אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קס״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 162
א׳וכן נראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כדבריו שכל השבח מכל הנכסים שהשביח הוא שלו. ולא דמי ליורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דאין לו אלא שכר טורחו או בעדים או בהוצאתו דהתם היו שותפין ויכולים להרויח זה כמו זה ואינם בני מחילה. אבל הני קטנים דהכא הוו בני מחילה שאם לא ירויחו הגדולים הקטנים לא ירויחו בהם וכן צריך לומר באחי דרב ספרא דקטנים הוו. ואע"ג דאמרי' באלו מציאות גבי תמרי דזיקא דיתמי לאו בני מחילה נינהו. הכא כיון שלא הפסידו כלום ולא בא לידם הויא מחילה ומחלי ליה שפיר. ור"ת זצ"ל פי' דלאו לגמרי דידיה הוא. אלא מזה הוא שלו שנוטל שכר טורחו. וברישא לא שקיל אפי' שכר טורחו. ולא נהירא. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר רב חביבא בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו הא דקתני רישא דהשביחו לאמצע אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים הם לא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום אלא מנכסי אביהם שכרו פועלים והשביחו הנכסים אבל שבחו מחמת עצמן שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל אביהם אז השבח לעצמן:
אמר רב חביבא בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו הא דקתני רישא דהשביחו לאמצע אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים הם לא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום אלא מנכסי אביהם שכרו פועלים והשביחו הנכסים אבל שבחו מחמת עצמן שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל אביהם אז השבח לעצמן:
2
ג׳[דף קמ"ד ע"א]
איני והאמר ר' חנינא אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודייני. פירות בור וכיסויו ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו השבח לאמצע הוא והא אודייני מחמת עצמן הוא שמשמרין אותו וצריך לשומרים. שני אודייני דאפילו קטן מצי נטורי בה וחשיב להו שבח מחמת נכסים. כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים כלומר שהשביחו הנכסים בגופן שעכשיו הם מוטבים ממה שהיו בשעת מיתה כגון שהקרקע היתה כמה שנים והם העלוה שירטון ע"י עידור וזיבול. אי נמי נטעה כדמים שעתה היא שוה יותר ע"י שהושבחה ואפי' טרחו בגופן זהו נקרא מחמת נכסים. וכגון שהיה בתפוסת הבית מעות שהיה יכול לקנות צורכי השבח ולשכור פועלים. אבל אם לא היה אלא הם הוציאו בממונו זהו דבר אחר. אבל שבחו מחמת עצמן כגון שהנכסים הם כמו שהיו מעולם אלא שעל ידם נשתכרו. כגון שהיו בתים ונשתכרו בהם ולא היו מצויים בני אדם להשכיר אלא שהם טרחו אחר הצריכים. אי נמי ריחים וטרחו בהם ונשתכרו. אי נמי בית המרחץ ורחצו בני אדם בשכירות. אי נמי בהמות עצמן שהם טרחו אחר בני אדם. וגם טרחו בטחינה וגם בעשיית בית המרחץ מה שהקטנים אינם יכולים לעשות והנכסים עצמן כמו שהיו מעולם. והיינו דקא פריך ליה מאודיינא שהבור נמי לא משביח בגופו. וחשיב ליה מחמת עצמן הואיל שהבור לא הושבח בגופו אלא שהן טרחו לשמרו מלדלות ממנו בלא שכירות. ומשני שאני אידיינא שאותו טורח הם עצמן היו עושין אם היה אומ' להם. לפיכך כאילו בלא טורחו נעשה אותו שבח ממילא. ואין להם לגדולי' יותר מן הקטנים. ואע"פ שהשבח אינו בנכסים עצמן. והשתא אית לן לפרש ואם אמרו ראה מה שהניח לן כו' אפי' מה ששבחו מחמת נכסים הואיל שלא רצו לטרוח אלא על מנת שיהיה לעצמן הרי הוא לעצמן עכ"ל. ור"ת זצ"ל פי' מחמת נכסים כגון בוסתני ופרדיסי דשתל מרי בר איסק. ומחמת עצמן כגון שהניח להם אביהם מתכות ועשו מהן כלים. ועורות לעבדן. ואין נראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל לחלק בין בוסתני ופרדיסי דשתיל