אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קל״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 138
א׳ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' דהלכה כר' יוסי בין בממונא בין בגיטין כדמוכח בפ' מי שאחזו דתנן הרי זה גיטך אם [מתי. זה גיטך מחולי זה. זה גיטך לאחר מיתה] לא אמר כלום. אמר רב הונא אם מת חולצת. והא מדסיפא חולצת מכלל דרישא יבומי נמי מיבמא מני מתניתין רבנן היא. רב הונא [דאמר כרבי יוסי] דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. ואי ר' יוסי חליצה נמי לא תיבעי וכי תימא מספקא ליה לרב הונא אי הלכה כר' יוסי או אין הלכה כר' יוסי ומי מספקא ליה והא רבה בר אבוה חלש על לגביה רב הונא ורב נחמן וכו'. אלא כי מספקא ליה אי ר' יוסי בעל פה אי לא וכו'. הרי משמע להדיא דרב הונא דהכא קיבלה מיניה מרבה בר אבוה דהלכה כר' יוסי בין בממונא בין בגיטין אלא מאי דתקין בגיטין היינו לשופרא דשטרא ולרווחא דמילתא בעלמא הוא דתקין הכי הילכך הלכה למעשה כר' יוסי. בתוספתא דכתובות בפ' אע"פ א"ר יהודה הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו. א"ל רבי יהודה והלא אין זמנו מוכיח עליו אלא משעה שנכתב. הכותב נכסיו לבנו וחזר וקנה נכסים אחרים כל שלא היה בכלל המתנה הרי הם של יורשיו:
1
ב׳[שם]
מתני' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דהיינו מהיום ולאחר מיתה וה"ה לאחר. האב אינו יכול למכור לגמרי גוף ופירות מפני שכתובין לבן הגוף מעכשיו והפירות לאחר מיתה והבן אינו יכול למכור לגמרי בחיי האב מפני שהן ברשות האב לאכול פירות אלא (מן) שניהם יכולין למכור מעכשיו שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף מכר האב סתמא מכורין פירותיהן ללוקח עד שימות האב אבל לכשימות האב יטול הבן גם הגוף גם הפירות אז הוא או הבא מכחו לא שנא מת האב בחיי הבן לא שנא מת הבן בחיי האב שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעת שכתב לו האב וכשמת הבן ואחר כך האב ויש לו בנים לאותו הבן הם יורשים את כחו. מכר הבן בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב שהרי הוא כבן:
מתני' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דהיינו מהיום ולאחר מיתה וה"ה לאחר. האב אינו יכול למכור לגמרי גוף ופירות מפני שכתובין לבן הגוף מעכשיו והפירות לאחר מיתה והבן אינו יכול למכור לגמרי בחיי האב מפני שהן ברשות האב לאכול פירות אלא (מן) שניהם יכולין למכור מעכשיו שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף מכר האב סתמא מכורין פירותיהן ללוקח עד שימות האב אבל לכשימות האב יטול הבן גם הגוף גם הפירות אז הוא או הבא מכחו לא שנא מת האב בחיי הבן לא שנא מת הבן בחיי האב שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעת שכתב לו האב וכשמת הבן ואחר כך האב ויש לו בנים לאותו הבן הם יורשים את כחו. מכר הבן בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב שהרי הוא כבן:
2
ג׳[שם ע"ב]
איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח אפי' לכשימות האב ור' שמעון בן לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח אפי' לכשימות האב ור' שמעון בן לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
3