אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״פOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 180
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ואמר ר' שמעון הלכה כר' שמעון בן מנסיא. כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל נראה לי דגבי מתנה דברים שבלב דברים הן דהיכא דגלי אדעתיה דלא יהיב מדעתיה לא הויא מתנה כגון גבי מתנה טמירתא. וכגון גבי שטר מברחת. וכגון הכא. וכגון גבי הקדש אמרי' יש שאלה דהואיל דבחנם יהיב איגלי דעתיה דלא ניחא ליה אפילו לא אמר בפירוש לא קני. אבל גבי מכר וקידושין אינן דברים דלאו כל כמיני' לומר לא היה בדעתי. ואפילו גלי אדעתיה אם לא אמר בפי' אמרי' אגב דשקיל זוזי גמר ומקני:
1
ב׳[דף קמ"ז ע"א]
ת"ר הרי שהיה חולה ומוטל במטה אמרו לו נכסיך למי אמר כמדומה אני שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסיי לפלוני דומה שאשתו מעוברת ועכשיו שאין אשתו מעובר' נכסיי לפלוני ואחר כך נודע שיש לו בן או אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה. ואסיקנא דכולי עלמא היא:
ת"ר הרי שהיה חולה ומוטל במטה אמרו לו נכסיך למי אמר כמדומה אני שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסיי לפלוני דומה שאשתו מעוברת ועכשיו שאין אשתו מעובר' נכסיי לפלוני ואחר כך נודע שיש לו בן או אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה. ואסיקנא דכולי עלמא היא:
2
ג׳[שם ע"ב]
אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואפי' יורש מוחל. ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול. פי' רבינו שמואל זצ"ל שמסר לו המלוה את השטר ליד לוקח ומכר לו וכתב לו קני לך הוא וכל שיעבודיה. אי נמי כדפסקי' התם הילכתא אותיות נקנות במסירה בפ' המוכר את הספינה וחזר המוכר ומחלו ללוה מחול דלא מכר לו ראשון לשני אלא זכות שתבא לידו. ולא עדיף האי לוקח ממלוה דאתי מחמתיה. ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח דהא הילכתא היא דדייני' דינא דגרמי. וזה הפסיד מעותיו כשורף שטרותיו ש"ח דקיי"ל דחייב. כדאמרי' הוה עובדא ואכפייה לרב אשי כו' ואפי' יורש מוחל. סברא הוא דלא אלים כח דלוקח במה שנמסר לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב במקום המלוה או היורש אז לא עוקר שעבוד מן המלוה וקרינן ביה עבד לוה לאיש מלוה ויכול למחול שעבודו. ומודה שמואל שאם נתנו המלוה לאיש אחר במתנות ש"מ וכגון שחילק נכסיו. אי נמי על ידי קנין כדין מתנת שכיב מרע במקצת. אי נמי בלא קנין דכיון דמכרו לו בחייו אין לך קנין גדול מזה. ומיהו אם עמד חוזר אם מתנת שכיב מרע היא במקצת כדפסקי' לקמן עכ"ל. וכבר כתבתי סוף פ' כיצד הרגל בבא קמא. ירושלמי דקידושין בפ' האומר דן דמחיל שטרא לחבריה ר' חיננא ור' מנא חד אמר מחיל וחד אמר לא מחיל ליה עד דמהדר ליה שטריה. ונראה בעיני אני המחבר דאפי' למ"ד דלא מחיל ליה עד דמהדר ליה שטריה היינו דוקא היכא שהשטר ביד המלוה. ולא מכרו ולא מסרו ללוקח שאין בידו להחזירו ללוה כ"ע מודו שהוא מחול אע"פ שלא החזיר לו שטרו הואיל שהוא אנוס בזה במה שלא החזירו לו. והילכתא אתיא שפיר מה שפי' רבינו שמואל זצ"ל שמסר לו המלוה את השטר:
אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואפי' יורש מוחל. ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול. פי' רבינו שמואל זצ"ל שמסר לו המלוה את השטר ליד לוקח ומכר לו וכתב לו קני לך הוא וכל שיעבודיה. אי נמי כדפסקי' התם הילכתא אותיות נקנות במסירה בפ' המוכר את הספינה וחזר המוכר ומחלו ללוה מחול דלא מכר לו ראשון לשני אלא זכות שתבא לידו. ולא עדיף האי לוקח ממלוה דאתי מחמתיה. ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח דהא הילכתא היא דדייני' דינא דגרמי. וזה הפסיד מעותיו כשורף שטרותיו ש"ח דקיי"ל דחייב. כדאמרי' הוה עובדא ואכפייה לרב אשי כו' ואפי' יורש מוחל. סברא הוא דלא אלים כח דלוקח במה שנמסר לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב במקום המלוה או היורש אז לא עוקר שעבוד מן המלוה וקרינן ביה עבד לוה לאיש מלוה ויכול למחול שעבודו. ומודה שמואל שאם נתנו המלוה לאיש אחר במתנות ש"מ וכגון שחילק נכסיו. אי נמי על ידי קנין כדין מתנת שכיב מרע במקצת. אי נמי בלא קנין דכיון דמכרו לו בחייו אין לך קנין גדול מזה. ומיהו אם עמד חוזר אם מתנת שכיב מרע היא במקצת כדפסקי' לקמן עכ"ל. וכבר כתבתי סוף פ' כיצד הרגל בבא קמא. ירושלמי דקידושין בפ' האומר דן דמחיל שטרא לחבריה ר' חיננא ור' מנא חד אמר מחיל וחד אמר לא מחיל ליה עד דמהדר ליה שטריה. ונראה בעיני אני המחבר דאפי' למ"ד דלא מחיל ליה עד דמהדר ליה שטריה היינו דוקא היכא שהשטר ביד המלוה. ולא מכרו ולא מסרו ללוקח שאין בידו להחזירו ללוה כ"ע מודו שהוא מחול אע"פ שלא החזיר לו שטרו הואיל שהוא אנוס בזה במה שלא החזירו לו. והילכתא אתיא שפיר מה שפי' רבינו שמואל זצ"ל שמסר לו המלוה את השטר:
3
ד׳[שם]
אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלו' בבית זה ויאכל פלו' פירות דקל זה לא אמר לא וכלום עד שיאמר תנו בית זה לפלו' וידור בו. תנו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו. פי' רבינו שמואל זצ"ל שהדירה אינו דבר שיש בו [ממש] כדי להקנותה. ופירות דקל נמי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וכיון דמתנת בריא אפי' בקנין סודר לא קני. דמילתא דלית' בבריא ליתא בשכיב מרע. שאין שכיב מרע חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא. והיכא דאין קנין מועיל בבריא אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי. הילכך אין מועיל עד שיאמר תנו בית זה כו'. למימרא דסבר רב נחמן מילתא [דאיתא] בבריא אית' בשכיב מרע. מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע.
אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלו' בבית זה ויאכל פלו' פירות דקל זה לא אמר לא וכלום עד שיאמר תנו בית זה לפלו' וידור בו. תנו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו. פי' רבינו שמואל זצ"ל שהדירה אינו דבר שיש בו [ממש] כדי להקנותה. ופירות דקל נמי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וכיון דמתנת בריא אפי' בקנין סודר לא קני. דמילתא דלית' בבריא ליתא בשכיב מרע. שאין שכיב מרע חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא. והיכא דאין קנין מועיל בבריא אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי. הילכך אין מועיל עד שיאמר תנו בית זה כו'. למימרא דסבר רב נחמן מילתא [דאיתא] בבריא אית' בשכיב מרע. מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע.
4
ה׳[דף קמ"ח ע"א]
והאמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפ' ממון שחייב לי פלו' במלוה על פה אני נותן לפלו' ויפרעם לו הלוה במקומי הלואתו לפלו' ונתקיימו הדברים ואע"ג דליתא בבריא דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה ע"פ דלהוצאה ניתנה ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין כגון מלוה בשטר. וכגון שמסר לו את השטר. אי נמי במעמד שלשתן כדאמ' בכתובו' אמר רב פפא הואיל ויורש יורשה לזו המלוה כאילו ברשותו היא ואמרי' לקמן מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן. הילכך מאן דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע. ופי' רבינו שמואל זצ"ל ואע"ג דאסיקנא דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע אפי' הכי מטבע דקיימא לן בהזהב דאין נקנה בחליפין אם נתנו במתנת שכיב מרע קנה מהאי טעמא דהלואתי לפלו'. עכ"ל:
והאמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפ' ממון שחייב לי פלו' במלוה על פה אני נותן לפלו' ויפרעם לו הלוה במקומי הלואתו לפלו' ונתקיימו הדברים ואע"ג דליתא בבריא דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה ע"פ דלהוצאה ניתנה ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין כגון מלוה בשטר. וכגון שמסר לו את השטר. אי נמי במעמד שלשתן כדאמ' בכתובו' אמר רב פפא הואיל ויורש יורשה לזו המלוה כאילו ברשותו היא ואמרי' לקמן מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן. הילכך מאן דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע. ופי' רבינו שמואל זצ"ל ואע"ג דאסיקנא דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע אפי' הכי מטבע דקיימא לן בהזהב דאין נקנה בחליפין אם נתנו במתנת שכיב מרע קנה מהאי טעמא דהלואתי לפלו'. עכ"ל:
5