אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קצ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 199
א׳אלא נראה בעיני דהלכה כר' נתן. דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא והלכה כרבא. וכן משמע מדברי רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל שהוא סובר דהלכה כר' נתן. שכך כתב אהא דאמר רב הונא כמאן אזלא הא שמעתא דרבה בר נתן. דהכי נמי הוה מצי למימר דכר"מ דמתני' אזלא שמעתי'. דהא לקמן מוקים רב הונא דר' מאיר בפלוגתא דר' נתן ור' יעקב קא מיפלגי. וכ"ש לרב חסדא ורבה בר רב הונא דלדידהו תרוייהו כר' נתן סבירא להו. אלא משום דלרב הונא דידיה הוה אתיא מילתיה דרבא דלא כרבנן אלא כר' מאיר שהוא יחידאה להכי נקט ר"נ דקיי"ל דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא עכ"ל. בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא איפליגו ר' יוחנן ורשב"ל. דר' יוחנן אמר ראיה בעדים ורשב"ל אמר ראיה בקיום השטר. איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל מעשה בבני ברק באחר שמכר בנכסי אביו ומת ועירערו עליו בני משפחה לומר קטן היה בשעת מיתתו. ובאו ושאלו את ר' עקיבה אמ' לו מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנולו. ועוד סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה. קס"ד השתא דנכסי בחזקת יורשים קיימי ולא באו עדיין ליד לקוחות ואתו לקוחות וקא מערערי להוציא מקחן מיד היורשין לפי שקנאוהו מן המת והיורשין עוררין ומשיבין ללקוחות קטן היה קרובינו בשעת מיתה. ולא מצאו הלקוחות עדים שהיה גדול והילכתא הוצרכו לבודקו:
1
ב׳[שם ע"ב]
בשלמא לדידי דאמינא ראיה בעדים כיון דלא אשכחו עדים היינו דאמרי ליה מהו לבודקו. אלא לדידך דאמרת ראיה בקיום השטר אמאי ליקיימא שטרייהו ולוקמו בנכסייהו א"ל מי סברת נכסי בחזקתייהו דמשפחה הוו קיימי ואתו לקוחות וקא מערערי נכסי בחזקת לקוחות הוו קיימי ואתו בני משפחה וקא מערערי. וה"נ מסתברא מדקתני סיפא אי אתם רשאים לנוולו ואישתיקו. אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי היינו דקא שתקו. אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי אמאי שתקו נימרו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול. אי משום הא לא איריא הכי קאמר להו חדא דאי אתם רשאין לנוולו. ועוד למאי זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה:
בשלמא לדידי דאמינא ראיה בעדים כיון דלא אשכחו עדים היינו דאמרי ליה מהו לבודקו. אלא לדידך דאמרת ראיה בקיום השטר אמאי ליקיימא שטרייהו ולוקמו בנכסייהו א"ל מי סברת נכסי בחזקתייהו דמשפחה הוו קיימי ואתו לקוחות וקא מערערי נכסי בחזקת לקוחות הוו קיימי ואתו בני משפחה וקא מערערי. וה"נ מסתברא מדקתני סיפא אי אתם רשאים לנוולו ואישתיקו. אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי היינו דקא שתקו. אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי אמאי שתקו נימרו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול. אי משום הא לא איריא הכי קאמר להו חדא דאי אתם רשאין לנוולו. ועוד למאי זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה:
2
ג׳אני יצחק המחבר בר' משה שמעתי שבא מעשה לפני רבי' תם זצ"ל בראובן שהיה חייב לשמעון מנה ומת ראובן. ונסתפק רבינו תם זצ"ל אם מן הדין יכול לעכב שלא לקוברו עד שיפרעו לו המנה שחייב לו שהיה ידוע שהיה חייב לו. או שמא אינו רשאי לנולוו. ונמלך ברבינו שמריה בר מרדכי זצ"ל. והשיב לו שהדין עם שמעון ויכול מן הדין לעכב את קבורתו עד שיפרעו לו הואיל וידוע שהוא חייב לו כמסקנ' דשמעתין דיכלי למימר זוזי יהבינן לינוול ולינוול. וקיבל רבינו תם את דבריו. ונראה בעיני דדוקא ששמעון לא היה קרובו של ראובן. אבל היה קרובו של ראובן בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב את קבורתו שלא לנוולו. ממה שפי' רבינו