אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא כ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 23
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וקם ליה רב הונא כר' שמעון בן אלעזר וליתא לדרב הונא דהא פליג רבי על ר"ש בן אלעזר וקיימא לן הלכה כרבי מחבירו. וכן כתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל דלית הילכתא בהא כרב הונא דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו:
1
ב׳[שם]
אמר מר היה סתום וביקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו אמר רבה לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו כשסתם פתחו לא סילק את מזוזותיו ומשקופו ומפתנו דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן. אבל פרץ פצימיו בני מבוי מעכבין עליו. א"ל אביי לרבה תניא דמסייע לך בית סתום שהיה לו פתח לחצר וסתם יש לו ארבע אמות בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו היה פתוח פרץ פצימיו אין לו ארבע אמות דהואיל וסייעיה אביי מברייתא ש"מ דהילכתא כרבה:
אמר מר היה סתום וביקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו אמר רבה לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו כשסתם פתחו לא סילק את מזוזותיו ומשקופו ומפתנו דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן. אבל פרץ פצימיו בני מבוי מעכבין עליו. א"ל אביי לרבה תניא דמסייע לך בית סתום שהיה לו פתח לחצר וסתם יש לו ארבע אמות בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו היה פתוח פרץ פצימיו אין לו ארבע אמות דהואיל וסייעיה אביי מברייתא ש"מ דהילכתא כרבה:
2
ג׳[דף י"ב ע"א]
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבואות המפולשין לדרך עיר אחרת ובאו בני העיר שהמבואות בה לסותמן מאחריהן בני אותה העיר אחרת מעכבין עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות. ולא מיבעיא כי ליכ' דירכא אחרינא דמעכבי אלא אפי' כי איכא דירכא אחרינא נמי מעכבי משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצד שהוחזקו בו רבים אסור לקלקלו:
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבואות המפולשין לדרך עיר אחרת ובאו בני העיר שהמבואות בה לסותמן מאחריהן בני אותה העיר אחרת מעכבין עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות. ולא מיבעיא כי ליכ' דירכא אחרינא דמעכבי אלא אפי' כי איכא דירכא אחרינא נמי מעכבי משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצד שהוחזקו בו רבים אסור לקלקלו:
3
ד׳[שם]
אמר רב ענן אמר שמואל מבואות המפולשין לרשות הרבים וביקשו בני מבואות להעמיד דלתות בני רשות הרבי' מעכבין עליהן משום דכי דחקי בני רשות הרבים מסתלקי לתוך המבוי. סבור מינה הני מילי בתוך ארבע אמות של ראשי המבוי הסמוכות לרשות הרבים מעכבין מלהעמיד דלתות שם דאמר ר' זירא א"ר נחמן ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים כרשות הרבים דמיין. ולא היא התם לענין ספק טומאה ברשות הרבים אבל הכא אפילו רצו להעמיד' לפנים מארבע אמות מעכבין עליהן דזימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילי טובא. מתני' אין חולקין את השדה עד שיהא תשעת קבין לזה ותשעת קבין לזה ר' יהודה אומר תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה. ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבה אומר בית רובע. ולא פליגי מר כאתריה ומר כאתריה. פי' רבינו תם זצ"ל באתריה דת"ק לא היתה קרקע קשה והיה חודש ביום ט' קבין ובאתריה דר' יהודה היתה קרקע קשה ולא היו יכולין לחרוש ט' קבין כי אם ט' חצאי קבין. ולא נהירא דא"כ דבהאי תלו טעמא מה שפועל יכול לחרוש ביום אחד מאי קא בעי בבבל מאי פשיטא דמה שפועל יכול לחרוש ביום אחד כי היכי דמשערינן בארץ ישראל הכי נמי משערי בבבל. ומאי קא בעי פרדיסא מאי פשיטא דשיעור פעול' יום אחד. הילכך נראה כפר"ח זצ"ל דפי' באתריה דת"ק היתה קרקע כחושה לפיכך לא היתה חשובה כי אם ט' קבין על ט' קבין אבל באתריה דר' יהודה היתה קרקע שמינה לפיכך אמר ט' חצאי קבין ובזה היה די לו לאדם להתעסק בהם כההיא דשילהי דכתובות. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל פי' איוקרא וזולא דבאתריה דר' יהודה הוה יקירי ארעתא והוה ט' חצאי קבין חשוב שדה ובאתריה דת"ק הוו זילי ארעתא ולא הוו חשיבי שדה אלא ט' קבין שלימים והיינו דאיבעיא ליה בבל מאי דמפלוגתא דת"ק ור' יהודה לא מצי למיפשט אלא הכל לפי המקום. וגם מגינה נמי מוכיח דהכי אית לן לפרש דבחצי קב וברובע הקב לא הוי שיעור יומא לרפוקי אלא בעל כרחך משום לפי חשיבותא יהבי שיעורייהו ובבל הוו אזלי בתר בי דרו יומא לשיעורא. בבל מאי אמר רב יוסף כי דרו יומא פי' בית חרישת יום אחד. לא תחרוש תרגום לא תירדי בי דרו יומא מאי אי בי דרי יומא דזריעה לא הוו תרי יומא כרבא אי בי דרי יומא כרבא ולא הוי יומי דזריעה. איבעית אימא יומא דכרבא והיכי דמי דעביד להו כהדורי שהארץ קשה ויש בה מעלות ומורדות ויש טורח בשעת הזרע בשעת הניר. ואית אימ' יומא דזרעא דכריב ותני:
