אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קמ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 142
א׳שאל ר' מאיר כהן. השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קרוב לכל קראיהם אליו מורי הרב ר' יצחק כי לו איים יקוו אז הקרב ויאתיון ללמוד חוקים צדיקים ומשפטים יחיו בהם. וגם אני באתי לשבור בתוך הבאים ומתורתו ילמדנו שנים או שלשה דברים קטנים. הנה רחל היתה מוחזקת ברוב נכסי יעקב בעלה בתים שדות וכרמים וספרים והיתה טוענת עליהם כי בעלה נתנם לה בחייו מהיום ולאחר מיתה והיתה טוענת עליהם כי היה [לה] שטר מתנה על זה. וראובן ושמעון הבאים לירש בנכסי יעקב אביהם הזמינו אותה לדין על הנכסים עד אשר נתפשרו בב"ד שהיא עיכבה מקצת הנכסים לעצמה ומקצת מחלה ונתנה להם מתנת בריא מעכשיו וקנו ממנה ב"ד גם בניה מחלו לה אותם נכסים שעיכבה לעצמה ובלבד שתמחול להם הכתובה וכן עשתה וב"ד כתבו בשטר מתנה ובקניינה ופירשו מה היא נותנת ומה היא מעכבת ובשטר לא היה בו זמן אך כך היה כתוב בו כך וכך היא נותנת רחל לבניה מעכשיו וכך וכך משיירת לעצמה ולאחר מיתה יהא שלהם הכל ועתה היא נותנת מנכסים לאחרים והבנים מערערים ואומרים כי לא נתפשרו עמה כדי שתוכל ליתן נחלת אביהם רק לעכב הנכסים לעצמה כל ימי חייה לפרנסה ולמזונות כי האשה זקינה באה בימים ואינה צריכה כי אם לכסות ולמזונות. ועוד שכתב השטר מוכיח כן כי כתב בשטר לאחר מיתה יהיה הכל שלהם. ועוד יורינו הרב מה נעשה לאלה היום כי קיי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו בממונא ואין צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה והאי שטרא נמי אע"ג דלא כתב ביה מהיום התחיל' המתנה מהיום אע"ג דטעמא דר' יוסי משום זמן הכתוב בשטר שמוכיח שהמתנה מתחלת מאותו היום הכתוב בו ובזה השטר אין כתוב בו זמן דיש לומר דלא גמר להקנות אלא לאחר מיתה שמא היינו טעמ' דר' יוסי דלאחר מיתה לא מהני כיון שאינו נותן שום דבר מעכשיו שנוכל לומר שתחול המתנה מחיים. אבל זאת האשה שנתנה מקצת נכסים לבניה מעכשיו כמו כן תחול על הנשאר לגבי גופה. ועוד אחרת כי בזה השטר כתוב בו קנין ומסקנא דשמעתין דיש נוחלין סלקא דבין אקנייה ובין אקנינא מיניה ובין קנינא מיניה ואקנייה לא צריך לא זמן לר' יוסי ולא מהיום לר' יהודה דהא דבעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו לתרוייהו קא בעי. וכן היה מפרש מורי' רבינו יעקב או שמא הא דמהני קנין לר' יוסי בלא זמן ה"מ במתנה רק הנקנית על ידי חזקה או שטר מתנה כגון שדי נתונה לך שאז הקנין שנכתב בו בחנם כי אם לקנות מחיים אבל זאת המתנה שלא נגמרת אלא על ידי קנין שאין בה שלא לצורך. שמא אותו קנין לא מהני לקנות המתנה מחיים בלא זמן. והרב יהיה עלי נאמן:
1
ב׳תשובה אין אשכל לאכול. ומה אשיב לאשכל הכופר. ואנכי עפר ואפר. ולא ידעתי ספר נותן אמרי שפר. ואיך אומר אחכמה והיא רחוקה ממני ומאין תמצא. אמרי עמוקות מני חשך ותעלומות יוציא. אחרי כבה אורו של עולם ונגנז לזאת יחרד לבי דמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבו לוחות הברית. וצורנו יחמול על השארית ויתן לנו תקנה ואחרית בזכות הרחמן ובזכות רבינו הקדוש לפקוח עינים עורות יאיר עינינו במאוד תורתו להשיב אמרים נכוחים ידעתי כי לא הוצרך לקטני החתום אכן לחדודי הוא רבעי. על דבר הקנין אשר עשתה רחל לבניה. נראה לי כיון שיש קנין בשטר אם יש במשמעות בשטר שעונה על הקנין גם על המתנה שלאחר מיתה מועיל בין קניינה וקנינא