אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קל״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 139
א׳והילכתא כרשב"ל דהא רבא פסיק כוותיה בפ' החולץ:
1
ב׳[דף קל"ז ע"א]
תניא נכסיי לך ואחריך לפלוני ירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות אחר שימות הראשון דקנין פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון דקנין פירות דראשון כקנין הגוף דמי. לרבי יוחנן ולרשב"ל טעמא משום דאחריך שאני. ורמינהי נכסיי לך ואחריך לפלוני יורד ראשון מוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד קשיא דר' אדרבי קשיא דרשב"ג אדרשב"ג. דר' אדר' לא קשיא הא לגופה הא קמייתא דקאמר ר' השני מוציא ה"מ היכא דמכר את הגוף שאין לראשון כי אם פירות והך בתרייתא דקאמר יורד ראשון ומוכר אפירות קאי. [דרשב"ג] אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחילה קאמר ר' שמעון אין לו למכור תחילה את הגוף אלא אכילת פירות הא קמייתא דיעבד שאין לשני אלא מה שמשייר ראשון. אמר אביי איזהו רשע [ערום] זה המשיא עצה למכור ראשון בנכסים כרשב"ג. כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ומורה רשב"ג אע"ג דאמר אין לשני אלא מה שמשייר ראשון אם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא עשה ולא כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי מתנות הללו שווין כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע. מאי טעמא אמר אביי מתנת שכיב מרע אימת קניא לאחר מיתה כבר קדמו אחריך דאחריך עם גמר מיתה משמע דמשעה שאין הראשון צריך לנכסים הללו זיכהו הנותן לזה השני אחריו מיד. אבל האי מקבל מתנה מראשון לא קני עד לאחר גמר מיתה. ומי אמר אביי הכי דמתנת שכיב מרע לאחר גמר מיתה והא איתמר מתנת שכיב מרע אימתי הוא קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה. הדר ביה מההיא:
תניא נכסיי לך ואחריך לפלוני ירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות אחר שימות הראשון דקנין פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון דקנין פירות דראשון כקנין הגוף דמי. לרבי יוחנן ולרשב"ל טעמא משום דאחריך שאני. ורמינהי נכסיי לך ואחריך לפלוני יורד ראשון מוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד קשיא דר' אדרבי קשיא דרשב"ג אדרשב"ג. דר' אדר' לא קשיא הא לגופה הא קמייתא דקאמר ר' השני מוציא ה"מ היכא דמכר את הגוף שאין לראשון כי אם פירות והך בתרייתא דקאמר יורד ראשון ומוכר אפירות קאי. [דרשב"ג] אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחילה קאמר ר' שמעון אין לו למכור תחילה את הגוף אלא אכילת פירות הא קמייתא דיעבד שאין לשני אלא מה שמשייר ראשון. אמר אביי איזהו רשע [ערום] זה המשיא עצה למכור ראשון בנכסים כרשב"ג. כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ומורה רשב"ג אע"ג דאמר אין לשני אלא מה שמשייר ראשון אם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא עשה ולא כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי מתנות הללו שווין כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע. מאי טעמא אמר אביי מתנת שכיב מרע אימת קניא לאחר מיתה כבר קדמו אחריך דאחריך עם גמר מיתה משמע דמשעה שאין הראשון צריך לנכסים הללו זיכהו הנותן לזה השני אחריו מיד. אבל האי מקבל מתנה מראשון לא קני עד לאחר גמר מיתה. ומי אמר אביי הכי דמתנת שכיב מרע לאחר גמר מיתה והא איתמר מתנת שכיב מרע אימתי הוא קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה. הדר ביה מההיא:
2
ג׳[שם]
אמר ר' זירא אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו היו בהן עבדים והוציאן ראשון לחירות. פשיטא מהו דתימא מצי אמר ליה למיעבד איסורא לא יהבי לך דהמשחרר עבדו עובר בעשה קמ"ל. אמר רב יוסף הלכה כרשב"ג ואפילו עשאו תכריכים למת דאסירי בהנאה פשיטא מהו דתימא לשווינהו איסורא [הנאה] לא יהבינן לך קמ"ל. פי' רבינו שמואל זצ"ל לא תיקשי לך הילכתא אהילכתא דהא פסקינן הלכה כרשב"ג בפרק החולץ דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא אחריך לפלוני קיימא לן כרשב"ג דאין לשני אלא מה שמשייר ראשון כדפסקינן הילכתא לקמן ולא פליג ארשב"ל על ההוא פסק דקא פסק ר' יוחנן לקמן ומדאביי נמי איכא למישמע דהכי קיימא לן. דאמר אביי איזהו רשע ערום כו'. ולקמן נמי ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כו'. אזל איהו אקנייה לבנו קטן כרשב"ג כו' עד אפילו רשב"ג לא קאמר כו' מהתם נמי שמעינן והילכתא כרשב"ג. והילכתא בעינן לפרושי דרשב"ג נמי סבירא ליה כרשב"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והכא [היינו] טעמא דאחריך שאני ולא תיקשי הילכתא אהילכתא. עכ"ל:
אמר ר' זירא אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו היו בהן עבדים והוציאן ראשון לחירות. פשיטא מהו דתימא מצי אמר ליה למיעבד איסורא לא יהבי לך דהמשחרר עבדו עובר בעשה קמ"ל. אמר רב יוסף הלכה כרשב"ג ואפילו עשאו תכריכים למת דאסירי בהנאה פשיטא מהו דתימא לשווינהו איסורא [הנאה] לא יהבינן לך קמ"ל. פי' רבינו שמואל זצ"ל לא תיקשי לך הילכתא אהילכתא דהא פסקינן הלכה כרשב"ג בפרק החולץ דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא אחריך לפלוני קיימא לן כרשב"ג דאין לשני אלא מה שמשייר ראשון כדפסקינן הילכתא לקמן ולא פליג ארשב"ל על ההוא פסק דקא פסק ר' יוחנן לקמן ומדאביי נמי איכא למישמע דהכי קיימא לן. דאמר אביי איזהו רשע ערום כו'. ולקמן נמי ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כו'. אזל איהו אקנייה לבנו קטן כרשב"ג כו' עד אפילו רשב"ג לא קאמר כו' מהתם נמי שמעינן והילכתא כרשב"ג. והילכתא בעינן לפרושי דרשב"ג נמי סבירא ליה כרשב"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והכא [היינו] טעמא דאחריך שאני ולא תיקשי הילכתא אהילכתא. עכ"ל:
3