אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קפ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 181
א׳מיכן היה אומר רבינו שמחה זצ"ל דבעל בנכסי מלוג לא מצי מקני לא לאחר ולא לאשתו. וכבר כתבתי בבא קמא בפרק החובל:
1
ב׳[שם]
איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מי הוי שיור או לא. אמתני' קאי דקתני בשכיב מרע שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה. ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד ונמלך וחזר ונתן פירותיו לאדם אחר ואמ' לקמן אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו אם [כ]נמלך מת קנו כולן. אם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד דלא הוה ביה שיור. אבל קמאי קנו דהוה בהו שיור. והכא אי אמרי' דשייר פירי כשנתן הדקל לראשון בלא פירות שייר לעצמו הפירות ומקום פירות ענפי האילן שבו גדילין הפירות וכשנתן לשני את הפירות עדיין מקום פירות עיכב לעצמו. ואילן המחובר כקרקע דמי. וקורא אני עליו שייר קרקע כל שהו והויא מתנתו מתנה בין באילן בין בפירות. ואם עמד אינו חוזר והו"א איכא קנין כדאמ' לקמן במתנת שכיב מרע או לא הוי שיור וכשנתן הדקל לראשון כולו נתן וליכא שיור קרקע. אם תמצי לומר [לאחר] לא הוי שיור חוץ מפירותיו מהו מי אמרי' כיון דמעיקרא הדקל לבדו בלא פירות נתן לו למה הוזקק לומר לישנא יתירא חוץ מפירותיו אלא לשייר מקום לעצמו ואיכא שיור קרקע כל שהו ומתנתו מתנה. אמר רבא אמר ר"נ אם תמצי לומר דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור. [חוץ מפירותיו הוי שיור] דכל לשון מיותר לשייר קצת מן המתנה לעצמו. ואליבא דרב זביד דאמר בהמוכר את הבית [המוכר בית לחבירו על מנת שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא עליונה שלו למאי הילכתא אהני תנאי דע"מ לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני הבית] שאם רצה להוציא את הזיזין מוציא. זה הלשון תפס לו רבי' שמואל זצ"ל עיקר ואינו נראה לו אותו לשון שכתוב בספרים אם תמצי לומר דקל לאחר ופירותיו לאחר לא הוי שיור. שייר פירות לפניו שייר מקום פירי. מאי טעמי' כל לגבי נפשיה בעין יפה קא משייר משום דלא מיתני ליה האי סוגיא דלקמן דא"ל רבא לרב אסי אנן אדרשב"ל מתנינן לה:
איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מי הוי שיור או לא. אמתני' קאי דקתני בשכיב מרע שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה. ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד ונמלך וחזר ונתן פירותיו לאדם אחר ואמ' לקמן אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו אם [כ]נמלך מת קנו כולן. אם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד דלא הוה ביה שיור. אבל קמאי קנו דהוה בהו שיור. והכא אי אמרי' דשייר פירי כשנתן הדקל לראשון בלא פירות שייר לעצמו הפירות ומקום פירות ענפי האילן שבו גדילין הפירות וכשנתן לשני את הפירות עדיין מקום פירות עיכב לעצמו. ואילן המחובר כקרקע דמי. וקורא אני עליו שייר קרקע כל שהו והויא מתנתו מתנה בין באילן בין בפירות. ואם עמד אינו חוזר והו"א איכא קנין כדאמ' לקמן במתנת שכיב מרע או לא הוי שיור וכשנתן הדקל לראשון כולו נתן וליכא שיור קרקע. אם תמצי לומר [לאחר] לא הוי שיור חוץ מפירותיו מהו מי אמרי' כיון דמעיקרא הדקל לבדו בלא פירות נתן לו למה הוזקק לומר לישנא יתירא חוץ מפירותיו אלא לשייר מקום לעצמו ואיכא שיור קרקע כל שהו ומתנתו מתנה. אמר רבא אמר ר"נ אם תמצי לומר דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור. [חוץ מפירותיו הוי שיור] דכל לשון מיותר לשייר קצת מן המתנה לעצמו. ואליבא דרב זביד דאמר בהמוכר את הבית [המוכר בית לחבירו על מנת שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא עליונה שלו למאי הילכתא אהני תנאי דע"מ לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני הבית] שאם רצה להוציא את הזיזין מוציא. זה הלשון תפס לו רבי' שמואל זצ"ל עיקר ואינו נראה לו אותו לשון שכתוב בספרים אם תמצי לומר דקל לאחר ופירותיו לאחר לא הוי שיור. שייר פירות לפניו שייר מקום פירי. מאי טעמי' כל לגבי נפשיה בעין יפה קא משייר משום דלא מיתני ליה האי סוגיא דלקמן דא"ל רבא לרב אסי אנן אדרשב"ל מתנינן לה:
2