אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קנ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 153
א׳כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל אלמנתו מהו שתמעט בנכסים כו'. בהך מסקנא משמע דהא פשיטא ליה שאם הניח אלמנה ובנים בלא בנות דאין שייך לומר באלמנה נכסים מועטים לומר האלמנה ניזונת והכניס ישאלו על הפתחים והיינו טעמא משום דאין שיעור קצוב לאלמנה פעמים ניסת לזמן קרוב. פעמים לזמן רחוק. ואין ליתן קצבה עד אימת הוו מרובין ואימת מועטין כשם שיש קצבה לבנות עד שיבגרו ואפילו לר' יוסי דאמר לקמן עשו אלמנתו אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין היינו לאחר שנעשו בנכסים מועטין אצל הבנות או עשו אלמנה מוחזקת יותר באותן הנכסים מן הבנות. ואע"פ שעל ידם נעשו מועטין. ואין לתמוה על כך דהואיל שכבר יצאו הנכסים מחזקת יתומים שנעשו מועטין. ואין להם כבר ליתומים אלא אילו אשה ובנות..... עליהם וכולן בתנאי כתובה אמרו חכמים הואיל שאין בנכסים כדי שיזונו היא והם עד שיבגרו מוטב שהנכסים יהיו בחזקתה ליזון כל זמן שלא ניסת או עד שתמות ואם ישאר מהם יטלו הבנות ועד אותו הזמן ישאלו על הפתחים. משום דזילותא דאיתתיה עדיפא מזילותא דבנותיו אבל כשלא נעשו מועטין על ידי הבנות והנכסים בחזקת יתומים מתורת ירושה ממש. והאשה באה בתנאי כתובה להוציא מהן ואין קצבה לדבר לעשותן נכסים מועטין לפיכך אלו ואלו ניזונין מהן עד שיכלו. והשתא אתיא מסקנא כולה שפיר. אלמנתו מהו שתמעט כלומר אם הניח אשה ובנים ובנות ואין בנכסים כדי שיזונו כולם עד שיבגרו הבנות ויש בהם כדי שיזונו הבנים והבנות לבד מן האשה ויוָתר עדיין אלא שאינו מספיק לכולם עד שיבגרו מי אמ' הואיל דאית לה מזוני ואין בהם כדי שתהא גם היא ניזונת עמהם עד שיבגרו נעשו מועטין לגבי בנות. ומתוך שנעשו מועטין נוציא כולן מיד היתומין וניתן אותן לאשה ולבנות שיזונו מהם אף העודף על מזות הבנות עד בגרותם שכולם נעשו מועטין על ידי אלו הבנות והבנים ישאלו על הפתחים או דילמא כיון דאילו מינסבא לית לה לא ממעטא. ולא יעשו מועטין הואיל ויש בהן לבנות עמהן עד שיבגרו ויעמדו הנכסים בחזקת הבנים ויהיו ניזונים כולם כל זמן שלא יכלו. ואין נראה כפי' הקונט' דפירש או דילמא לא ממעטא. ומוציאין מן הנכסים לבנות כדי מזונ' עד שיבגרו. וכל השאר ירשו הבנים כדין נכסים מרובין ומחלק הבנים תיזון האלמנה עמהם והיינו דאיכא בין ממעטא ולא ממעטא. דאי ממעטא הבנים ישאלו והאלמנה תיזון. ואי לא ממעטא יזונו יחד האלמנה והבנים אבל הבנות אין להם להפסיד מזונותיהם כלל בין ממעטין בין לא ממעטין דהא בין בנכסים מרובין בין בנכסים מועטין תנן הבנות יזונו. והיכן מצינו שיפה כח הבת מכח האלמנה. והאמר ר' יוסי לקמן דאלמנה עדיפא מבת. ונהי דלהך מסקנא דהאי לישנא קמא לא שמיעא ליה דר' יוסי כדמפרש לקמן. מיהו הא לא שמיעא ליה דעדיפא מבת אבל מ"מ בת עדיפא מאלמנה ליכא מ"ד אלא שתיהן שוות ומה שאין נכסים מועטין נעשין על ידי אלמנה אלא על ידי הבת לאו משום דעדיפא אלא משום דליכא למיהב שיעורא כדפרי'. או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעט כלומר הואיל דבההיא שעתא כשבאין לדיין מחוסר גוביינא אפי' סופו לגבות באין ספק הוו להו כמרובין ונתמעטו דמו. ואיכא דבעי לה להך גיסא כו'. השתא מאי נפקא מינה בין ההוא לישנא להך. נראה לי הך בעיא בתרייתא אלמנתו ובת איזו מהן קודמת איכא בינייהו דבלישנא קמא לא מסיק ומשמע דפשיטא ליה דאין אלמנה קודמת ולא ליה הא דרב אסי:
1
ב׳[שם]
בעל חוב מהו שימעט האי דפי' בקונט' או לא ממעט ויזונו הבנים והבנות עד שעת טריפת בעל חוב לכשיטרוף אם יש מותר יזונו בנות עד בגר לא נהירא אלא אף לאחר שיטרוף אם יש מותר יזונו הכניס עמהם שהרי כבר אמרנו מרובים ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין והא נמי הואיל דלא ממעט הרי הן בחזקת מרובין עד שיכלו. פשוט מיהא חדא דאמר רבבא א"ר אסי עשו אלמנתו אצל הכת היינו משמע דליכא למיפשט אינך כולהו בעיי מהך דרבבא א"ר אסי דאע"ג דעשו כח האלמנה יפה יותר מכח הבת בנכסים מועטין אכתי איכא למיבעי אלמנתו מהו שתמעט בנכסים וזה מוכיח דפירושינו של מעלה דהא פשיטא ליה שהנכסים אינם נעשין מועטין על ידי אלמנה בלא בנות. עכ"ל:
בעל חוב מהו שימעט האי דפי' בקונט' או לא ממעט ויזונו הבנים והבנות עד שעת טריפת בעל חוב לכשיטרוף אם יש מותר יזונו בנות עד בגר לא נהירא אלא אף לאחר שיטרוף אם יש מותר יזונו הכניס עמהם שהרי כבר אמרנו מרובים ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין והא נמי הואיל דלא ממעט הרי הן בחזקת מרובין עד שיכלו. פשוט מיהא חדא דאמר רבבא א"ר אסי עשו אלמנתו אצל הכת היינו משמע דליכא למיפשט אינך כולהו בעיי מהך דרבבא א"ר אסי דאע"ג דעשו כח האלמנה יפה יותר מכח הבת בנכסים מועטין אכתי איכא למיבעי אלמנתו מהו שתמעט בנכסים וזה מוכיח דפירושינו של מעלה דהא פשיטא ליה שהנכסים אינם נעשין מועטין על ידי אלמנה בלא בנות. עכ"ל:
2