אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רל״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 232
א׳פי' רבינו אליקום זצ"ל ולהכי כותבין שאם יתחייב האחד שלא יכול לומר אני לא קיבלתי עלי פלוני להיות ב"ד. משמע דוקא לאחר שדנוהו ונתחייב לא מצי הדר ביה אבל קודם שדנוהו מצי למימר הדרי ביה מזה שבירותי . ולא נהירא לי אלא מיד כשבירר אותו ובירכוהו לישב בדין וקיבל הברכה שוב אינו יכול לחזור בו לא בעל הדין ולא הדיין דכיון דקיבל הברכה ולא אמר קודם הברכה איני רוצה לדון אותם ושוב לא מצי הדר ביה לא בעל דין כדפרי' בתחילת זה בורר ולא הדיין שנתברך. והכי מוכח לשון רבינו ברוך מארץ יון זצ"ל שכתב זה בורר לו אחד כו' כלומר של דיינין המבוררין שנתרצו בהם לדון והעידו על עצמן בכך עכ"ל. משמע שהדיינין כותבין שטר על עצמן שנתחייבו לדון ולא יוכלו לומר לא קבלנו על עצמינו לדון. תניא בתוספא כותבין אונקליסא שלא מדעת המלוה. אבל אין כותבין אלא מדעת הלוה:
1
ב׳[שם]
מתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש שהרי טורח היה להם לכתוב שוברו וסמכו על השליש ואמ' לו אם לא נתתי לו מיכן עד יום פלו' תן לו שטרו. הגיע זמן ולא נתן לו ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן. במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קניא. ור' יהודה סבר אסמכתא לא קניא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כר' יוסי. כי אתו לקמיה דר' אמי אמר להו וכי מאחר שר' יהודה מלמדינן פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי. אני מה אעשה היאך אומר דלא קניא. ואין הלכה כר' יוסי. פי' רבי' שמואל זצ"ל ופסיק תלמודא אין הלכה כר' יוסי אע"פ שנמקו עמו דאסמכתא לא קניא. אלא א"כ קנו מיניה בב"ד חשוב בדלא אניס כדאמרינן בנדרים עכ"ל:
מתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש שהרי טורח היה להם לכתוב שוברו וסמכו על השליש ואמ' לו אם לא נתתי לו מיכן עד יום פלו' תן לו שטרו. הגיע זמן ולא נתן לו ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן. במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קניא. ור' יהודה סבר אסמכתא לא קניא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כר' יוסי. כי אתו לקמיה דר' אמי אמר להו וכי מאחר שר' יהודה מלמדינן פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי. אני מה אעשה היאך אומר דלא קניא. ואין הלכה כר' יוסי. פי' רבי' שמואל זצ"ל ופסיק תלמודא אין הלכה כר' יוסי אע"פ שנמקו עמו דאסמכתא לא קניא. אלא א"כ קנו מיניה בב"ד חשוב בדלא אניס כדאמרינן בנדרים עכ"ל:
2