אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קנ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 151
א׳הלכך הכא דאיכא נכסי כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הן הן נכסים מרובין וכל הפחות מיכן נכסים מועטין הן ומוציאין מהן מזונות לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים וכדפרי'. וכתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל וה"מ במקרקעי אבל במטלטלי כיון דבתקנתא דבתראי היא הוא דמתזני אע"ג דמועטין נינהו ניזונין אלו ואלו דלא תקינו להו רבנן אלא למיהוי כבנים אבל למיהוי יותר מבנים ולמישקל הכל לא עכ"ל. ירושלמי שמואל אמר זו דברי ר"ג ברבי אבל דברי חכמים עד שיבגרו או עד שינשאו אית בה לקולא ואית בה לחומרא פעמים שהן סמוכות לבגר ופעמים שהן דחוקות מבגר. ולפי זה לא אתיא שפיר הא דפריך דקם ליה רבן גמליאל ברבי בשיטתיה דאדמון לסיועי זכרים:
1
ב׳במציאת האשה מפרש גבי בת הניזונת מן האחין דשקלא כל חדא וחדא עישור ניכסי:
2
ג׳פשיטא מרובין ונתמעטו שבשעת מיתה היו מרובים ועכשיו הוקרו מזונות או נתקלקלו הנכסים וחכרו ואין בהם כדי מזון אלו ואלו עד שיבגרו כבר זכו בהם יורשים בשעת מיתת אביהם דקרי' בה בנכסים מרובין ויקחו בנות חלקם המגיעם כפי שומא של שעת מיתת אביהן והבנים ירשו חלקם שהיה מניעם באותה שעה. וכל מה שחסרו הנכסים חסרו לבנים ולבנות לכל אחד כפי חלקו הראוי לו אלא מועטין ונתרבו שהוזלו מזונות מהו אי מטי רווחא לבנים ויטלו מותר הנכסים העודף מכדי מזונות בנות דעד שיגברו או לא. ת"ש דאמר רב יאסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו קודם שהעמידום בנות בדין ומכרו אפי' בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים. ת"ש בנכסים מרובים. כדאמ' בכתובות האחין ששיעבדו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ש"מ כיון שאם מכרו מכירתן מכירה יש להם חלק בהם וזכותם בהם עומדת. מה שפי' רבינו שמואל זצ"ל ברישא כו'. עד כפי חלקו הראוי לו. ורוצה לומר שאין הבנות ניזונות בנכסים לאחר שנתמעטו. עד שיכלו כל מה שנשאר מן הנכסים. אלא שמין כפי מה שהיה חלק הבנים מרובה על הבנות בשעה שהיו הנכסים מרובין על מזונות של אלו ואלו כך יתרבה חלקם לאחר שיתמעטו שאין בהם כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו. כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל וזה אינו שהרי כל הנכסים שהניח משועבדים למזונות הבנות עד זמן שיבגרו ואין להם לירש בנכסים. אלא אם ישתייר יותר על כדי מזונותיהם שהרי תנאי כתובה ככתובה דמי לענין נכסים בני חורין ואילו נתמעטו הנכסים לא נתמעטה כתובתה לגבות מן המותר הכי נמי מזונות שהם תנאי כתובה לא נתמעטו בשביל מיעוט הנכסים מליזון מן הנשאר כל זמן שיש בו. אלא הכי אית לפרש כבר זכו בהן יורשין זכו שלא ניתן לבנות נכסים כולן והם ישאלו על הפתחים. אלו ואלו יזונו עד שיכלו אי לא מועטין ונתרבו מאי שהוקרו הנכסים או הוזלו מזונות. האי דפי' בקונט' אין נראה דהא פשיטא שהמותר לבנים הוי דאין להם זכייה בנכסים אלא מזונות. אלא להא קא מיבעי ליה אם חזרו ונתמעטו מי אמ' הואיל ונתרבו יזכו בהן יתומין ויקראו נכסים מרובים שאם יתמעטו שום לא יהיה בהם זכות לבנות יותר מן הבנים עכ"ל. ומה שפי' רבי' שמואל זצ"ל יתומים שקדמו קודם שהעמידום הבנות בדין ומכרו וכו'. רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דאפילו תפסו הבנות. או הגבו להם ב"ד יכולים האחין למכור בנכסים מועטין והכי משמע לכאורה ביבמות פ' אלמנה לכהן גדול ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו הבת מאכלת והבן אינו מאכיל. מאי שנא בן דלא מאכיל מפני חלקו של עובר בת נמי לא תאכל מפני חלקו של עובר. אמר אביי הכא בנכסים מועטין עסקי' וכגון דאיכא בן בהדה. דהא בת ממה נפשך אי האי דמיעברא בן הוא הא לא עדיף מהאי דקאי אי בת היא במאי אכלא בתקנתא דרבנן כל