שמואל זצ"ל לינוול ולינוול אין אנו חוששין בבושתו שאינם קרובים והפסדינו מרובה עכ"ל. מה הוצרך לומר שאינו קרובינו אלא משמע דוקא שאינו קרובינו אבל אם היה קרובו יכולים בני משפחה למחות בידו אע"ג דיהיב זוזי והפסדו מרובה. ולא נהירא לי כלל לומר דמשום אורחא דמילתא פי' שאינן קרובים שאין דרכם להקפיד דהא בהפסד מרובה עסקי' וקפדי אינשי אהפסד מרובה אפי' במקום קרובים. ובתוספות שנכתבו לפני רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כתוב כך זוזי יהבי לינוול ולינוול. אבל יורשין אינן רשאין לנוולו מחמת ירושה דלאו מידי יהבו. ועוד שהם קרובים עכ"ל. דהיינו משמע ועוד אפי' יהבו מידי אינן רשאים לנוולו מפני שהם קרובים. וזכר לדבר דת"ר בפ' המוכר פירות בבא בתרא המוכר קברו ודרך קברו ובית הספדו ומקום מעמדו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה. פי' רבינו שמואל זצ"ל גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום קבורה. הילכך אע"פ שקרובם מכר ברצון ונתקיים המקח אפילו הכי בני משפחה מבטלין המקח. משום גנאי שלהם ומוחים מלקיים ה"נ מוחים מלבודקו ולנוולו. ואע"ג דהתם יהבי ליה דמי הקבר ללוקח. כדפי' רבי' שמואל זצ"ל כדמוכח בפ' יש בכור לנחלה בסופו היינו בלוקח שאינו קרוב. אבל בלוקח שהוא קרוב אפילו דמי לא יהבי ליה:
3
ד׳[שם]
שאל רשב"ל לר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא. הרי שהיה אוכל ובא בחזקת שהיא שלו. וקרא עליה אחר ערעור לומר שלי היא. והוציא זה את אונו שמכרה לו או שנתנה לו במתנה והלה אומר איני בשטר זה מעולם נתקיים השטר בחותמיו. ואם אמר שטר פסים הוא שפייסתה ממני לכתוב לך שטר מכירה להחזיקך בעשיר ללוקח קרקעות. שטר אמנה הוא שהאמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים. אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר. לימא ר' מאיר היא דאמר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו [ולא רבנן א"ל לא שאני אומר דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו] והא מיפלג פליגי אין נאמנין לפוסלו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים נאמנין א"ל אי עדים אלימי דמרעי שטרא. דהתם אמרי עדים פסולי עדות היינו איהו כל כמיניה. א"ל והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה אע"ג דמודו בני המשפחה בשטר שכתבו נותן מתנה. כיון דאמ' נמי קטן היה נאמנין עד שיתקיים השטר בחותמיו אלמא מודה בשטר לדידך צריך לקיימו. א"ל זו אלעזר אמרה אבל אני לא אמרתי דבר זה מעולם. א"ר זירא אם כפר ר' יוחנן בר' אלעזר תלמידו. יכפור בר' ינאי רבו. דא"ר ינאי אמר ר' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו. א"ל ר' יוחנן והלא משנתינו היא זו וחכמים אומרים המוציא מחבי' עליו הראיה. אלא אין ראיה אלא בקיום השטר. ברם נראין דברי רב יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי חכמים אבל ר' מאיר אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו [ומאי דברי הכל דרבנן לגבי ר"מ דברי הכל היא]. והא אנן איפכא תנן וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה אין ראיה אלא בקיום השטר. איפוך אין נאמנין לפוסלו דברי ר' מאיר וחכ"א נאמנין. איפוך [נאמנים לפוסלו דברי ר"מ וחכ"א] אין נאמנין לפוסלו והאמר ר' יוחנן ראיה בעדים. איפוך. לימ' תיובתא נמי דאמרן לעיל. איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל איפוך :
