה דקמא לא פרח לעולם אלא שלהבת מוספת ומתרבה עליו והראשון לא זז ממקומו הלכך ישראל שהדליק מן העכו"ם להכי שרי דאמרי' כי קא מברך לאו אקמא מברך אלא אתוספ' התירא שנולדה בידו. וכתב שם מודי ר' יהודה בר יצחק דהכי הלכתא. הא למדת דאע"ג דאיכא בהאי נר איסורא והתירא אפ"ה מברך עליו דאמרי' כי קא מברך אהתירא קא מברך א"כ ה"נ כשהדליק מן הנר שדלק ביום הכפורים הרי אית ביה התירא ולאחר מתוסף איסורא א"כ שרי לברך עליו דכי קא מברך אהיתרא מברך הלכך עכו"ם שהדליק מישראל מברכין עליו במוצאי יוה"כ: תניא הדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא כאן בתחילה כאן בסוף פירש"י [בתחילה. בתחילת] שריפת האבנים אין האור להאיר. בסוף. לאחר שנשרפו האבנים רובן מדליקין אור גדול מלמעלה (להדק) [למרק] שריפת האבנים (ולהשתמש לא לאורה) ומשתמש נמי לאורה. תני חדא אור של ביהכ"נ מברכין עליו כו' לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב והא דליכא אדם חשוב פירש"י איכא אדם חשוב לכבודו הדליקה ולא שצריך לאור אלא לכבוד בעלמא ואין מברכין. ליכא אדם חשוב להאיר להם הדליקוה ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב ול"ק הא דאיכא חזנא והא דליכא חזנא פי' [רש"י ואי איכא חזנא שמש] שאוכל בביהכ"נ אף לאור עשויה שיאכל החזן לאורה ומברכין הילכך האידנא [אי] איכא אדם חשוב וליכא חזנא אין מברכין על אור של ביהכ"נ והיכא דליכא אדם חשוב נמי אין מברכין שיש לחוש לפי' אחר שמפרש' להיפך איכא אדם חשוב מברכין עליו מפני שלהאיר לו עשוי ליכא אדם חשוב אין מברכין עליו דלכבוד בית הכנסת הדליקוה מיהו הנר שמדליקין בבית שלפני בית הכנסת פשיטא שמברכין עליו דההיא ודאי להאיר הוא עשוי: גרסינן פרק ערבי פסחים אמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העוה"ב אילו הן הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לת"ת והמבדיל על היין במוצ"ש מאי היא דמשייר מקידושא להבדלה פירשב"ם שיש לו מעט יין ומונע שתייתו בשביל הבדלה. דאיתי בתשובת הגאונים וכמדומה אני שהיתה תשובת רבי' יוסף טוב עלם זצ"ל שנשאל על מה שאנו נוהגין במלכותינו בארץ כנען לומר הבדלות ופיוטים שנתפייטו מאליהו ז"ל במוצאי שבת אם המנהג כשר ואם לאו והשיב דודאי מנהג נכון וכשר הוא שמכבדין את השבת ביציאתה בבנ"א המלוים את המלך ושוב מ"כ בשם ר"ת שהיה אומר שמצא בהגדה משל לכלה שמלוים אותה בזמירות ושירות ושבת נקראת מלכה וכלה. כתוב בתשובות שאלו לר' קלונימוס אם יכול אדם לברך בורא מאורי [האש] לאור נר חלב אם אין שעוה ואמר מותר:
1
ב׳סליקו לה הלכות שבת. יתברך שם אשר בשביעי שבת. וינצרני כעין ובת. ואויבי מעולם יושבת. ולי יתן אל חבת. בתורה ובינה איפה ובת. ויסעדני האל לתורה נפש משיבת. רב העליליה יעזרני בהלכות מילה:
2