מה דלא נפקו לאויר העולם לא תקינו לה רבנן. ופריך במאי אוקימתא בנכסים מועטים אימא סיפא שאם ימצא עובר זכר אין לבנות במקום הבן כלום. אדרבה נכסים מועטין דבנות נינהו. [סיפא אתאן לנכסים מרובים. ונכסים מועטים דבנות נינהו] והא אמר רב אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו. ומאי קושיא לוקמא כגון דתפסו בנות כבר בנכסי' מועטים למזונותיהם או כבר הגבו להם ב"ד לכך אין יכולין למכור אלא ש"מ דלעולם יכולים למכור. מיהו קצת יש לדחות שאין ב"ד יכולין להגבות להם נכסים מועטים אלא למזונותי'. ונהי שיכולים להגבות חלק הבת העומדת. מ"מ לא היו יכולים כל הנכסי' להגבות מפני חלקו של עובר דשמא בת היא ואין יכולים להגבות חלקה עד שתצא לאויר העולם. מיהו אין נראה לי לדחות כן. ועוד מביא דאי' מפ' הנושא דאמר רב נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום. מאי שנא מהא דאמר רב יוסף א"ר יוחנן יתומים שמכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו. התם לא משתעבדי לה מחיים הכא גבי מדור משתעבדי. ויש ספרים דגרסי הכי וכן פר"ח זצ"ל סתם לא תפסי מחיים גבי נכסים מועטים שאין הבנות ניזונות מחיים דאבוהון דתנאי ב"ד בהדי' דלאחר מיתה . הכא גבי מדור תפיסה מחיים. ומשמע כיון דלא תפסו מחיים ואפילו תפסו לאחר מיתה לא היה מועיל כלום אלא מה שמכרו מכרו. ואע"פ שיש לדחות בין נראה לרבינו יצחק בר שמואל לדחות'. מיהו רש"י זצ"ל פי' התם בהנושא וקדמו קודם שיבואו לב"ד ומכרום כדפי' רבי' שמואל זצ"ל הכא וההיא דפ' נערה דת"ר אחד נכסים שיש להם אחריות ואחד נכסים שאין להם אחריות מוציאין למזון האשה והבנות דברי ר' ר' שמעון בן אלעזר אומר נכסים שיש להם אחריות מוציאין למזון האשה והבנות מן הבנים ולבנים מן הבנות [בנכסים מרובים] אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין. אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דאע"ג דאין מוציאין מ"מ אם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו. אע"פ שהוא ביד הבנות. וא"ת חילוק יש בין נכסים מרובים לנכסים מועטים כיון שיכולין למכור אפי' תפסו בב"ד. בשלמא אם לא היו יכולין למכור יש הרבה חילוקים דגבי נכסים מועטים מהניא תפיסת ב"ד. אבל גבי נכסים מרובים לא מהניא כלל. אבל כיון דלא מהניא בנכסים מועטין מאי כי אין נראה לומר שיהא מותר למכור בנכסים מרובים ולהפקיע מזונותיהם. יש לומר שיש חילוק דבנכסים מרובים יוכלו למכור לצורך גדול אבל בנכסים מועטים אינם יכולים למכור כלל. ועוד דבמרובים ונתמעטו יזונו הבנים כמו הבנות ובנכסים מועטים לא יזונו כלל. והשתא למאי דפרי' דבקדמו ומכרו מה שמכרו מכרו אתי שפיר הא דנקט הכא מועטין ונתרבו מאי אי אמרי' דזכו בהן יורשים או לא ופשיט ליה דזכו מדמכרו ולא מפליג מידי בנתרבו אחר שגבאום ב"ד להתפיסם לבנות במזונותיהם שלא נחשבם בזכו בהם יורשים. ורבינו יצחק בר מרדכי כתב איני יודע אם נפרש דוקא האי שקדמו קודם שהעמידום לפני ב"ד ועמדו ומכרו. התם הוא דאמרי' מה שמכרו מכרו. אבל לאחר שהעמידום לפני ב"ד והוציאו הנכסים מרשותן ונתנו ליד הבנות אז אין יכולים הבנים למכור ואם מכרו אין מכירתן מכירה. ואם כן הרי הוא פושט מועטין ונתרבו אם נתרבו עד שלא עמדו בדין נתרבו לבנות. ואם נפרש שקדמו לאו דוקא אלא לשם זריזות ואפי' אחר שעמדו בדין תמצי לומר א"כ מאי תקנתא דאמרו הבנים ישאלו על הפתחי' והלא בידו למכור ולא ישאלו על הפתחים. ואם תאמר האי דקאמר מה שמכרו מכרו לגבי הא שאין מקחו בטל להוציא הבנות מיד הלקוחות אבל הדמים חייבין להחזיר לבנות אז היה בטוב. אבל אין נראה למורי דקדמו משמע לשום הרווחה ואם היו מחזירין המעות מה היו מרויחים. וא"ת מה לי דמיהן מה לי נכסים עצמן משום דמזון האשה והבנות ממקרקעי ולא ממטלטלי. והרי כשמכר' נעשו הדמים מטלטלי וגם בפ' מציאת האשה אמרי' האחים שמכרו או שמשכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. גימ' . עכ"ל:
3