אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קפ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 185
א׳כתב רבי' ברוך זצ"ל מארץ יון וכן הלכה:
1
ב׳[שם]
איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ת"ש דאיסור גיורא הוי ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה. אמר רבא במאי קני להו רב מרי להני זוזי אי בירושה גר לאו בר ירושה הוא. אי במתנה מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן והאי לאו בר ירושה הוא. דאיתיה בירושה איתיה במתנה דליתיה בירושה ליתיה במתנה. אי במשיכה ליתנה גביה. אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין. אי אגב קרקע לית ליה קרקע אי במעמד שלשתן אי שלח לא אזילנא לגביה. מתקיף לה רב אחא בר אמי אמאי ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי אינון. אדהכי נפק אודיתא מבי איסור [ד]זוזי דרב מרי איקפד רבא אמר מגמרא טענתא ומפסידא לי. פי' רבינו שמואל זצ"ל שכיב מרע שהודה ואמר בחליו שדה זו או מעות הללו של פלוני הם אע"פ שהיינו מוחזקים בנכסים הללו שאינן של אותו פלוני שהיו ידועים לנו שהם של זה המודה בהם לאחרים מי אמרי' שהוא אומר כך שלא להשביע את בניו או לא. ת"ש כו' ומסקנא דהודאתו הודאה. ואע"ג דאמרי' בסנהדרין פ' דיני ממונות בשלשה ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי. כי קא שכיב אמר פלניא ופלניא מסקי בי זוזי אתו תבעינהו ליורשין כו'. ומסקי' אדם עשוי שלא להשביע את בניו ופטורין מלשלם. והכא אמ' דאזלינן בתר הודאת פיו. נראה בעיני דהתם היינו טעמא כיון שעשה עצמו עבד לוה לאיש מלוה. ודאי להחזיק עצמו כעני הוא עושה. אבל כאן שהממון בעין והוא מודה של פלוני הוא. י"ל שהפקידו אצלו מקודם לזה השכיב מרע. או זיכה לו השכיב מרע על ידי אחר והרי הוא חפץ שיבא לידו:
איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ת"ש דאיסור גיורא הוי ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה. אמר רבא במאי קני להו רב מרי להני זוזי אי בירושה גר לאו בר ירושה הוא. אי במתנה מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן והאי לאו בר ירושה הוא. דאיתיה בירושה איתיה במתנה דליתיה בירושה ליתיה במתנה. אי במשיכה ליתנה גביה. אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין. אי אגב קרקע לית ליה קרקע אי במעמד שלשתן אי שלח לא אזילנא לגביה. מתקיף לה רב אחא בר אמי אמאי ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי אינון. אדהכי נפק אודיתא מבי איסור [ד]זוזי דרב מרי איקפד רבא אמר מגמרא טענתא ומפסידא לי. פי' רבינו שמואל זצ"ל שכיב מרע שהודה ואמר בחליו שדה זו או מעות הללו של פלוני הם אע"פ שהיינו מוחזקים בנכסים הללו שאינן של אותו פלוני שהיו ידועים לנו שהם של זה המודה בהם לאחרים מי אמרי' שהוא אומר כך שלא להשביע את בניו או לא. ת"ש כו' ומסקנא דהודאתו הודאה. ואע"ג דאמרי' בסנהדרין פ' דיני ממונות בשלשה ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי. כי קא שכיב אמר פלניא ופלניא מסקי בי זוזי אתו תבעינהו ליורשין כו'. ומסקי' אדם עשוי שלא להשביע את בניו ופטורין מלשלם. והכא אמ' דאזלינן בתר הודאת פיו. נראה בעיני דהתם היינו טעמא כיון שעשה עצמו עבד לוה לאיש מלוה. ודאי להחזיק עצמו כעני הוא עושה. אבל כאן שהממון בעין והוא מודה של פלוני הוא. י"ל שהפקידו אצלו מקודם לזה השכיב מרע. או זיכה לו השכיב מרע על ידי אחר והרי הוא חפץ שיבא לידו:
2