אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רל״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 239
א׳מעתה הכי קיימא לן דכל שטרות המאוחרין ל"ש שטרי מקח וממכר ל"ש שטרי הלואה כולהו פסולין. והיינו דא"ל רב יימר לרב כהנא ואמרי לה רב ירמיה מדפתי לרב כהנא האידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא ולא חיישינן לחורבא דנפיק מינה לר' יוסי בתר דאמר להו ר' אבא לספרי כי כתביתו שטרי מאוחרי כתובו הכי. שטרא דנן לאו בזימניה כתבנוהי אלא איחרנוהי וכתבנוהי. אמר ליה רב אשי לרב כהנא והאידנא לא עבדינן הכי בתר דאמר להו רב ספרא לספרי כי כתביתו תברא אי ידעיתו זימנא דשטרא כחובו בתוך השובר פלו' פרע לפלו' חוב פלו' כך וכך של אותו השטר שכתוב בו זמן פלוני. ואז לא יוכל לרמות שאפילו הוא מאוחר הרי השובר מוכיח עליו שהוא פרוע. ואי לא אדכריתו זמן הכתוב בשטר כתובו שובר סתמא. שלא יהא כתוב שום זמן בשובר אלא סכום המעו' שהיו כתובין בשטר יכתוב בשובר כי היכי דכל אימת דנפיק השטר שכתוב בו סכום ממון כזה נרעיה השובר. לא שנא אם השטר קודם לשובר. לא שנא אם מאוחר הימנו דהא תברא סתמא כתב. ומעתה צריך המלוה להזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון דכתוב בשטר דהא תברא מרע ליה. ואם הלווהו בסכום ההוא הוא ניהו דאפסיד אנפשיה. אמר ליה רבינא לרב אשי ואמרי לה רב אשי לרב כהנא הא האידנא לא עבדינן הכי. אלא כתבי שטרא מאוחרי דלא כתיב ביה איחרנוהי וכתבנוהי וכתבי תברא עלייהו וכתבי זמן בשעת פירעון ולא חיישינן לחורבא דר' יוסי. א"ל רבנן תקינו מאן דעביד עביד מאן דלא עביד איהו דאפסיד אנפשיה. הילכך שטרי הלואה המאוחרים כשירים מהאי טעמא וה"ה שטרי מקח וממכר מהאי טעמ' דכשירין שיש להם תקנה כי האי גוונא כדתקון רבנן:
1
ב׳[דף קע"ב ע"א]
אמר להו רבה בר רב שילא כי כתביתו שטרי אקנייתא. אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא קמיית' דקיימיתו ביה ואי לא מיתחזי כשיקר':
אמר להו רבה בר רב שילא כי כתביתו שטרי אקנייתא. אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא קמיית' דקיימיתו ביה ואי לא מיתחזי כשיקר':
2