מרי בר איסק למתכות ועשאן כלים ועורות לעבדן. כתב רבינו ברוך מארץ יון זצ"ל ששבחו נכסי' מחמת נכסים כגון שהיו להם שתי שדות שוה ד' דינרים הוציא האחת והוציאו הדמים על השנית והשביחוה ששוה שלש מאות דינרין. אבל שבחו נכסים מחמת עצמן כגון שהוציאו עליהם ממונן שהיה קנוי להם או ירושה מעלמא אע"ג דלא פירשו השביחו לעצמן עכ"ל. אידייני פי' רבינו שמואל זצ"ל בור וכיסויו. ורבי' תם זצ"ל פי' שהוא כלי גבוה שעומדים עליו שומרי שדות וכרמים לראות עליו מרחוק וגם ראוי הוא לישן עליו כדאמרי' בפ' בתרא דמועד קטן ישן ע"ג המטה על גבי אודייני. ויש ספרים דגרסי אודווני והוא מלשון דוי להכא ודוי להכא . ומה שכתוב במס' שמחות הישן על גבי ספסל או על גבי מטללתא דכרמא. דאודייתא חייב בכפיית המטה טעו' סופר יש לשם ואין זה לשון ברייתא אלא פי' בספרים אלא גרסי' ואודייתא והוא אודייני דהכא ודמועד קטן:
איני והאמר ר' חנינא אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודייני. פירות בור וכיסויו ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו השבח לאמצע הוא והא אודייני מחמת עצמן הוא שמשמרין אותו וצריך לשומרים. שני אודייני דאפילו קטן מצי נטורי בה וחשיב להו שבח מחמת נכסים. כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים כלומר שהשביחו הנכסים בגופן שעכשיו הם מוטבים ממה שהיו בשעת מיתה כגון שהקרקע היתה כמה שנים והם העלוה שירטון ע"י עידור וזיבול. אי נמי נטעה כדמים שעתה היא שוה יותר ע"י שהושבחה ואפי' טרחו בגופן זהו נקרא מחמת נכסים. וכגון שהיה בתפוסת הבית מעות שהיה יכול לקנות צורכי השבח ולשכור פועלים. אבל אם לא היה אלא הם הוציאו בממונו זהו דבר אחר. אבל שבחו מחמת עצמן כגון שהנכסים הם כמו שהיו מעולם אלא שעל ידם נשתכרו. כגון שהיו בתים ונשתכרו בהם ולא היו מצויים בני אדם להשכיר אלא שהם טרחו אחר הצריכים. אי נמי ריחים וטרחו בהם ונשתכרו. אי נמי בית המרחץ ורחצו בני אדם בשכירות. אי נמי בהמות עצמן שהם טרחו אחר בני אדם. וגם טרחו בטחינה וגם בעשיית בית המרחץ מה שהקטנים אינם יכולים לעשות והנכסים עצמן כמו שהיו מעולם. והיינו דקא פריך ליה מאודיינא שהבור נמי לא משביח בגופו. וחשיב ליה מחמת עצמן הואיל שהבור לא הושבח בגופו אלא שהן טרחו לשמרו מלדלות ממנו בלא שכירות. ומשני שאני אידיינא שאותו טורח הם עצמן היו עושין אם היה אומ' להם. לפיכך כאילו בלא טורחו נעשה אותו שבח ממילא. ואין להם לגדולי' יותר מן הקטנים. ואע"פ שהשבח אינו בנכסים עצמן. והשתא אית לן לפרש ואם אמרו ראה מה שהניח לן כו' אפי' מה ששבחו מחמת נכסים הואיל שלא רצו לטרוח אלא על מנת שיהיה לעצמן הרי הוא לעצמן עכ"ל. ור"ת זצ"ל פי' מחמת נכסים כגון בוסתני ופרדיסי דשתל מרי בר איסק. ומחמת עצמן כגון שהניח להם אביהם מתכות ועשו מהן כלים. ועורות לעבדן. ואין נראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל לחלק בין בוסתני ופרדיסי דשתיל מרי בר איסק למתכות ועשאן כלים ועורות לעבדן. כתב רבינו ברוך מארץ יון זצ"ל ששבחו נכסי' מחמת נכסים כגון שהיו להם שתי שדות שוה ד' דינרים הוציא האחת והוציאו הדמים על השנית והשביחוה ששוה שלש מאות דינרין. אבל שבחו נכסים מחמת עצמן כגון שהוציאו עליהם ממונן שהיה קנוי להם או ירושה מעלמא אע"ג דלא פירשו השביחו לעצמן עכ"ל. אידייני פי' רבינו שמואל זצ"ל בור וכיסויו. ורבי' תם זצ"ל פי' שהוא כלי גבוה שעומדים עליו שומרי שדות וכרמים לראות עליו מרחוק וגם ראוי הוא לישן עליו כדאמרי' בפ' בתרא דמועד קטן ישן ע"ג המטה על גבי אודייני. ויש ספרים דגרסי אודווני והוא מלשון דוי להכא ודוי להכא . ומה שכתוב במס' שמחות הישן על גבי ספסל או על גבי מטללתא דכרמא. דאודייתא חייב בכפיית המטה טעו' סופר יש לשם ואין זה לשון ברייתא אלא פי' בספרים אלא גרסי' ואודייתא והוא אודייני דהכא ודמועד קטן:
3