אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קע״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 173
א׳רבינו יצחק בר מרדכי כתב ה"ג בתוספתא. עשה עמי שושבינות בשתי נשים ומבקש שיעשה עמו באשה אחת. יכול לומר לו לכשתשא אשה אחרת אבא לך בשניה. וה"פ אם עשה עמו בשתי נשים יכול זה לעכב בראשונה שלא יביא כלום עד שיעשה עמו בשניה. עכ"ל:
1
ב׳[דף קמ"ו ע"א]
מתני' השולח סבלונות לבית חמיו מנהג חתנים לאחר קידושין למחרת שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירות וכדי יין ושמן. שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין נגבין. או מת הוא או שמתה היא או שחזר בו לגרשה דמחמת שמחת חייבת אכילה מחל שאכל ושתה עמהן ובסתם סבלונות מיירי דהנהו תלויים בסעודת חתן לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין. השולח סבלונות מרובין לבית חמיו ופירש שתביא עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין והוא הדין למועטין אם שילחן לכך אלא אורחא דמילתא נקט מרובין רגיל לשולחן ולפרש כך שיבאו עמה לבית בעלה. סבלונות מועטין ופירש כדי שתמיש היא בבית אביה הרי אלו נגבין כך שיטת רבי' שמואל. ולפי' זה היכא ששלח בסתם אפי' מרובין אין נגבין ואיני יודע כמה הם מרובין וכמה הם מועטין. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב השולח סבלונות לבית חמיו ושלח שם במאה מנה כו' היינו סבלונות של אכילה ושתייה שלח סבלונות מרובין כדי שיבאו כו' כלומר תכשיטין או כסף או זהב הרי אלו נגבין ואפי' אכל בדינר סעודת חתן דהני לא קיימי באכילה אלא בנישואין דלא שילחם אלא על מנת שתביאם לו כשתשאנה סבלונות מועטין אפילו הן תכשיטין הואיל שהן עשויין ליבלות קודם נישואין הני לטיבועין ניתנו והם כמו אכילה עכ"ל. ולפי דבריו כולה בסתמא קא מיירי ונראין דבריו ומקובלין ללב. אמר רבא דוקא אכל דינר תנן פחות מדינר לא. אכל תנן שתה מאי. הוא תנן שלוחו מאי. שם תנו שיגרו לו מאי. ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששיגר סבלונות לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת. רכב בשמחתו והלך ועמד על פתח חמיו שתה על סוסו ומת אחרי כן קודם נישואין. וזו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמים באושא אמרו לו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין שאין עשויין ליבלות ניגבין ש"מ אפי' שתה ש"מ. שמעינן אפי' פחות מדינר ותקשי לרבא אמר רב אשי מאן לימא לן דלא שחקו בה מרגליתא בכוס חמין דשויא כמה אלפי דינרין שכן דרך השרים שותים אותו לרפואה ושמעת מינה אפי' שיגרו לו נמי. לא דילמא פתח בית חמיו כבית חמיו דמי:
מתני' השולח סבלונות לבית חמיו מנהג חתנים לאחר קידושין למחרת שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירות וכדי יין ושמן. שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין נגבין. או מת הוא או שמתה היא או שחזר בו לגרשה דמחמת שמחת חייבת אכילה מחל שאכל ושתה עמהן ובסתם סבלונות מיירי דהנהו תלויים בסעודת חתן לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין. השולח סבלונות מרובין לבית חמיו ופירש שתביא עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין והוא הדין למועטין אם שילחן לכך אלא אורחא דמילתא נקט מרובין רגיל לשולחן ולפרש כך שיבאו עמה לבית בעלה. סבלונות מועטין ופירש כדי שתמיש היא בבית אביה הרי אלו נגבין כך שיטת רבי' שמואל. ולפי' זה היכא ששלח בסתם אפי' מרובין אין נגבין ואיני יודע כמה הם מרובין וכמה הם מועטין. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב השולח סבלונות לבית חמיו ושלח שם במאה מנה כו' היינו סבלונות של אכילה ושתייה שלח סבלונות מרובין כדי שיבאו כו' כלומר תכשיטין או כסף או זהב הרי אלו נגבין ואפי' אכל בדינר סעודת חתן דהני לא קיימי באכילה אלא בנישואין דלא שילחם אלא על מנת שתביאם לו כשתשאנה סבלונות מועטין אפילו הן תכשיטין הואיל שהן עשויין ליבלות קודם נישואין הני לטיבועין ניתנו והם כמו אכילה עכ"ל. ולפי דבריו כולה בסתמא קא מיירי ונראין דבריו ומקובלין ללב. אמר רבא דוקא אכל דינר תנן פחות מדינר לא. אכל תנן שתה מאי. הוא תנן שלוחו מאי. שם תנו שיגרו לו מאי. ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששיגר סבלונות לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת. רכב בשמחתו והלך ועמד על פתח חמיו שתה על סוסו ומת אחרי כן קודם נישואין. וזו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמים באושא אמרו לו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין שאין עשויין ליבלות ניגבין ש"מ אפי' שתה ש"מ. שמעינן אפי' פחות מדינר ותקשי לרבא אמר רב אשי מאן לימא לן דלא שחקו בה מרגליתא בכוס חמין דשויא כמה אלפי דינרין שכן דרך השרים שותים אותו לרפואה ושמעת מינה אפי' שיגרו לו נמי. לא דילמא פתח בית חמיו כבית חמיו דמי:
2