אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״נOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 150
א׳ולענין הלכה למעשה נסמוך אהני תלתא קראי פר"ח זצ"ל ורבינו שמואל זצ"ל ורבינו ברוך זצ"ל. ותו דמסתבר טעמייהו וכן הלכה:
1
ב׳הדרן עלך פרק יש נוחלין
2
ג׳פרק מי שמת
3
ד׳[דף קל"ט ע"ב]
מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים ירשו והבנים ניזונות מזונות ופרנסת נישואין עד דתיבגרן או עד דתינסבן לגוברין. כדתנן בכתובות בזמן שהנכסים מועטין הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומ' בשביל שאני זכר הפסדתי אלא לא אפסיד וניזונין יחד. אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון פי' רבינו שמואל זצ"ל והכי הילכתא כאדמון דאמ' בפ' בתרא דכתובות כל מקום שאמר ר"נ רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו. ורבינו ברוך מארץ יון זצ"ל כתב לקמן בשמעתין אע"ג דגרסי' בשני דייני נזירות א"ר ירמיה בר אבא שני דברים שאמ' חנן הלכה כמותו ושקלינן וטרינן ואסי קנא דהכי קאמ'. חזינן כולהו רבנן גאונים ודבתרייהו ז"ל דסמיכי אסוגיין דהכא דרהטא כרבנן. חדא דאמר שמואל זו דברי ר"ג. ואידך כולהו בעיי דבעינן. ואידך הא דאמר רב אסי עשו אלמנה אצל הבת וכו'. ואמר מר רב נטרונאי גאון ז"ל אין הלכה כאדמון ואין אנו עושין מעשה חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד רבנן אמורי פסקי כת"ק דמתני' דקאמ' יתיב ר' ירמיה קמיה ר' אבהו וכו' עכ"ל. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ולית הילכתא כאדמון. ואע"ג דגרס בשני דייני גזירות אמר רב יצחק משמיה דחזקיה כל מקום ששנה אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו. בהא לית הילכתא כוותי' דסוגיא דשמעת' כת"ק סלקא עכ"ל. וכן פר"ח זצ"ל וה"ג פסקו כרבנן ולא כאדמון דהכא משום דשמעת' כוותייהו אזלא. ור"ת זצ"ל היה אומר דאדמון לא פליג ארבנן אלא תמיה על תקנתם שתקנו בנכסי' מועטים זו התקנה. אבל מ"מ כרבנן סבירא ליה . מיהו לא משמע הכי מיהו איהו סבר נמי דהלכה כרבנן. הילכך הלכה כרבנן. ורישא דקתני בנכסים מרובים הבנים ירשו והבנות יזונו כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כלום כל הנכסים בחזקת ירושת בנים ואין לבנות עליהם כי אם מזונות. והא דפי' בקונט' מזונות ופרנסת נישואין אין נראה דמה ענין פרנסת נישואין אצל מזונות בכל מקום שמזכיר מזונות בתלמוד היינו אכילה ושתיה ובנות אבל פרנסת נישואין היינו בכלל עישור נכסים. כדאמרי' בפ' מציאת האשה אמר שמואל לפרנסה שמין באב מיתיבי הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן כיצד אין אומ' אילו היה אביהן קיים כו' מאי לאו פרנסת הבעל אמר ר"נ בר יצחק לא בפרנסת עצמה. הא ניזונות ומתפרנסות קתני מאי לאו אחר פרנסת הבעל ואחר פרנסת עצמה. לא אידי ואידי בפרנסת עצמה ולא קשיא הא באכילה ושתיה הא בלבושא וכיסויא. אלמא מזונות לחוד ופרנסת הבעל לחוד. ועוד הלא הבנות אינן ניזונו' אלא עד שיבגרו ואפי' לא נישאו. נמצא שאין פרנסת נישואין בכלל מזונות עכ"ל. מיהו כדברי רבינו שמואל זצ"ל קיימא לן דתניא להדיא בתוספתא דכתובות כדפרי' לקמן. וכמה הם מרובים אמר רב יהודה אמר רב כדי שיזונו אלו ואלו מהם עד שנים עשר חדש כי אמריתה קמיה דשמואל אמר זו דברי ר"ג ברבי אבל חכמים אומרים כדי שיזוגו אלו ואלו מהם עד שיבגדו. פי' רבינו ברוך זצ"ל זו דברי ר"ג ברבי דקם ליה בשיטת ארמון לסיועי זכרים. איתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה כדי שיזונו אלו ואלו מהן עד שיבגרו הן הן נכסים מרובים פחות מיכן נכסים מועטין. ואי ליכא עד שיזונו אלו ואלו מהן עד שיבגרו שקלו לה בנות כולהו בתמיה:
מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים ירשו והבנים ניזונות מזונות ופרנסת נישואין עד דתיבגרן או עד דתינסבן לגוברין. כדתנן בכתובות בזמן שהנכסים מועטין הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומ' בשביל שאני זכר הפסדתי אלא לא אפסיד וניזונין יחד. אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון פי' רבינו שמואל זצ"ל והכי הילכתא כאדמון דאמ' בפ' בתרא דכתובות כל מקום שאמר ר"נ רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו. ורבינו ברוך מארץ יון זצ"ל כתב לקמן בשמעתין אע"ג דגרסי' בשני דייני נזירות א"ר ירמיה בר אבא שני דברים שאמ' חנן הלכה כמותו ושקלינן וטרינן ואסי קנא דהכי קאמ'. חזינן כולהו רבנן גאונים ודבתרייהו ז"ל דסמיכי אסוגיין דהכא דרהטא כרבנן. חדא דאמר שמואל זו דברי ר"ג. ואידך כולהו בעיי דבעינן. ואידך הא דאמר רב אסי עשו אלמנה אצל הבת וכו'. ואמר מר רב נטרונאי גאון ז"ל אין הלכה כאדמון ואין אנו עושין מעשה חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד רבנן אמורי פסקי כת"ק דמתני' דקאמ' יתיב ר' ירמיה קמיה ר' אבהו וכו' עכ"ל. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ולית הילכתא כאדמון. ואע"ג דגרס בשני דייני גזירות אמר רב יצחק משמיה דחזקיה כל מקום ששנה אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו. בהא לית הילכתא כוותי' דסוגיא דשמעת' כת"ק סלקא עכ"ל. וכן פר"ח זצ"ל וה"ג פסקו כרבנן ולא כאדמון דהכא משום דשמעת' כוותייהו אזלא. ור"ת זצ"ל היה אומר דאדמון לא פליג ארבנן אלא תמיה על תקנתם שתקנו בנכסי' מועטים זו התקנה. אבל מ"מ כרבנן סבירא ליה . מיהו לא משמע הכי מיהו איהו סבר נמי דהלכה כרבנן. הילכך הלכה כרבנן. ורישא דקתני בנכסים מרובים הבנים ירשו והבנות יזונו כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כלום כל הנכסים בחזקת ירושת בנים ואין לבנות עליהם כי אם מזונות. והא דפי' בקונט' מזונות ופרנסת נישואין אין נראה דמה ענין פרנסת נישואין אצל מזונות בכל מקום שמזכיר מזונות בתלמוד היינו אכילה ושתיה ובנות אבל פרנסת נישואין היינו בכלל עישור נכסים. כדאמרי' בפ' מציאת האשה אמר שמואל לפרנסה שמין באב מיתיבי הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן כיצד אין אומ' אילו היה אביהן קיים כו' מאי לאו פרנסת הבעל אמר ר"נ בר יצחק לא בפרנסת עצמה. הא ניזונות ומתפרנסות קתני מאי לאו אחר פרנסת הבעל ואחר פרנסת עצמה. לא אידי ואידי בפרנסת עצמה ולא קשיא הא באכילה ושתיה הא בלבושא וכיסויא. אלמא מזונות לחוד ופרנסת הבעל לחוד. ועוד הלא הבנות אינן ניזונו' אלא עד שיבגרו ואפי' לא נישאו. נמצא שאין פרנסת נישואין בכלל מזונות עכ"ל. מיהו כדברי רבינו שמואל זצ"ל קיימא לן דתניא להדיא בתוספתא דכתובות כדפרי' לקמן. וכמה הם מרובים אמר רב יהודה אמר רב כדי שיזונו אלו ואלו מהם עד שנים עשר חדש כי אמריתה קמיה דשמואל אמר זו דברי ר"ג ברבי אבל חכמים אומרים כדי שיזוגו אלו ואלו מהם עד שיבגדו. פי' רבינו ברוך זצ"ל זו דברי ר"ג ברבי דקם ליה בשיטת ארמון לסיועי זכרים. איתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה כדי שיזונו אלו ואלו מהן עד שיבגרו הן הן נכסים מרובים פחות מיכן נכסים מועטין. ואי ליכא עד שיזונו אלו ואלו מהן עד שיבגרו שקלו לה בנות כולהו בתמיה:
4
ה׳[דף ק"מ ע"א]
אמר רבא מוציאין מהן מזונות עד שיבגרו והשאר לבנים והאי דקתני ישאלו על הפתחים היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאות מזונות מכאן ואילך הבנות יזונו עד שיבגרו והבנים ישאלו על הפתחים דקיי"ל שמואל כחכמים דאמ' עד שיבגרו דר"ג ברבי דאמר עד שנים עשר חדש כאדמון סבירא ליה וכבר פרישנא דליתא לדאדמון:
אמר רבא מוציאין מהן מזונות עד שיבגרו והשאר לבנים והאי דקתני ישאלו על הפתחים היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאות מזונות מכאן ואילך הבנות יזונו עד שיבגרו והבנים ישאלו על הפתחים דקיי"ל שמואל כחכמים דאמ' עד שיבגרו דר"ג ברבי דאמר עד שנים עשר חדש כאדמון סבירא ליה וכבר פרישנא דליתא לדאדמון:
5