אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קע״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 172

א׳כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל אפי' ליתיה במתא ממש אם הוא סמוך לעיר שהיה יכול לשמוע קול טבלא איבעי ליה למיתי ולא בעי לאודועי עכ"ל. [לא שמע קל טבלא] לא ידע איבעי ליה לאודועי אי לא אודעיה תרעומות אית ליה עליו שלומי משלם. כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל אי ליתיה במתא ממש אלא בסמוך דלא שמע קל טבלא צריך להודיעו אם הוא בסמוך. לא אודעיה תרעומות אית ליה כו'. אע"פ שצריך להודיעו לכתחילה אם לא הודיעו לא הפסיד בכך השושבינות כולו אלא ינכה לו קצת לפי הסעודה שהיה יכול לאכול עכ"ל. וער כמה ינכה לו אמר אביי נהגו בבי גננא עד זוזא היה אוכל הילכך אז פחות מדמי שושבי' יתן. אתא בכריסיה ואכליה ואין לו עליו תביעה דמצי א"ל אותו שהבאת אכלת שלך. ואם היתה השושבינות שוה ד' זוזי משלם פלגא וינכה פלגא. מיכן ואילך כל חד וחד כחשיבותיה לפי שהוא חשוב ורגילים לכבדו במיני מעדנים יפחתו לו מדמי שושבינותו כפי מה שהיה אוכל:
1
ב׳[שם]
ת"ר עשה עמו בפומבי בגלוי ובקש זה כשנשא לעשו' עמו בצנעה לפי שעת שמד הוא. או שרוצה לצמצם סעודתו. יכול לומר בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי. עשה עמו בבתולה. ובקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי. עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונ' יכול לומר בשניה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי. עשה עמו באחד ובקש לעשות עמו בשתים יכול לומר באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי. פי' בכל הנך מצי למימר ליה לא אשמחך יותר ממה ששמחתני שאיני חפץ בשמחה יתירה:
2