אמר רב ענן אמר שמואל מבואות המפולשין לרשות הרבים וביקשו בני מבואות להעמיד דלתות בני רשות הרבי' מעכבין עליהן משום דכי דחקי בני רשות הרבים מסתלקי לתוך המבוי. סבור מינה הני מילי בתוך ארבע אמות של ראשי המבוי הסמוכות לרשות הרבים מעכבין מלהעמיד דלתות שם דאמר ר' זירא א"ר נחמן ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים כרשות הרבים דמיין. ולא היא התם לענין ספק טומאה ברשות הרבים אבל הכא אפילו רצו להעמיד' לפנים מארבע אמות מעכבין עליהן דזימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילי טובא. מתני' אין חולקין את השדה עד שיהא תשעת קבין לזה ותשעת קבין לזה ר' יהודה אומר תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה. ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבה אומר בית רובע. ולא פליגי מר כאתריה ומר כאתריה. פי' רבינו תם זצ"ל באתריה דת"ק לא היתה קרקע קשה והיה חודש ביום ט' קבין ובאתריה דר' יהודה היתה קרקע קשה ולא היו יכולין לחרוש ט' קבין כי אם ט' חצאי קבין. ולא נהירא דא"כ דבהאי תלו טעמא מה שפועל יכול לחרוש ביום אחד מאי קא בעי בבבל מאי פשיטא דמה שפועל יכול לחרוש ביום אחד כי היכי דמשערינן בארץ ישראל הכי נמי משערי בבבל. ומאי קא בעי פרדיסא מאי פשיטא דשיעור פעול' יום אחד. הילכך נראה כפר"ח זצ"ל דפי' באתריה דת"ק היתה קרקע כחושה לפיכך לא היתה חשובה כי אם ט' קבין על ט' קבין אבל באתריה דר' יהודה היתה קרקע שמינה לפיכך אמר ט' חצאי קבין ובזה היה די לו לאדם להתעסק בהם כההיא דשילהי דכתובות. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל פי' איוקרא וזולא דבאתריה דר' יהודה הוה יקירי ארעתא והוה ט' חצאי קבין חשוב שדה ובאתריה דת"ק הוו זילי ארעתא ולא הוו חשיבי שדה אלא ט' קבין שלימים והיינו דאיבעיא ליה בבל מאי דמפלוגתא דת"ק ור' יהודה לא מצי למיפשט אלא הכל לפי המקום. וגם מגינה נמי מוכיח דהכי אית לן לפרש דבחצי קב וברובע הקב לא הוי שיעור יומא לרפוקי אלא בעל כרחך משום לפי חשיבותא יהבי שיעורייהו ובבל הוו אזלי בתר בי דרו יומא לשיעורא. בבל מאי אמר רב יוסף כי דרו יומא פי' בית חרישת יום אחד. לא תחרוש תרגום לא תירדי בי דרו יומא מאי אי בי דרי יומא דזריעה לא הוו תרי יומא כרבא אי בי דרי יומא כרבא ולא הוי יומי דזריעה. איבעית אימא יומא דכרבא והיכי דמי דעביד להו כהדורי שהארץ קשה ויש בה מעלות ומורדות ויש טורח בשעת הזרע בשעת הניר. ואית אימ' יומא דזרעא דכריב ותני:
4
ה׳[שם]
דוולא אם יש להם בור שממנו משקין שדה אמר רב נחמן כי דלו יומא עד שיהא בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר פועל:
דוולא אם יש להם בור שממנו משקין שדה אמר רב נחמן כי דלו יומא עד שיהא בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר פועל:
5
ו׳[שם]
פרדיסא אמר אבוה דשמואל שלשת קבין. תניא נמי הכי האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות משלשת קבין א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות פרש"י זצ"ל בלא טעם. בבבל מאי אמר רבינא בר קיסי תלת אוצייתא בני תריסר תריסר גופני בי היכי דדפיק גוברא בחד יומא שלשה עשר גפנים קרי אוצייתא:
פרדיסא אמר אבוה דשמואל שלשת קבין. תניא נמי הכי האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות משלשת קבין א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות פרש"י זצ"ל בלא טעם. בבבל מאי אמר רבינא בר קיסי תלת אוצייתא בני תריסר תריסר גופני בי היכי דדפיק גוברא בחד יומא שלשה עשר גפנים קרי אוצייתא:
6
ז׳[שם ע"ב]
פשיטא חלק בכור וחלק פשוט שני חלקים שהבכור נוטל אחד משום בכורה וא' משום פשיטות יהבינן ליה אחד מיצר זו אצל זו שהרי שניהם חלקו הם והרי הם לו כחלק אחד. יבם מאי דמייבם את אשת אחיו ויקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצי אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קא אתית לא יהבינן להו ניהלך אחד מיצרא זו אצל זו אי לא מעלית גבן בדמי או לא. אמר אביי היא היא מאי טעמא בכור קרייה רחמנא. רבא אמר אמר קרא והיה הבכור הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור:
פשיטא חלק בכור וחלק פשוט שני חלקים שהבכור נוטל אחד משום בכורה וא' משום פשיטות יהבינן ליה אחד מיצר זו אצל זו שהרי שניהם חלקו הם והרי הם לו כחלק אחד. יבם מאי דמייבם את אשת אחיו ויקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצי אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קא אתית לא יהבינן להו ניהלך אחד מיצרא זו אצל זו אי לא מעלית גבן בדמי או לא. אמר אביי היא היא מאי טעמא בכור קרייה רחמנא. רבא אמר אמר קרא והיה הבכור הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור:
7