אור זרוע, חלק ב צ״וOhr Zarua, Volume II 96
א׳בפרשת לך לך כתיב ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר ואמרי' בפ' ארבע מיתות בסנהדרין דא"ר יוסי בר חנינא כל מצוה שנאמרה בבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה וכו' עד והרי המילה שנאמר' לבני נח ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני ביום השמיני ימול גו' לישראל נאמר' ולא לבני נח ההוא למישר' שבת הוא דאתא ביום ואפי' בשבת:
1
ב׳תנן פ"ק דקדושין כל מצות הבן על האב האנשים חייבין והנשים פטורות ואמרינן בגמרא מאי כל מצות הבן על האב אילימא כל מצות כו' עד אמר ר"י כל מצות הבן המוטלת על האב לעשות אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו כו' עד למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו גו' אותו ולא אותה הא למדת שהאם אינה חייבת למול את בנה. וההיא דר"פ הערל דמסיק אלא [זכריו] דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת להו ושקיל וטרי עד דאמר רבא כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין הא דנקט אמיה לא מפני שהאם חייבת למול אלא כלומר דאילו לא הוות בבית האסורין הוות איהי מהלא ליה כדאמר פר"א דמילה תניא א"ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה הראשון כו' שוב פ"א הלכתי [למדינת] קפוטקיא ובאתה אשה אחת שמלה בנה ראשון כו' וכתי' נמי ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה. א"נ אגב שיטפיה נקט משום דנקט האי לישנא דפ"ק דשחיטת חולין בשמעתא דמנ"ל דאזלינן בתר רובא ודלא בפירש"י שפירש התם ומצוה מוטלת עליהם למול משמע שרוצה לומר שגם האם מיפקדה. הילכך הכי איתבריר דאין האשה מצווה למול את בנה כדילפי' מדכתיב אותו ולא אותה והקשה רבי' אפרים בר יצחק אמאי צריך קרא למעט תיפוק לי משום דהויא לה מצות עשה שהזמן גרמא דהא אינה נוהג' אלא בימים כדילפי' פר"א דמילה מבן שמונת ימים. והא ליכא למימר דאיצטריך קרא למעוטי אמו למילה שלא בזמנה דגם בזו לא מיפקדא על בנה דהא איפליגו בה תנאי ר"פ הערל דתניא משוך ונולד כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולין לאתויי מי שיש לו שתי ערלות אין נימולין אלא ביום ראב"ש אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום שלא בזמנן נימולין בין ביום בין בלילה כו' עד אלא דכ"ע משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי מ"ס דרשי' וביום ומ"ס לא דרשי' וביום פי' ת"ק דריש ויו יתיר' לאתויי מילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום ור"א בר"ש לא דריש א"כ אם נאמר [דהא] דדריש פ"ק דקדושין אותו ולא אותה דהיינו למילה שלא בזמנה א"כ לר"א בר"ש [ניחא] אלא לת"ק קרא למה לי תפ"ל דהוה מ"ע שהז"ג ופי' ר' יצחק בר שמואל דה"נ דלא אתי' הך דרשה אלא (לת"ק ולראב"ש) [לראב"ש. ולת"ק] לא אצטריך קרא ומוקי ליה לקרא במילי אחרינא הלכך לפי דבריו בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה לכ"ע אשה לא מיפקדא. אבל אין נראה לתרץ דכיון שאין המילה תלויה אלא בלידת התינוק לא חשיב לה ז"ג דהא ציצית נמי אין תלוי אלא במי שיש לו ד' כנפות ואפ"ה חשבינן לי' זמן גרמא פ"ק דקידושין. ולי אני המחבר נ"ב דלא אמרי' דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות אלא במצות התלויות בגוף האדם דמהיכי ילפי' מתפילין וההיא מצוה התלויה בגוף האדם הוא אבל מצוה שאדם מצווה בה על אחרים כגון מילה ההיא ודאי אע"ג דז"ג היא דמחייבא לכך אצטריך אותו ולא אותה דאפ"ה פטרו זה. ואמרי' בפ"ק דקידושין והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכת' המול לכם כל זכר והיכא דלא מהלוה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתי' וערל זכר אשר לא ימול וגו'. אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דבי ר' ישמעאל כ"מ שנאמר צואה אינה אלא זירוז מיד ולדורות זירוז [דכתיב צו] את יהושע וחזקהו ואמצהו מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. וכתב ה"ר ברוך מארץ יון בפירושיו ומנ"ל דהך צוה אותו אלקים דאברהם נוהג לדורות דתניא דבי ר"י כ"מ שנאמר צו וכו' ופליגא רבנן בהך מילתא בריש ספרי ופליגא בה נמי בספרא בפרש' צו את אהרן. והייתי