אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רי״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 212
א׳על זאת נשאלתי מרבותינו שבלותיר. ואומר אני כי אין לראובן כאן כלום משום דהוי בנימין יורש ודאי במקצת וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. שכל מקום ששנים באו מכח ירושה ויודעים לטעון מכח מי הם באים לירש. וכל א' תובע כל הנכסים יחלוקו דהוו ספק וספק וחולקין. כגון במתני' דנפל הבית עליו ועל אמו. ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד. וכל היכא שהאחד תובע את הכל והאחד תובע את ההצי. הנה זה שתובע את הכל קרוי ודאי במקצת. ואידך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כלום. והנני מביא ראיה מתוך שמועות הפסוקות ביבמות בפרק החולץ דתנן ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין אשם תלוי. ואמרי' בגמ' ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהוא אביו של יבם. ספק אומר אנא בר מיתנא אנא ופלנא דידי. ויבם אומר את ברא דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי. וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. מינה שמעינן דכל מקום שהאחד יודש ודאי במקצת והשני ספק אם יש לו כלל חלק נכסים אם לאו הודאי יודש את הכל. הילכך מתני' דנפל הבית עליו ועל אמו דאמ' יחלוקו לא מיתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר כי אם זה המת טענותיהם שוות שיורשי האם תובעי' כל הנכסי' [ויורשי הבן תובעים כל הנכסים]. הילכך הוו להו ספק וספק וחולקין. דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם שחולקין כדאמרי' בהחולץ. אבל אם יש לה בן שני קיים וזכה בכל [הנכסים] דהוי איהו ודאי במקצת ויורשי הבן ספק. ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב האי דפי' בקונט' דוקא מיירי שלא נשאר לה שום זרע אלא יורשיה הם אחיה מאביה או אביה שעתה טענותיהם שוות בכל הנכסים. אבל אם יש לה עוד בן מאיש אחר שהוא אחי המת מאמו. אז אמרי' הוה ליה אותו הבן ודאי הואיל דיש לו מקצת נכסים ממה נפשך. ואחיו של הבן מאמו הוה ליה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. בזה נחלק עליו מורי צדק הרב ר' יב"א הלוי ואומר דלא שנא אפילו יש לה בן אחר ה"ה דלא דמי הא לספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא. דהתם בנכסי סבא המוריש ודאי הוא יורש שלו שהרי בנו הוא באין ספק. וזה הספק ספיקא הוא אם הוא יורש שלו אם לאו. לפיכך לשם שייך לומר אין ספק יורש מוציא מידי ודאי יורש. וכן ספק ובני יבם בנכסי יבם. שבני יבם ודאין הם בירושה שהן באין ספק יורשיו שהן בניו ודאין הם. וזה הספק ספיקא הוא אם הוא בנו אם לאו. אבל בכאן אלו ואלו ודאין יורשין הם. שהרי יורשי הבן הן אחין מן האב ויורשי האם בנה. אלא במיתה יש ספיקא איזה מהן מת תחילה האם או הבן. ואע"פ שיש לבן ממה נפשך חלק בנכסים מפני זה אינו נקרא ודאי. והא דמי לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא דאמ' התם יחלוקו. אע"ג דלהאי ספק ממה נפשך יש חלק בנכסים. אלא זה מוכיח שזהו הטעם הואיל דאותו הספק לא בא מכח יורש ודאי באותו מקצת אלא מחמת ממה נפשך. לא נקרא ודאי בשביל כך אלא זה וזה ספק חשבינן להו ויחלוקו. ונראין דבריו למורי צדק רבינו יעקב שיחי' לאורך ימים עכ"ל. גם רבי' יצחק בר שמואל מכריע כדברי רבי' יב"א הלוי זצ"ל:
1
ב׳[דף קנ"ט ע"א]
