אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קפ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 189
א׳ונראה בעיני דהשתא דתקון רבנן לכתובת אשה דגבייא ממטלטלי כדפרי' לעיל בפ' יש נוחלין. וכדפסקי' פר"ח זצ"ל ורבי' יצחק אלפס בפ' אע"פ. נראה בעיני דכל מטלטלי הוי שיור ואפי' מטלטלי דליתנהו בעין הוי שיור לכתובה כגון מלוה שכבר בא מעשה לפני ריב"א זצ"ל ואגבה לכתובת אשה ממלוה:
1
ב׳[שם]
אמר נכסי לפלוני. עבדא איקרי ניכסי. פיסקי הלכות שפוסק התלמוד שכיב מרע שאמר נכסיי לפלו'. אי נמי שהקנה בסודר ואמר נכסיי לפלוני. ובא התלמוד לפרש איזה דבר קרוי ממון. וה"ה אם אמר בלשון לעז או בכל לשון שמכנין ממון. דין נכסיי לפלו' נוהג בו. עבדא איקרי ניכסי כמו כסף וזהב והרי הוא בכלל מתנה. דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו הרי הוא בן חורין. ארעא איקרי ניכסי. דתנן נכסים שיש להם אחריות ניקנין בכסף ובשטר ובחזקה. והקרקעות כל אחריות מלוה וכתובה נסמכין עליהם לפי שאין דליקה שולטת בהן ואינן אובדין וקתני בהו לשון נכסים. גלימא איקרי ניכסי דתנן ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה והיינו מטלטלין. וארישא קאי דמיקרו נכסים וכמאן דמיתני ונכסים שאין להם אחריות דמי. זוזי איקרו ניכסי דתנן נכסים שאין להם אחריות ניקנין עם נכסים שיש להם אחריות. כי הא דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר רב אחא אגב אסיפא דביתיה. כי אתא נפק לאפיה עד תואך. שטרא איקרי ניכסי דאמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן. אמר זכו בשדה זו לפלוני הקנה לו בסודר לצורך פלוני או הלכו והחזיקו במצוותו לצורך אותו פלוני. וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. אחרי שכבר זכו בקנין או בחזקה וזכין לאדם שלא בפניו על מנת שתכתבו את השטר חוזר בזה ובזה. ר' חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרין הא דאמרן. ואידך אם קדם המוכר וכתב שטר מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה שירצה למכור שדהו ולא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל מקום שהוא:
אמר נכסי לפלוני. עבדא איקרי ניכסי. פיסקי הלכות שפוסק התלמוד שכיב מרע שאמר נכסיי לפלו'. אי נמי שהקנה בסודר ואמר נכסיי לפלוני. ובא התלמוד לפרש איזה דבר קרוי ממון. וה"ה אם אמר בלשון לעז או בכל לשון שמכנין ממון. דין נכסיי לפלו' נוהג בו. עבדא איקרי ניכסי כמו כסף וזהב והרי הוא בכלל מתנה. דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו הרי הוא בן חורין. ארעא איקרי ניכסי. דתנן נכסים שיש להם אחריות ניקנין בכסף ובשטר ובחזקה. והקרקעות כל אחריות מלוה וכתובה נסמכין עליהם לפי שאין דליקה שולטת בהן ואינן אובדין וקתני בהו לשון נכסים. גלימא איקרי ניכסי דתנן ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה והיינו מטלטלין. וארישא קאי דמיקרו נכסים וכמאן דמיתני ונכסים שאין להם אחריות דמי. זוזי איקרו ניכסי דתנן נכסים שאין להם אחריות ניקנין עם נכסים שיש להם אחריות. כי הא דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר רב אחא אגב אסיפא דביתיה. כי אתא נפק לאפיה עד תואך. שטרא איקרי ניכסי דאמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן. אמר זכו בשדה זו לפלוני הקנה לו בסודר לצורך פלוני או הלכו והחזיקו במצוותו לצורך אותו פלוני. וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. אחרי שכבר זכו בקנין או בחזקה וזכין לאדם שלא בפניו על מנת שתכתבו את השטר חוזר בזה ובזה. ר' חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרין הא דאמרן. ואידך אם קדם המוכר וכתב שטר מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה שירצה למכור שדהו ולא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל מקום שהוא:
2
ג׳[דף קנ"א ע"א]
וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות אלמא שטר מיקרי נכסים. וכבר פרישית הא שמעתא בהמוכר את הספינה ובפרק זה בורר:
וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות אלמא שטר מיקרי נכסים. וכבר פרישית הא שמעתא בהמוכר את הספינה ובפרק זה בורר:
3
ד׳[שם]
בהמה איקרי נכסי דתנן במסכת שקלים בפ' ד' המקדיש כל נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה למזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצריכי עולות. ונקבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו'. עופות איקרו נכסי דתנן במסכ' שקלים המקדיש כל נכסיו והיו בהן דברים הראויים לגבי מזבח יינות שמנים ועופות. תפילין איקרו נכסי דתנן בערכין המקדיש כל נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף תפילין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן בשוויין. אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרו ניכסי שהרי נכסים הקדיש:
בהמה איקרי נכסי דתנן במסכת שקלים בפ' ד' המקדיש כל נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה למזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצריכי עולות. ונקבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו'. עופות איקרו נכסי דתנן במסכ' שקלים המקדיש כל נכסיו והיו בהן דברים הראויים לגבי מזבח יינות שמנים ועופות. תפילין איקרו נכסי דתנן בערכין המקדיש כל נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף תפילין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן בשוויין. אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרו ניכסי שהרי נכסים הקדיש:
4
ה׳[שם]
איבעיא להו ספר תורה מהו תיקו. אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבתינהו לניכסה לרב זוטרא בר טוביה דקא בעי לאינסוביה לרב זביד. וכבר כתבתי בהחובל. אימיה דרמי בר חמא כתבתינהו לניכסה לרמי בר חמא. הדר כתבתי' לניכסה לרב עוקבא בר חמא. אזל רמי בר חמא קמיה דרב ששת ואוקמיה בנכסי. אזל רב עוקבא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי. אזל רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מאו טעמא אמר מר הכי משום דהדרא בה והא מתנה דבשלמא אם לא מתה תנן לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור נמי מן השני אם תרצה. אבל עתה שמתה תתקיים המתנה הראשונה ויקנה ראשון שהרי הוא קנה במתנת שכיב מרע. ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי וכשמתה לא אמ' דייתיקי מבטלת דייתיקי. א"ל הכי אמר שמואל כל שאילו אם עמד חוזר אם לא עמד נמי חוזר. וזאת האשה שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון ואע"פ שמתה וקנה שני. א"ל אימור דאמר שמואל לעצמו היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרה אע"ג דמית. אבל הכא דחזר בו מראשון ונתן לאחר לא חזר חזרה גמורה. א"ל בפי' אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר:
איבעיא להו ספר תורה מהו תיקו. אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבתינהו לניכסה לרב זוטרא בר טוביה דקא בעי לאינסוביה לרב זביד. וכבר כתבתי בהחובל. אימיה דרמי בר חמא כתבתינהו לניכסה לרמי בר חמא. הדר כתבתי' לניכסה לרב עוקבא בר חמא. אזל רמי בר חמא קמיה דרב ששת ואוקמיה בנכסי. אזל רב עוקבא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי. אזל רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מאו טעמא אמר מר הכי משום דהדרא בה והא מתנה דבשלמא אם לא מתה תנן לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור נמי מן השני אם תרצה. אבל עתה שמתה תתקיים המתנה הראשונה ויקנה ראשון שהרי הוא קנה במתנת שכיב מרע. ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי וכשמתה לא אמ' דייתיקי מבטלת דייתיקי. א"ל הכי אמר שמואל כל שאילו אם עמד חוזר אם לא עמד נמי חוזר. וזאת האשה שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון ואע"פ שמתה וקנה שני. א"ל אימור דאמר שמואל לעצמו היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרה אע"ג דמית. אבל הכא דחזר בו מראשון ונתן לאחר לא חזר חזרה גמורה. א"ל בפי' אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר:
5