אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קפ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 187
א׳וכן נראה בעיני דהלכה למעשה דכל היכא דהודה שכיב מרע מעצמו שלא תבעוהו ואמר אני חייב לפלו' מנה לא זכה ראובן. אבל אם המנה בעין ואמר זה המנה שבידי או זה המנה שהפקדתי ביד פלו' של ראובן הוא זכה ראובן באותו מנה. ואע"ג דרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פליג ואמר דכל שכן הוא שיותר יש לנו לומר שאומר אמת במלוה כיון שמשעבד עצמו. אבל גבי פקדון עושה שלא להשביע את בניו. נראה בעיני דאין כאן שום כל שכן דודאי גבי מלוה הואיל שאינה בעין אינו יכול לומר כשהודה תנה לי דמצי לאשתמוטי עד דהוה ליורשיי ופרעו לך ודאי אית לן למימר דאמר הכי שלא להשביע את בניו. וכי תבע ליורשין אמרי לי' שלא להשביע אותנו אמר הכי. אבל היכא שהממון בעין והודה ואמר זה הממון של פלו' הוא דמצי הלה למימר תנהו לי ולא מצי לאשתמוטי [ו]דאי סברא היא דקושטא קאמר וזכה הלה למי שהודה בזה הממון. וכן נראה בעיני הלכה למעשה. והשתא אתי שפיר הא דתקון רבנן מעמד שלשתן. דקשה לי אמאי הוצרכו לכך יקנה לו בהודאה. אלא שההודאה לא מהניא במלוה מטעמא דפרישי'. ומעמד שלשתן קני אפילו במלוה כדפרישית לעיל. והא דבעי ליה למימר פרק קמא דגיטין דמעמד שלשתן דוקא בפקדון היינו מקמי דקיימ' ליה הודא' שכיב מרע. והא נמי נראה בעיני הלכה למעשה דדוקא בשכיב מרע מהניא הודאה ולא בבריא כדפירש רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל. ולכאורה מסתייע ממעשה דמרוני דלקמן בפרקין ולקמן אפרש. והנהו הודאות דפרי' בתחילת בבא מציעא משמע נמי דבבריא לא קני בהודאה. ואתיא לי שפיר דתקון מעמד שלשתן בעבור בריא ובעבור מלוה:
1
ב׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל הא דאמר רבא מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן. כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה. ליתיה בירושה ליתיה במתנה. לנבי יורש בלחוד אמרינן הכי. ועיקרא דמילתא משום דקיימא לן דלגבי יורש לשון מתנה ולשון ירושה חד טעמא הוא. כדאמר רב ששת יטול יזכה יקנה כולן לשון מתנה הן. במתני' תנא אף יחסן וירש בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה היא. ואמרי' נמי שלח רב אחא בר רב עויא לדברי ר' יוחנן בן ברוקה נכסיי לך ואחריך לפלו' וראשון ראוי ליורשו. אין לשני במקום ראשון כלום. שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק. א"ל רב נחמן והא אפסקה. א"ל הוא סבר יש לה הפסק. ורחמנא אמר אין לה הפסק. ושמעת מינה דלשון מתנה ולשון ירושה דלגבי יורש חדא מילתא היא. מיכן אמר רבא מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן. אבל מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש ואפי' לגר דעלמא קני. דקיי"ל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. והכי שדר מר רב האיי גאון זצ"ל. עכ"ל:
2
ג׳[שם ע"ב]
מתני' שייר קרקע כ"ש מתנתו מתנה כו'. וכמה כל שהו רב יהודה אומר מקרקעי כדי פרנסתו ר' ירמיה בר אבא אמר מטלטלי כדי פרנסתו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וליתא לדרב יהודה אדרבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן. שכיב מרע עבדו ואשתו ובנו ומברחת דשמעת מינה ביורש דשיור מידי בכולהו הוי שיור ולא בעי' כדי פרנסתו. עכ"ל. וכן כתב רבינו שמואל זצ"ל לקמן בהנהו חמשה וכגון שלא שיירו כלום. הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לבן חורין ואם שייר קרקע כל שהו לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן. מתני' היא במס' פאה בפ' מלבנת התבואה. ופי' ר"ש זצ"ל