שלחו מתם בן (שמכר) שלוה בחיי אביו נכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות. כגון ראובן שמכר חלקו הראוי לו לירש בנכסי יעקב אביו [ומת ראובן בחיי יעקב אביו] ואחר כך מת יעקב אביו. חנוך בן ראובן מוציא מיד הלקוחות. וזה הוא שקשה בדיני ממונות אבוך זבין ואת מפקת. ומאי קושיא דאמר להו אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא. תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך. פי' רבינו שמואל זצ"ל וכן הלכה ולא חיישינן למאי דדחי במסקנא ומוקי למתני' יורשין אחי דאבוה דההיא קשיא וההוא פירוקא אינו אלא להקשות על מה שאמר וזו היא קשה בדיני ממונות. ומ"מ אע"פ שקשה בדיני ממונות כך היא הלכה. כד שלחו מתם קשה היא והלכה כמותה. כך קבלנו מרבותי' שכך הלכה. אפס דין קשה הוא כדפריש ואזיל:
שלחו מתם בן (שמכר) שלוה בחיי אביו נכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות. כגון ראובן שמכר חלקו הראוי לו לירש בנכסי יעקב אביו [ומת ראובן בחיי יעקב אביו] ואחר כך מת יעקב אביו. חנוך בן ראובן מוציא מיד הלקוחות. וזה הוא שקשה בדיני ממונות אבוך זבין ואת מפקת. ומאי קושיא דאמר להו אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא. תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך. פי' רבינו שמואל זצ"ל וכן הלכה ולא חיישינן למאי דדחי במסקנא ומוקי למתני' יורשין אחי דאבוה דההיא קשיא וההוא פירוקא אינו אלא להקשות על מה שאמר וזו היא קשה בדיני ממונות. ומ"מ אע"פ שקשה בדיני ממונות כך היא הלכה. כד שלחו מתם קשה היא והלכה כמותה. כך קבלנו מרבותי' שכך הלכה. אפס דין קשה הוא כדפריש ואזיל:
2
ג׳[שם]
אלא אי איכא למימר שלחו מתם זו היא קשה בדיני ממונו'. הכי שלחו מתם בכור שמכר חלק בכורתו הראוי להגיעו בנכסי אביו ומת ראובן ואחר כך מת יעקב בא חנוך ומוציא מן הלקוחות חלק בכורת ראובן ונוטלה לעצמו. וזו היא קשה בדיני ממונות דאבוה מזבין ואיהו מפיק וכי תימא ה"נ דא"ל מכח אבוה דאב קא אתינא ובמקום אב קאמינא. אלא אי קשיא בדיני ממונות הא קשיא היה יודע בעדותו עד שלא נעשה גזלן והיה עמו חתום בשטר ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים לו. השתא איהו לא מהימן אחריני מהימני. ומאי קושי' דילמא במוחזק כתב ידו בב"ד כגון שהוחזק בהנפק בב"ד בטרם היותו גזלן דהשתא ליכא למימר שמא היום חתם בו שקר. אלא אלו מעידים שחתמו בהנפק זה וקיימו את השטר מקמי דהוה האי גברא גזלן. אלא אי קשיא בדיני ממונות הא קשיא. היה יודע בעדותו עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד על כתב ידו בב"ד. והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שלא הוחזק כתב ידו בב"ד. מאי קושיא דילמא גזירת מלך היא דאי לא תימא הכי משה ואהרן וכי משום דלא מהימני הוא אלא גזירת מלך היא ה"נ גזירת מלך היא. אלא לעולם כדקאמ' מעיקרא ודאי קשיא לך תחת אבותיך יהיו בניך. ההוא בברכה כתיב:
אלא אי איכא למימר שלחו מתם זו היא קשה בדיני ממונו'. הכי שלחו מתם בכור שמכר חלק בכורתו הראוי להגיעו בנכסי אביו ומת ראובן ואחר כך מת יעקב בא חנוך ומוציא מן הלקוחות חלק בכורת ראובן ונוטלה לעצמו. וזו היא קשה בדיני ממונות דאבוה מזבין ואיהו מפיק וכי תימא ה"נ דא"ל מכח אבוה דאב קא אתינא ובמקום אב קאמינא. אלא אי קשיא בדיני ממונות הא קשיא היה יודע בעדותו עד שלא נעשה גזלן והיה עמו חתום בשטר ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים לו. השתא איהו לא מהימן אחריני מהימני. ומאי קושי' דילמא במוחזק כתב ידו בב"ד כגון שהוחזק בהנפק בב"ד בטרם היותו גזלן דהשתא ליכא למימר שמא היום חתם בו שקר. אלא אלו מעידים שחתמו בהנפק זה וקיימו את השטר מקמי דהוה האי גברא גזלן. אלא אי קשיא בדיני ממונות הא קשיא. היה יודע בעדותו עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד על כתב ידו בב"ד. והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שלא הוחזק כתב ידו בב"ד. מאי קושיא דילמא גזירת מלך היא דאי לא תימא הכי משה ואהרן וכי משום דלא מהימני הוא אלא גזירת מלך היא ה"נ גזירת מלך היא. אלא לעולם כדקאמ' מעיקרא ודאי קשיא לך תחת אבותיך יהיו בניך. ההוא בברכה כתיב:
3