אור זרוע, חלק ב צ״טOhr Zarua, Volume II 99
א׳והיכא דנולד כשהוא מהול כתב בשאלתות דרב אחאי דצריך לאטופי מניה דם ברית דתניא ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבח [ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת] שבש"א צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אינו צריך להטיף ממנו ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנולד כשהוא מהול שצריך להטיף דם ממנו מפני שהיא ערלה כבושה ועל מה נחלקו על גר שנתגייר בשהוא מהול שבש"א צריך להטיף ממנו דם ברית [ובה"א א"צ להטיף ממנו דם ברית] ואתמר אמר רב הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר"ש וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי וכ"פ בפר"ח וזה לשונו אתמר אמר רב הלכה כת"ק דברייתא דאהא דתני ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שבש"א צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א אין צריך להטיף ממנו דם ברית ושמואל אמר הלכה כרשב"א דאמר לא נחלקו כו' וכיון שרשב"א סתמא אמר יש לומר שלא אמר אלא בחול אבל בשבת לא אמרי' דומיא דסיפא על מה נחלקו על גר שנתגייר כו' וברור הוא שאין מילה לגד בשבת וע"ז אמר שמואל הלכה כרשב"א והוא בחול ולא בשבת. ונחלקו עוד בנולד כשהוא מהול רבה ורב יוסף רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא וראינו דברי רב ורבה שהן שוין בשבת דרב אמר הלכה כת"ק ודקדקנו דברי ת"ק שאמר ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת וע"ז חלוקת ב"ש וב"ה ועלה אמר ב"ה אין צריך להטיף ממנו דם ברית (ושבת) [בשבת] וי"ל אפי' בחול דהא סתם קאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית ומסתברא כרבה דאמר שמא ערלה כבושה היא ומשמא אין מחללין את השבת. ובירור דבר זה דברי רבה שאמר מנא אמינא לה דתניא רבי אליעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמאי וב"ה וכו' וביקש רבה להעמיד דבריו כד"ה אליבא דת"ק ולא נתברר אבל עמדו דבריו בבית הלל אליבא דרבי אליעזר הקפר ונמצאו דבריו ודברי רב שאמר הלכה כת"ק דבר אחד וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי ועוד רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה. הלכך כותייהו עבדינן וקיי"ל דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בחול דחיישי' שמא ערלה כבושה היא ואם חל שמיני שלו בשבת אין מחללין עליו את השבת וכן הלכה עכ"ל. ובספר בשר על גבי גחלים כתב והנולד כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית דתניא הנולד כשהוא מהול בש"א צריך כו' רב אדא בר אהבה אתיליד ליה [כו'] אמר תיתי לי דעברי אדמר אלמא אינו צריך. וזו תשובת רבי' שמשון בר' אברהם דשנ"ץ. דודי ירד לגנים. ללקוט שושנים. יקרים מפגינים מילה יפה. מגילה עפה. מכתב חרות. ועמקי סתרים. משני עברים מזה ומזה הם כתובים. מים עמוקים בלב נבון. חכם בן חכם. בראש הומיות מכניס עששיות של ברזל בפיו ומוציאם כאבק. ה"ר יצחק בן הרב הקדוש ה"ר יום טוב זצ"ל. מטיבותיה דמר אציעה דברי ולא מנזיזותיה דמר אמנם על התינוק שנולד כשהוא מהול השבתי לשואלי כי בה"ג פסק א"צ להטיף ממנו דם ברית ור"ח פסק צריך להטיף ואין ראיה ברורה בידי רק בפ' הערל סבר ר' אליעזר אין צריך ושיטתיה דתלמודא כותיה דנקט בכל הנך דוכתי ר' עקיבה היא דמרבה לערל כי טמא כלומר אנן לא ס"ל שכן שיטת השמועה פ' הערל בתרי דוכתי ופ"ק דחגיגה משמע דמדוחק מתרץ הכי ומתני' דפ"ק דחגיגה וברייתא דגמרא דדריש זכורך להוציא טומטום אע"פ שביציו מבחוץ ולא פטר ליה משום [ערל] כדאמ' דפ"ב דזבחים דמצריך תרי קראי לערל וטמא דמחלל עבודה ותמה הרב על דברי משום דאשכחן רב יוסף פר"א דמילה דאמר ערלה כבושה היא ואיהו גופיה הוא דמשני פ' הערל ר"ע [הוא] דמרבה ליה לערל כי טמא ואגב חורפא דמר וריהטיה לא דק דרבה ורב יוסף שנחלקו בדבר פר"א דמילה אליבא דרשב"א נחלקו דע"כ ת"ק דאמר ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת קסבר ספק ערלה כבושה היא ואין שייך כאן