אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קמ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 143
א׳פי' רבי' שמואל זצ"ל ורשב"ג לא סבירא ליה הא דרשב"ל דאמ' בכריתות בפ' המביא דאמר הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה וסבירא ליה לרשב"ג דאדעתא דהכי יהב ליה דאי לא בעי לה מקבל מתנה מיהדר ליה והכי מפרש בכריתות. ומיהו הלכה כרשב"ל. ובהך פלוגתא הלכה כרבנן דהא דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו היינו משנה אבל ברייתא [לא אבל היכא דאמרינן משנה היינו נמי ברייתא] כדאמרינן בעלמא משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומשום הכי קיימא לן כוותיה בין במשנה בין בבריי' עכ"ל. וס"פ השוחט פסקינן להדיא כרבנן:
1
ב׳[שם]
ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומ' כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא עליו שטר חוב קודם שקיבלו המעות. אי נמי דהני מאתים זוז וג' מאות זוז שדות נינהו ששוות כך דמים. הילכך אפי' אחר שגבו גובה בעל חוב מהם דמקבל מתנת שכיב מרע כיורש שוויה רבנן לקמן במי שמת. ומטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב וגובה מכולן שהרי לכולן נתכוון אלא שאין אדם יכול להוציא שני דברים כאחד. וכגון שלא שתק בינתיים דהיינו נמלך במי שמת הילכך גובה מן כולן מן המעט ימעיט ומן הרב ירבה. כגון אם בא בעל חוב לטרוף תשעה דינרין גובה מן המאתים ב' דינרין ומן הג' מאות ג' דינרין ומן הד' מאות ד' דינרין. והאי דנקט כי האי סידרא ב' מאות נ' מאות ד' מאות רבותא הוא דנקט משום סיפא דקתני אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא שטר חוב עליו גובה מן האחרון אין לו כדי החוב גובה המותר משלפניו ואם אין לו גובה משלפני פניו דהיינו רבותא דאע"ג שהאחרון שכיב מרע אהבו יותר ליתן לו מתנה מרובה ואפי' הכי אחרון אחרון נפטר. ופי' רבינו שמואל זצ"ל וכגון שלא שייר אחריהם כלום דאי שייר מידי שלא חילק להם אע"ג דמית לא קנו אלא א"כ הקנה להם בקנין סודר כדפסקינן לקמן במי שמת דמתנת שכיב מדע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמית. עכ"ל:
ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומ' כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא עליו שטר חוב קודם שקיבלו המעות. אי נמי דהני מאתים זוז וג' מאות זוז שדות נינהו ששוות כך דמים. הילכך אפי' אחר שגבו גובה בעל חוב מהם דמקבל מתנת שכיב מרע כיורש שוויה רבנן לקמן במי שמת. ומטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב וגובה מכולן שהרי לכולן נתכוון אלא שאין אדם יכול להוציא שני דברים כאחד. וכגון שלא שתק בינתיים דהיינו נמלך במי שמת הילכך גובה מן כולן מן המעט ימעיט ומן הרב ירבה. כגון אם בא בעל חוב לטרוף תשעה דינרין גובה מן המאתים ב' דינרין ומן הג' מאות ג' דינרין ומן הד' מאות ד' דינרין. והאי דנקט כי האי סידרא ב' מאות נ' מאות ד' מאות רבותא הוא דנקט משום סיפא דקתני אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא שטר חוב עליו גובה מן האחרון אין לו כדי החוב גובה המותר משלפניו ואם אין לו גובה משלפני פניו דהיינו רבותא דאע"ג שהאחרון שכיב מרע אהבו יותר ליתן לו מתנה מרובה ואפי' הכי אחרון אחרון נפטר. ופי' רבינו שמואל זצ"ל וכגון שלא שייר אחריהם כלום דאי שייר מידי שלא חילק להם אע"ג דמית לא קנו אלא א"כ הקנה להם בקנין סודר כדפסקינן לקמן במי שמת דמתנת שכיב מדע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמית. עכ"ל:
2