אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קפ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 186
א׳וכל אלו הדברים שאמר רבא הלכות הן. כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל הכא מיירי בהודא' פקדון שאמר אלו מעות או דבר אחר הופקד בידי דומיא דאיסור שהודה ואמר הלין זוזי דהוו מיפקדי בי רבא דמרי בריה הוי. אבל אם הודה ואמר שהיה חייב לפלו' מנה ולא תבעו אלא מעצמו הודה. בהא פלוגתא היא בפרק זה בורר דההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי כי קא שכיב אמר פלניא ופלניא מסקי בי זוזי אתו תבעינהו ליורשים. אתו לקמיה דר' ישמעאל בר' יוסי אמר להו כי אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את בניו בחייו אבל לאחר מותו לא. ור' חייא פליג עליה ואמר כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך עשוי שלא להשביע את בניו. וכן לקמן בגט פשוט אמרי' רב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי. אמר תנו נותנין לא אמ' תנו אין נותנין. אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו. ואם תבעוהו והודה ולא אמר אתם עדי. בהא בעיא דרבא בשילהי גט פשוט שכיב מרע שהודה אם צריך לומר כתובו או אין צריך. ופשטי' אין צריך דאין אדם משטה בשעת מיתה. והשתא אית לן למימר מדקא בעיא ליה בשכיב מרע שהודה מכלל דבבריא כי האי גוונא פשיטא דלא הויא הודאה. והיינו טעמא היכא דאמר בריא שלא בפני בעל דין פקדון יש לפלו' בידי והעדים שמעו יכול לומר כדי להשביע את עצמי עשיתי. או שיאמר שום אמתלא ונאמן הוא בכך הואיל שלא היה בפני בעל דין שהיה אומר אתם עדים. אבל שכיב מרע שמת מחמת הודאתו ולא חזר בו עד שמת. י"ל שבאמת הודה. ואפי' למאן דאית ליה בהודאת מלוה אדם עשוי שלא להשביע את בניו. הכא בפקדון הואיל דבעין הוא מוכחא מילתא טפי דכך הוא ואינו עושה כדי שלא להשביע את בניו עכ"ל. הרי רבי' שמואל זצ"ל ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל תרוייהו סבירא להו דהודאת ש"מ במלוה שאמר אני חייב לפל' כך וכך לא הויא הודאה ולא זכה אותו למי שהודה. אבל הודאת שכיב מרע בממון שהוא בעין שהודה ואמר זה הממון של פלו' הוא זכה בזה הממון אותו למי שהודה. ואע"פ שלא אמר הפקידו בידי. וגם לא אמר שזיכה לו על ידי אחר אנן דיינינן לה הכי הואיל שהודה לו שהוא שלו מסתמא הפקידו אצלו או זיכה לו על ידי אחרים. אע"פ שלשון רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל משמע לכאורה שצריך שיאמר הפקידו בידי. שכך כתב מיירי בהודא' פקדון שכך אמר אלו מעות או דבר אחר מופקד בידי. לאו דוקא שאומר בפירוש מופקד בידי ולא בא למעט אלא היכא שאמר אני חייב לפלו' דלא הויא הודאה. ולישנא דגמ' נמי הכי משמע דמסיק ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי אינון ולא קאמר דהפקידם גביה אלא כיון דאמר דדידיה אינון אנן תלינן דהפקידם גביה או זיכה לו על ידי אחר:
1