אצטריך קרא למעוטי ספיקא דלא מייתר קרא להכי דהא אצטריך לנולד בין השמשות ובכה"ג אתי שפיר קרא למעוטי ספיקא וע"כ ב"ה דאמרי א"צ להטיף ממנו דם ברית קסברי לאו ערלה כבושה היא ואתא רשב"א למימר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד [מהול] שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול ואיתמר עלה רבה אמר חיישי' שמא ערלה כבושה היא כלומר מפני שערלה כבושה היא הא דרשב"א מפני שספק ערלה כבושה היא קאמר וצריך להטיף ממנו דם ברית אבל אין מחללין עליו את השבת ורב יוסף אמר דמפני שוודאי ערלה כבושה היא קאמר ומחללין עליו את השבת כמו שדקדק שם רב יוסף דאמר מנא אמינא לה אבל לענין פסק הלכה מודה רב יוסף לדברי רב דאמר הלכה כת"ק דאין צריך להטיף ממנו דם ברית ולא כשמואל דאמר הלכה כר"ש בן אלעזר דאמר צריך דקיי"ל פ' יש בכור הלכתא כרב באיסורי. ומה שמדקדק הרב דאין הלכה כר"ע מיתניא פ"ב דזבחים דערל וטמא פסולים ונפקא לן בגמ' מדכתיב ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני אין משם ראיה דאפי' לר"ע אצטריך דלא תימא הואיל וערל (וש"מ) מטמא נפקא לן מה טמא בצבור אף ערל בצבור קמ"ל דערל כבעל מום דמי ואין בעל מום בצבור כדאמר במנחו' פ"ק ולהכי אקשיה (דקמא) נמי לערל לב ודבר ברור הוא דכולהו אמוראי דפ' הערל דלא כר"ע ר' אלעזר שאמר ערל שהזה הזאתו כשירה ובעי מרב ששת ערל מהו במעשר ור' יצחק דיליף לה מדכתיב ממנו ממנו וסתם משנה דריש חגיגה דממעט טומטום ואנדרוגינוס מראיה ומפרש בגמ' מדכתיב זכורך ואע"פ שביציו מבחוץ ולא משום דליהוי ערל כי טמא. עוד סתם משנה במסכת פרה הכל כשרין לקדש חוץ מחש"ו ר' יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ואנדרוגינוס ומפרש פ' הערל משום דאנדרוגינוס ספק אשה משמע דלת"ק טומטום כשר כדתניא בפרק הערל ולא פסלינא ליה מטעם הערל אע"פ כי כל הנך ראיות יש לדחות דאפי' ס"ל כר"א יש לחייב נולד כשהוא מהול מדכתב המול כדדרשינן בב"ר ובירושלמי דפרק ר"א דמילה אמר רב המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית אע"פ שבזה חולק על התלמוד שלנו דרב אמר הלכה כת"ק מ"מ איכא למימר דאפי' רב יוסף מההיא קרא דריש ולא משום דסבר לה כר"ע וכן כל הני דסברי כר"א ומ"מ מדלא מייתי ליה בתלמוד שלנו ש"מ דקים ליה לתלמודא דאין צריך להטיף ממנו דם ברית ולהכי לא מסיק ור"א נפקא ליה מהמול ימול ואע"פ שבבראשית רבה פוסק ר' יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא הלכה כדברי התלמוד דמשמע דקאי ארבי אליעזר בנו של רבי אלעזר הקפר דאמר בחול צריך ואין דוחה שבת דהיינו כשמואל אליבא דרבה מ"מ הלכה כרב באיסורי ואפשר דמ"ד צריך ומחללין ומ"ד אין צריך כלל כולהו ס"ל ערלה כבושה היא ורב יוסף אליבא דתרוייהו קאמר ומאן דפטר משום דכיון שהעור דבוק שם כשאר כל הגוף אין שם ערלה ומאן דמחייב משום דרבי קרא ובדרש דקרא פליגי אבל למ"ד צריך ואין מחללין ההוא ודאי מספקא ליה אם ערלה כבושה היא שמא אין שם עוד כלל ורבה נמי דאמר חיישינן לא מיתוקם בשום ענין כמ"ד מחללין ולמ"ד צריך. מתוך הלשון דנקט טפי הטפת דם ברית בגר שנתגייר מהול ונולד מהול משמע דמה זה בהטפת דם בעלמא אף זה בהטפת דם בעלמא ואע"פ שלא נתקיים בו מצות פריעה למילה איתרבי ולא לפריעה. זה כמה שנים הביאו לפני תינוק עכו"ם כבן שנה שהיה בשכונתינו שנולד כשהוא מהול ואין לך אדם הבא לקרוע עור המכסה את ראש הגויה עד שתתגלה כל העטרה שלא היה מביאו לידי סכנה כפלי כפלים מן המשוך כי נתמעטו הלבבות וחכמת האומנים ומפני רבים אמרתי להטיף דם בעלמא כעין סריטה מראש הגויה בחתיכת מילה שחותכים בראש הגויה וכדי הוא רב לסמוך עליו בשעת הדחק ופוק חזי מה עלתה ביה ברב אדא בר אהבה דעבר אדרב וכל רז לא אנס ליה למר ושלום הרב ותורתו יגדל וכסא כבוד ינחלוהו מן השמים וקרנו תרום בכבוד ושלום שמשון בן אברהם. הילכך נראים דברי פר"ח דרב דאמר הלכה כת"ק היינו שלא לדחות השבת אבל בחול מודה רב אליבא דב"ה דצריך להטיף כדמוכח בירושלמי כמו שהביא ה"ר שמשון זצ"ל וגם כדאמר רבה שהביא מוכח כפר"ח:
1