אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קמ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 144
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל הא דקתני יצא עליו שטר חוב גובה מכולן לפי ממון הוא גובה שהנוטל מכל אחד ואחד גובה לפי מה שנוטל דאזלינן בתר דעתא דנותן דכיון דיהיב ליה [לחד] מינייהו ארבע מאה ולחד תלת מאה ולחד מאתן הרי איתברר לן דדעתיה דנותן למישקל בעל ארבע מאה חדא ותילתא במאי דשקיל בעל תלת מאה ותרתי במאי דשקיל בעל מאתים ולהכי פלגי לפום ממונא דכל חד דהכין הוא דעתא דנותן ובתר דעתא דידיה אזלינן. והדין דינא נמי דאמ' בדלא אישתכח כללא דממונא כוליה פלגי . דמאי דאישתכח לפוס הדין חושבנא דאזלינן בתר דעתיה ולפום תפקידתיה פלגינא בממוניה. אבל בעלי חובות פלגי לפום שיעבודא ולא לפום ממוניה כדברי דן בדין מי שהיה נשוי שלש נשים עכ"ל. אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני כו' פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל ואחריו ג' מאות לפלו' אבל אם היה אומר תנו מאתים לפלו' ומאתים לפלו' ומאתים לפלו' אע"פ שלא אמר אחריו אמרי' כל הקודם בשטר זכה מדלא קאמר תנו שש מאות זוז לפלו' ופלו' ופלו' דהיינו לכל אחד מאתים:
1
ב׳[שם]
ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלו' בני בבכורתו כראוי לו נוטלו ונוטל את בכורתו [אם אמר] בבכורתו ידו על העליונה רצה בכורתו נוטל רצה מאתים זוז נוטל דהאי כראוי לישנא יתירא הוא ליפוי כח שנתן לו הני מאתים זוז לבד בכורתו. ואי לא הוה אמר כראוי לו הוה נוטלן בבכורתו. רצה בכורתו נוטל אם היה יותר ממאתים. רצה מאתים נוטל אם בכורתו פחותה ממאתים זוז:
ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלו' בני בבכורתו כראוי לו נוטלו ונוטל את בכורתו [אם אמר] בבכורתו ידו על העליונה רצה בכורתו נוטל רצה מאתים זוז נוטל דהאי כראוי לישנא יתירא הוא ליפוי כח שנתן לו הני מאתים זוז לבד בכורתו. ואי לא הוה אמר כראוי לו הוה נוטלן בבכורתו. רצה בכורתו נוטל אם היה יותר ממאתים. רצה מאתים נוטל אם בכורתו פחותה ממאתים זוז:
2