אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״מOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 140
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל גרסי' בהאי פירקא בענין ההוא דאמר נכסיי לסיבתא וברתא לירתה הויא ליה ברתא דהות נסיבא ושכיבא בחיי סיבתא ואמ' בסיפא אמר רבא מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סיבתא וזבנינא זבינה זביני. ושמעי' מינה דהילכתא כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר הראשון בלבד. ואיכא דאמרי דלית הילכתא כרשב"ג דקאי כר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי והא דפסק ר' יוחנן דהילכתא כוותיה משום דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף. ואנן לא סבירא לן הכי דא"כ קשיא ממעשה דההיא סיבתא אלא דרשב"ג היינו טעמא דסבר אחריך שאני דהיכא דאמר נכסיי לך ואחריך לפלוני אין לשני לא גוף ולא פירות אלא אחריו של ראשון ולא אמר פירא לחד וגופא לחד אלא דאמר מעכשיו ובהא מודה רשב"ג שאם מכר ראשון שהשני מוציא מיד הלקוחות דהיינו מתני' דתנן מכר האב מכורין עד שימות האב ולא פליג אדשב"ג ודקא מוקים רב נחמן בר יצחק לרבי ולרשב"ג דבקנין פירות כקנין הגוף דמי פליגי לא קשיא לן מידי דלא עדיף מהא דאמר רב הונא כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי דהוה ליה פירות לזה והגוף לזה וכבר אידחיא ליה ממעשה דההיא סיבתא עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעיה דרב ביבי בר אביי כל אימת דהויא אזלא למיגזריה הוה קא קפיד עילוה אקניתיה ניהליה כל שני חייו אזל איהו אקניה לבנו קטן. א"ר הונא ברי' דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפי' לרשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא. פי' רבי' שמואל זצ"ל אקניתיה ניהליה כל ימי חייו דרב ביבי ואחריו יחזיר לה וליורשיה אקנייה לבנו קטן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה שמשייר ראשון אע"ג דרשב"ג לכתחילה אסר ה"מ כשאומר לו אחריך לפלוני דבעינן שישתייר לאותו פלוני אחריו קצת אבל הך איתתא כיון דיהבת לה לגמרי ולא פירשה לו לתת אחריו לאדם אחר אלא לעצמה לקורת רוח של רב ביבי נתכוונ' ואפי' ליתנו לכתחילה לכל מי שירצה. ומאי דאקני ליה לבנו קטן היינו כדי שלא תוכל האשה לחזור ולקנות ממנו. אי נמי לפי שסמוך על שולחנו שיאכל רב ביבי הפירות תחת המזונות בנו. ונראה בעיני דלא גרסינן לבנו קטן אלא לבנו גרידא. וכן כתב בפר"ח זצ"ל ואגב דכתבי הכי בשאר מקומות בתלמוד כתבו נמי גם בכאן. אלא לאחר. אבל כשאומר ואחריו לעצמו בי הך איתתא דלא אקניתה לך אלא לימי חייך ורוצה שאחריך יהיה לה אפילו רשב"ג מודה דלא אקנייה לך אלא לפירות. עכ"ל:
ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעיה דרב ביבי בר אביי כל אימת דהויא אזלא למיגזריה הוה קא קפיד עילוה אקניתיה ניהליה כל שני חייו אזל איהו אקניה לבנו קטן. א"ר הונא ברי' דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפי' לרשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא. פי' רבי' שמואל זצ"ל אקניתיה ניהליה כל ימי חייו דרב ביבי ואחריו יחזיר לה וליורשיה אקנייה לבנו קטן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה שמשייר ראשון אע"ג דרשב"ג לכתחילה אסר ה"מ כשאומר לו אחריך לפלוני דבעינן שישתייר לאותו פלוני אחריו קצת אבל הך איתתא כיון דיהבת לה לגמרי ולא פירשה לו לתת אחריו לאדם אחר אלא לעצמה לקורת רוח של רב ביבי נתכוונ' ואפי' ליתנו לכתחילה לכל מי שירצה. ומאי דאקני ליה לבנו קטן היינו כדי שלא תוכל האשה לחזור ולקנות ממנו. אי נמי לפי שסמוך על שולחנו שיאכל רב ביבי הפירות תחת המזונות בנו. ונראה בעיני דלא גרסינן לבנו קטן אלא לבנו גרידא. וכן כתב בפר"ח זצ"ל ואגב דכתבי הכי בשאר מקומות בתלמוד כתבו נמי גם בכאן. אלא לאחר. אבל כשאומר ואחריו לעצמו בי הך איתתא דלא אקניתה לך אלא לימי חייך ורוצה שאחריך יהיה לה אפילו רשב"ג מודה דלא אקנייה לך אלא לפירות. עכ"ל:
2