שאל רשב"ל לר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא. הרי שהיה אוכל ובא בחזקת שהיא שלו. וקרא עליה אחר ערעור לומר שלי היא. והוציא זה את אונו שמכרה לו או שנתנה לו במתנה והלה אומר איני בשטר זה מעולם נתקיים השטר בחותמיו. ואם אמר שטר פסים הוא שפייסתה ממני לכתוב לך שטר מכירה להחזיקך בעשיר ללוקח קרקעות. שטר אמנה הוא שהאמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים. אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר. לימא ר' מאיר היא דאמר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו [ולא רבנן א"ל לא שאני אומר דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו] והא מיפלג פליגי אין נאמנין לפוסלו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים נאמנין א"ל אי עדים אלימי דמרעי שטרא. דהתם אמרי עדים פסולי עדות היינו איהו כל כמיניה. א"ל והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה אע"ג דמודו בני המשפחה בשטר שכתבו נותן מתנה. כיון דאמ' נמי קטן היה נאמנין עד שיתקיים השטר בחותמיו אלמא מודה בשטר לדידך צריך לקיימו. א"ל זו אלעזר אמרה אבל אני לא אמרתי דבר זה מעולם. א"ר זירא אם כפר ר' יוחנן בר' אלעזר תלמידו. יכפור בר' ינאי רבו. דא"ר ינאי אמר ר' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו. א"ל ר' יוחנן והלא משנתינו היא זו וחכמים אומרים המוציא מחבי' עליו הראיה. אלא אין ראיה אלא בקיום השטר. ברם נראין דברי רב יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי חכמים אבל ר' מאיר אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו [ומאי דברי הכל דרבנן לגבי ר"מ דברי הכל היא]. והא אנן איפכא תנן וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה אין ראיה אלא בקיום השטר. איפוך אין נאמנין לפוסלו דברי ר' מאיר וחכ"א נאמנין. איפוך [נאמנים לפוסלו דברי ר"מ וחכ"א] אין נאמנין לפוסלו והאמר ר' יוחנן ראיה בעדים. איפוך. לימ' תיובתא נמי דאמרן לעיל. איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל איפוך :
4
ה׳[דף קנ"ה ע"א]
הק"ל ר' יוחנן לרשב"ל בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר היינו דמשכחת להו לנכסי ביד לקוחות אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים נכסי ביד לקוחו' היכי משכחת לה. וא"ל מודה אני לך דערעור דבני משפחה לאו ערעור הוא. מאי קאמרי קטן היה. חזקה דאין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול. פי' רבינו שמואל זצ"ל ומסקנ' דשמעתין מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כשמואל וכר' יוחנן לא שנא היכא [דאיהו מרע ליה לשטרא לומר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא לא שנא היכא] דעדים מרעי ליה לומר אנוסים היינו דהא מפכי' נמי הכא לההיא דכת' לעיל דאין נאמנין לפוסלו וכו' עכ"ל. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב והילכתא מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו. וכן כתב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דקיי"ל כרב נחמן דאית ליה פ"ב דכתובות מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. דכוותיה קיימא לן בדיני:
הק"ל ר' יוחנן לרשב"ל בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר היינו דמשכחת להו לנכסי ביד לקוחות אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים נכסי ביד לקוחו' היכי משכחת לה. וא"ל מודה אני לך דערעור דבני משפחה לאו ערעור הוא. מאי קאמרי קטן היה. חזקה דאין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול. פי' רבינו שמואל זצ"ל ומסקנ' דשמעתין מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כשמואל וכר' יוחנן לא שנא היכא [דאיהו מרע ליה לשטרא לומר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא לא שנא היכא] דעדים מרעי ליה לומר אנוסים היינו דהא מפכי' נמי הכא לההיא דכת' לעיל דאין נאמנין לפוסלו וכו' עכ"ל. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב והילכתא מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו. וכן כתב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דקיי"ל כרב נחמן דאית ליה פ"ב דכתובות מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. דכוותיה קיימא לן בדיני:
5