מיניה וקנינא מיניה לא קנייה ודבר זה יש לברר מתוך לשון השטר אפילו בלא קנין אם אין ידוע שבעלה נתן לה הקרקעות והספרים לאו כל כמיניה להפקיע זכות יורשי' כמו שטוענת שהיה לה שטר מתנה עד שיתברר. ואפילו כתבו לה יורשים שמחלו לה מה ששיירה לעצמה כאשר כתב אדוני לא קנתה בכך שאין לשון מחילה שייך כאן אלא לשון מתנה ואפי' נתנו לה לימי חייה ולאחר מיתה יהיה להם שיירו הגוף לעצמה ולא נתנו לה אלא פירות בחייה ואפי' לרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ה"מ לאחר שאמר אחריך לפלוני אבל לעצמו לא כדמוכח ביש נוחלין בההוא דהוה לי' דיקלא בארעיה דרב ביבי ואין לה כח וזכות בנכסים אלא מה שנתנו לה. ואולם אם דבר ידוע שנתן לה בשטר זכתה מה שנתן לה במתנה ואין היורשים יכולין למחות מעשות בהם כל חפצה כיון שלא הקנתה להם אלא לאחר מיתה ובשטר לא נכתב לא זמן ולא קנין. יצחק בר שמואל זצ"ל:
2
ג׳בפרק מי שהיה נשוי בסופו אמר אביי נכסיי לך ואחריך לפ' ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמ' להו בידא דלוקח ואין ב"ד נזקקים לבעל בפעם אחרת אם [בא] להוציא מיד הלקוחות שאין הפעם הזאת דומה לראשונה מתחילה כשנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה ומיד האשה יכול הבעל לטעון אני לקחתי ראשון אבל כזה שהוציאו מיד אחריך שלא היה הבעל זוכה אצלו בדין אין ב"ד נזקקים לבעל. אזל רפרם אמריתה לשמעתיה קמיה דרב אשי מי אמר אביי הכי והאמר אביי נכסיי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונישאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום. א"ל התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני:
3
ד׳[שם]
אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה [אי] אפשי בהם קנה ואפילו עומד וצווח איני חפץ במתנה זו ר' יוחנן אמר לא קנה ורשב"ל אמר קנה:
אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה [אי] אפשי בהם קנה ואפילו עומד וצווח איני חפץ במתנה זו ר' יוחנן אמר לא קנה ורשב"ל אמר קנה:
4
ה׳[דף קל"ח ע"א]
אמר ר' אבא בר ממל ולא פליגי כאן בצווח מעיקרו מתחילה כשמסר לו זה את השטר התחיל לצווח הילכך לא קנה שאין מזכין לו לאדם בעל כרחו דחוב הוא לו כדכתיב שונא מתנות יחיה כדאמרינן בהכל שוחטין כאן בשותק ולבסוף צווח קנה דכיון דקיבל השטר בשתיקה נתרצה במתנה ומאחר שזכה בה אין מועיל כלום להוציאה מרשותו מה שאומר אי אפשי במתנה זו עד שיתנם בלשון מתנה לאחרי' או עד שיפקירם. כך פי' רבינו שמואל זצ"ל ולפי דבריו איירי במתנת בריא שנקנית בקבלת השטר. אבל רבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב האי דינא בשכיב מרע הוא דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי. וכיון ששתק כמי שנמסרו לו דמי אבל מתנת בריא לא קניא עד דמסר שטרא לידיה עכ"ל. ואומר אני דודאי לא פליגי לענין הילכתא דעובדא דדין מתנת שכיב מרע בדיבורא כדין מתנת בריא בקבלת השטר שכשמקבל השטר במתנת בריא קיבל המתנה. וכששותק במתנת שכיב מרע זכה במתנה. הילכך כששתק בשכיב מרע או קיבל השטר בבריא וצווח מעיקרו בתוך כדי דיבור לשתיקה או לקבלת השטר לא קנה. אבל נשתק מעיקרו ולבסוף צווח לאחר כדי דיבור קנה כמו שכתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל כששתק ולבסוף צווח וכגון דלאחר תוך כדי דיבור. דאי בתוך כדי דיבור יכול לחזור בו המקבל כמו הנותן עכ"ל. ופי' רבינו שמואל זצ"ל בצוות מעיקרו לא תחזור המתנה לנותן שהרי סילק עצמו מהן