יצא לבן חורין שהרי העבד בכלל נכסים ונמצא שהקנה לעבד את גופו עם שאר נכסים. שייר קרקע כל שהו כגון שיאמר חוץ מקרקע כל שהו לא יצא בן חורין שהעבד הוקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם. והאי קרקע כל שהו איכא למימר שעל העבד הוא אומר ונמצא שאינו בן חורין וגם הנכסים לא קנה. וה"ה אם אמר חוץ ממטלטלין כל שהן כדמפרש ר' אלעזר לקמן דעשו מטלטלין שיור אצל העבד דדילמא האי עבד הוא המטלטלין ששייר. דעבדא מיטלטל. אבל אם אמר כל נכסיי נתונים לך חוץ משדה פלו' הרי הוא בן חורין שאין העבד בכלל אותו שדה שפי'. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין אם שייר קרקע כל שהו דשייר קרקע ולא עבד עד שיהא השיור ששייר סתום ויאמר כל נכסיי נתונים לך חוץ מא' מריבוא שבהן. דההוא אחד מריבוא אעבד קאי ואינו משוחרר. ומשום כבוד כתב לעבד כן ומ"מ לא קנה כלום עכ"ל. בפרק מלבנת התבואה כתב רבי' שמשון בר אברהם זצ"ל דלא יתכן זה הפי' דבתוספתא קתני במילתי' דר' שמעון חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלו' יצא בן חורין משום דבהכי פליגי דלת"ק לא יצא. אלא היינו טעמא דאמ' יש לו נכסים הרבה. אמ' כיון דנתת לשיורא לדידיה נמי שייר. וכי אמ' כל נכסיי לך אשאר נכסים קאמר ולחטפי ליה קא אתי ולא שחרריה. ואפי' אין לו שום נכסים אלא העבד והקרקע ששייר מכל מקום לא יצא לחירות. אי משום דלית להו פלגינן דיבורא. אי משום דלאו כרות גיטא הוא. כדאמרי' בגיטין בפ"ק שע"י כל נכסיי יש לו להשתחרר והוא שייר בו עכ"ל. וכן כתב רבינו יצחק בר מרדכי הכא בשמעתין. תניא בתוספתא הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין אם שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומ' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן לא אמר כלום. חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלוני. אע"פ שאין שם אלא אותה העיר ואותו שדה. זכה בנכסים וקנה עצמו בן חורין. וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אומר שפתים ישק משיב דברים נכוחים. פי' זכה בנכסים. אם יש נכסים וקנה עצמו בן חורין בכל ענין. ורבינו ברוך מארץ יון זצ"ל פי' המשנה בשכיב מרע. ולכאורה הכי משמע דהא אמתניתין דשכיב מרע מייתינן לה ופ"ק דגיטין רמינן עלה משכיב מרע דאמרי' התם אמ' רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן אע"פ שקילס ר' יוסי אמר ר' שמעון הלכה כר' מאיר דקים ליה דת"ק דר' שמעון ר' מאיר היא. ופרכינן ומי אמר ר"נ הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד. חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין. אמר רב אשי התם היינו טעמא משום דלאו כרות גיטא הוא והתם קאי רבא כרב נחמן. וכתב בפר"ח זצ"ל דכיון דרבא קאי כרב נחמן הילכתא כוותיה:
מתני' שייר קרקע כ"ש מתנתו מתנה כו'. וכמה כל שהו רב יהודה אומר מקרקעי כדי פרנסתו ר' ירמיה בר אבא אמר מטלטלי כדי פרנסתו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וליתא לדרב יהודה אדרבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן. שכיב מרע עבדו ואשתו ובנו ומברחת דשמעת מינה ביורש דשיור מידי בכולהו הוי שיור ולא בעי' כדי פרנסתו. עכ"ל. וכן כתב רבינו שמואל זצ"ל לקמן בהנהו חמשה וכגון שלא שיירו כלום. הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לבן חורין ואם שייר קרקע כל שהו לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן. מתני' היא במס' פאה בפ' מלבנת התבואה. ופי' ר"ש זצ"ל יצא לבן חורין שהרי העבד בכלל נכסים ונמצא שהקנה לעבד את גופו עם שאר נכסים. שייר קרקע כל שהו כגון שיאמר חוץ מקרקע כל שהו לא יצא בן חורין שהעבד הוקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם. והאי קרקע כל שהו איכא למימר שעל העבד הוא אומר ונמצא שאינו בן חורין וגם הנכסים לא קנה. וה"ה אם אמר חוץ ממטלטלין כל שהן כדמפרש ר' אלעזר לקמן דעשו מטלטלין שיור אצל העבד דדילמא האי עבד הוא המטלטלין ששייר. דעבדא מיטלטל. אבל אם אמר כל נכסיי נתונים לך חוץ משדה פלו' הרי הוא בן חורין שאין העבד בכלל אותו שדה שפי'. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין אם שייר קרקע כל שהו דשייר קרקע ולא עבד עד שיהא השיור ששייר סתום ויאמר כל נכסיי נתונים לך חוץ מא' מריבוא שבהן. דההוא אחד מריבוא אעבד קאי ואינו משוחרר. ומשום כבוד כתב לעבד כן ומ"מ לא קנה כלום עכ"ל. בפרק מלבנת התבואה כתב רבי' שמשון בר אברהם זצ"ל דלא יתכן זה הפי' דבתוספתא קתני במילתי' דר' שמעון חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלו' יצא בן חורין משום דבהכי פליגי דלת"ק לא יצא. אלא היינו טעמא דאמ' יש לו נכסים הרבה. אמ' כיון דנתת לשיורא לדידיה נמי שייר. וכי אמ' כל נכסיי לך אשאר נכסים קאמר ולחטפי ליה קא אתי ולא שחרריה. ואפי' אין לו שום נכסים אלא העבד והקרקע ששייר מכל מקום לא יצא לחירות. אי משום דלית להו פלגינן דיבורא. אי משום דלאו כרות גיטא הוא. כדאמרי' בגיטין בפ"ק שע"י כל נכסיי יש לו להשתחרר והוא שייר בו עכ"ל. וכן כתב רבינו יצחק בר מרדכי הכא בשמעתין. תניא בתוספתא הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין אם שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומ' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן לא אמר כלום. חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלוני. אע"פ שאין שם אלא אותה העיר ואותו שדה. זכה בנכסים וקנה עצמו בן חורין. וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אומר שפתים ישק משיב דברים נכוחים. פי' זכה בנכסים. אם יש נכסים וקנה עצמו בן חורין בכל ענין. ורבינו ברוך מארץ יון זצ"ל פי' המשנה בשכיב מרע. ולכאורה הכי משמע דהא אמתניתין דשכיב מרע מייתינן לה ופ"ק דגיטין רמינן עלה משכיב מרע דאמרי' התם אמ' רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן אע"פ שקילס ר' יוסי אמר ר' שמעון הלכה כר' מאיר דקים ליה דת"ק דר' שמעון ר' מאיר היא. ופרכינן ומי אמר ר"נ הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד. חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין. אמר רב אשי התם היינו טעמא משום דלאו כרות גיטא הוא והתם קאי רבא כרב נחמן. וכתב בפר"ח זצ"ל דכיון דרבא קאי כרב נחמן הילכתא כוותיה:
3
ד׳[דף ק"נ ע"א]
איבעי' להו עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי. פי' רבינו שמואל זצ"ל נהי נמי דעבדא כמקרקעי דמי לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה. דלכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מוהתנחלתם. אבל לענין לשון בני אדם מיקרו ליה מטלטלי וישנן בכלל מתנת מטלטלי שהרי מיטלטל הוא או לא. וכן פי' רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל. וכיון דלא איפשטא המוציא מחבירו עליו הראיה:
איבעי' להו עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי. פי' רבינו שמואל זצ"ל נהי נמי דעבדא כמקרקעי דמי לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה. דלכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מוהתנחלתם. אבל לענין לשון בני אדם מיקרו ליה מטלטלי וישנן בכלל מתנת מטלטלי שהרי מיטלטל הוא או לא. וכן פי' רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל. וכיון דלא איפשטא המוציא מחבירו עליו הראיה:
4