מגמגם לפירושו א"כ למאן דלית ליה דצואה לדורות מנ"ל דמילה נוהגת לדורות (וכדקתני) [ובדקתי] בספרא ובספרי ורואה אני דלא פליגי והכי מיתניא בריש ספרי גבי צו את בנ"י וישלחו מן המחנה דמסיק ולדורות מנ"ל צו את ב"י ויקחו אליך שמן זית זך גו' מחוץ לפרוכת העדות גו' מניין לכל הצוויין שבתורה היה ר' ישמעאל אומ' הואיל ונאמרו בתורה סתם צואות ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינה אלא מיד בשעת מעשה ולדורות פי' גבי נרות דכתי' חוקת עולם לדורותיכם אף פורט אני בכל הצואות שבתורה שלא יהו אלא בשעת מעשה ולדורות ר' יהודה בן בתירה אומר אין צווי בכ"מ אלא זירוז רשב"י אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס כו' חוץ מאחד צו את בנ"י ואמרת אליהם כי אתה גו' ר' יהוד' אומר אין צווי בכ"מ אלא אזהרה וכו' והנהו כולהו לא פליגי אר' ישמעאל וכולם מודים לדבריו דצואה נוהגת לדורות אלא שלשון צווי קא מפרשי ב"א לפי סברתו. ובסיפרא בריש פ' צו את אהרן הכי מיתניא אין צו אלא זירוז מיד ולדורות א"ר שמעון ביותר מזהיר הכתוב כל מקום שיש בו חסרון כיס לא בא כי אם לפרש אמאי כתב בלשון צואה אבל בהא מודה דלדורות נוהג כדילפינן מנרות כדפרישית:
2
ג׳תניא בתוספתא דמסכת שבת פ' עוקרין בהמה חיה ועוף מי שנולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול ותינוק שעבר זמנו ושאר כל הנימולין אין נמולין אלא ביום [ראב"ש אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום] שלא בזמנן מלין אותן בין ביום בין בליל' ור"פ הערל מייתי לה וקתני בהדייהו בדברי ת"ק משוך. ושאר כל הנימולין מפרש התם פ' הערל לאתויי מי שיש לו ב' ערלות ופירש"י ב' עורות זה עג"ז א"נ ב' ערלות ממש כגון בריה משונה שיש לה שני ראשין כדאמרי' בבכורות. ויש לו כמו כן לזה שתי ערלות ונ"ב דהלכה כת"ק דגם שלא בזמנו אין נימולין אלא ביום דיחיד ורבים הלכה כרבים. ותו דתניא בספרא בפרשה אשה כי תזריע בשמיני יכול בין ביום בין בלילה ת"ל ביום ביום ולא בלילה אין לי אלא הנימול לשמונה שיהיה ביום מניין לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר ושאר כל הנימולים שלא יהיו נמולים אלא ביום ת"ל וביום ובפ' הערל פריך מינה ר' אלעזר לר' יוחנן אלמא דסמכא היא ואמרי' בפ' טרף בקלפי סתם ספרא מני ר' יהודה היא ובפ' מי שהוציאוהו בעירובין אמר ר"י ר"י ור"ש הלכה כר"י הא למדת הלכ' למעשה דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום:
3
ד׳והשתא דפריש' שהיא ביום נוהג' כל היום כדתנן פ' הקורא את המגילה למפרע ולא מוהלין בלילה ותנן בסיפא זה הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. והא דמהלינן בשחרית היינו משום זריזין כדתניא בספרא בפ' אשה כי תזריע ומייתי לה בפ"ק דפסחים וביום מלמד שכל היום כשר למילה אלא הזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר. וכ' רב שרירא גאון זצ"ל וכדמלינן ינוקא בט' באב לא מהלינן ליה בשחרית משום דאמר קינות ותניא שש אנכי על אמרתך וגו' זו שמחת ברית מילה ואתיא מג"ש כתיב הכא שש אנכי על אמרתך וכתיב התם כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו מה להלן ברית אף כאן ברית הלכך משהינן ליה עד המנחה בזמן שאו' בנחמות וכן תורה ומנהג לישראל וכדמהלינ' בשבת א"נ בחד מימים טובים של שלש רגלים מהלינן ליה בתר דמסיימין תפלת המוספין וכדמהלינן ביום דכפורים מהלינן בין תפלת שחרית לתפילת המוספין וכדמהלינן בד"ה מהלינן ליה בתר צלותא דשחרית מן בתר דאיפטרו בנביא מקמי דליתקעו בשופר וראיה כדי שתהא מצות ברית מילה תכופה לתקיעת שופר כדי שיזכור לנו הקב"ה ברית אברהם ועקידת יצחק. וראיה מבוררת שבתחילה אנו אומרי' זכור ברית אברהם ועקידת יצחק לזרעו היום תזכור בא"י זוכר הברית ואח"כ שופרות וחותמין שומע תרועות עכ"ל. כתב בתשובות של רבינו יהודה בר' יצחק זצ"ל ואם חל שמיני של מילה בט' באב נוהגין בוורמשא שאין מלין מיד אחר קינות אלא אחר חצות היום משום דקודם חצות חל אבילות עדיין ומילה עושין אותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתך וביוה"כ אחרי קה"ת יוצאים קודם שיתחילו תפילת [המוספין] לאוהלים ולאחר כך נכנסים לבית הכנסת ומתפללין תפילת המוספין ומנחה ונעילה ומעריב:
4