אלא הפקר הן וכל המחזיק בהן זכה בהם כדאמ' בכריתות בפ' המביא אשם תלוי בתחילתו אמר רשב"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. ואסקינן התם כרשב"ל. אמר רב נחמן בר יצחק זיכה לו על ידי אחר בפניו והוא שתק כשמסרו השטר או הקנו בסודר לאחריו לצורכו וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דתניא הכותב כל נכסיו לאחר והיו בהן עבדים ואמר הלה אי איפשי בהן [אם היה רבן שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהם] וכבר זכו בהן יורשיו. ופרכינן והא דת"ק אפילו עומד וצווח. אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן הכל מודים עומד וצווח מתחילה ועד סוף כולי עלמא לא פליגי [דלא קני שתק ולבסוף צווח כולי עלמא לא פליגי] דקנה כי פליגי כגון שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח ורבנן סברי מדשתיק קננהו והא דקצווח מיהדר הוא דקא הדר ביה ורשב"ג סבר מוכיח סופו על תחילתו והאי דלא צווח סבר דכי [לא מטי] לידי אמאי אצווח:
אמר ר' אבא בר ממל ולא פליגי כאן בצווח מעיקרו מתחילה כשמסר לו זה את השטר התחיל לצווח הילכך לא קנה שאין מזכין לו לאדם בעל כרחו דחוב הוא לו כדכתיב שונא מתנות יחיה כדאמרינן בהכל שוחטין כאן בשותק ולבסוף צווח קנה דכיון דקיבל השטר בשתיקה נתרצה במתנה ומאחר שזכה בה אין מועיל כלום להוציאה מרשותו מה שאומר אי אפשי במתנה זו עד שיתנם בלשון מתנה לאחרי' או עד שיפקירם. כך פי' רבינו שמואל זצ"ל ולפי דבריו איירי במתנת בריא שנקנית בקבלת השטר. אבל רבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב האי דינא בשכיב מרע הוא דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי. וכיון ששתק כמי שנמסרו לו דמי אבל מתנת בריא לא קניא עד דמסר שטרא לידיה עכ"ל. ואומר אני דודאי לא פליגי לענין הילכתא דעובדא דדין מתנת שכיב מרע בדיבורא כדין מתנת בריא בקבלת השטר שכשמקבל השטר במתנת בריא קיבל המתנה. וכששותק במתנת שכיב מרע זכה במתנה. הילכך כששתק בשכיב מרע או קיבל השטר בבריא וצווח מעיקרו בתוך כדי דיבור לשתיקה או לקבלת השטר לא קנה. אבל נשתק מעיקרו ולבסוף צווח לאחר כדי דיבור קנה כמו שכתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל כששתק ולבסוף צווח וכגון דלאחר תוך כדי דיבור. דאי בתוך כדי דיבור יכול לחזור בו המקבל כמו הנותן עכ"ל. ופי' רבינו שמואל זצ"ל בצוות מעיקרו לא תחזור המתנה לנותן שהרי סילק עצמו מהן אלא הפקר הן וכל המחזיק בהן זכה בהם כדאמ' בכריתות בפ' המביא אשם תלוי בתחילתו אמר רשב"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. ואסקינן התם כרשב"ל. אמר רב נחמן בר יצחק זיכה לו על ידי אחר בפניו והוא שתק כשמסרו השטר או הקנו בסודר לאחריו לצורכו וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דתניא הכותב כל נכסיו לאחר והיו בהן עבדים ואמר הלה אי איפשי בהן [אם היה רבן שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהם] וכבר זכו בהן יורשיו. ופרכינן והא דת"ק אפילו עומד וצווח. אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן הכל מודים עומד וצווח מתחילה ועד סוף כולי עלמא לא פליגי [דלא קני שתק ולבסוף צווח כולי עלמא לא פליגי] דקנה כי פליגי כגון שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח ורבנן סברי מדשתיק קננהו והא דקצווח מיהדר הוא דקא הדר ביה ורשב"ג סבר מוכיח סופו על תחילתו והאי דלא צווח סבר דכי [לא מטי] לידי אמאי אצווח:
5