אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רל״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 238
א׳וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל דכותבין שטר :
1
ב׳[דף קע"א ע"ב]
תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולי' מאי טעמא זימנין דזבין ראובן ארעא לשמעון בניסן על מנת שאם יגיע לדמים יחזירנה לו. וכשכתב שטר מקנה כתב בו ראובן מכר שדה לשמעון בתשרי וחזר ראובן ולקח שדהו משמעון בתמוז. וכששאל שטר המקנה א"ל שמעון אירכס לי ואפי' מ"ד אין כותבין שובר הכא מודה דמה יפסיד שמעון אם לא יפדה ראובן שדהו. הילכך אפילו יכתוב לו ראובן לשמעון שפדה שדהו בתמוז יחזור שמעון היום ולמחר ויוציא שטרו הכתוב בתשרי ויאמר אחר שפדיתי חזרתי ולקחתיו ממך והא שטרא. אי הכי שטר הלואה נמי זימנין דיזיף מיניה בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה וא"ל הב שטראי וא"ל אירכס לי וכתיב ליה תברא כי מטי זימניה מפיק ליה וא"ל הני השתא הוא דיזפת מינאי. קסבר רב המנונא אין כותבין שובר. הילכך מאוחרין כשרין. משמע אבל למ"ר המאוחרין כשרין כותבין שובר. ושטרי הלואה המאוחרין פסולין. אם כן לדידן דקיימא לן דכותבין שובר שטרי הלואה נמי המאוחרין פסולין. והכי מוכח לעיל דת"ר שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה ור' יוסי פוסל. ואמר ר' פדת הכל מודים ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה. שכשאנו נזקקין למנות למתי יגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי מאוחר הוא וכשר לדברי הכל. דדמי כמי שכתוב בתוכו שטרא דנן דכתבנוהי לאו בזימניה כתבנוהי אלא אנן סהדי איחרנוהי וכתבנוהי. שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת ויוהכ"פ ויכירו שהוא מאוחר. ולא אתי חורבא דמיפרשא בסמוך. לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שמגיע עונתו מכוונת ליום חול ולא יוודע אם מאוחר אם לאו דר' יהודה דמכשיר לטעמיה דאמר אין כותבין שובר ולא נפיק מיניה חורבא. ור' יוסי לטעמיה דאמ' כותבין שובר הילכך האי שטרא מאוחר הוא ופסול משום דנפיק מיניה חורבא. דזימנין דיזיף מיניה זוזי בתשרי וכתיב ליה זימנאי דשטרא בניסן. ומתרמי ליה זוזי בטבת ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטראי ואמ' ליה אירכס לי' וכתיב ליה תברא ובניסן מפיק ליה לשטרא וגבי בי' וא"ל הני זוזי השתא הוא דיזפת מינאי. וקיימא לן כר' יוסי דכותבין שובר כדפרישית לעיל:
תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולי' מאי טעמא זימנין דזבין ראובן ארעא לשמעון בניסן על מנת שאם יגיע לדמים יחזירנה לו. וכשכתב שטר מקנה כתב בו ראובן מכר שדה לשמעון בתשרי וחזר ראובן ולקח שדהו משמעון בתמוז. וכששאל שטר המקנה א"ל שמעון אירכס לי ואפי' מ"ד אין כותבין שובר הכא מודה דמה יפסיד שמעון אם לא יפדה ראובן שדהו. הילכך אפילו יכתוב לו ראובן לשמעון שפדה שדהו בתמוז יחזור שמעון היום ולמחר ויוציא שטרו הכתוב בתשרי ויאמר אחר שפדיתי חזרתי ולקחתיו ממך והא שטרא. אי הכי שטר הלואה נמי זימנין דיזיף מיניה בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה וא"ל הב שטראי וא"ל אירכס לי וכתיב ליה תברא כי מטי זימניה מפיק ליה וא"ל הני השתא הוא דיזפת מינאי. קסבר רב המנונא אין כותבין שובר. הילכך מאוחרין כשרין. משמע אבל למ"ר המאוחרין כשרין כותבין שובר. ושטרי הלואה המאוחרין פסולין. אם כן לדידן דקיימא לן דכותבין שובר שטרי הלואה נמי המאוחרין פסולין. והכי מוכח לעיל דת"ר שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה ור' יוסי פוסל. ואמר ר' פדת הכל מודים ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה. שכשאנו נזקקין למנות למתי יגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי מאוחר הוא וכשר לדברי הכל. דדמי כמי שכתוב בתוכו שטרא דנן דכתבנוהי לאו בזימניה כתבנוהי אלא אנן סהדי איחרנוהי וכתבנוהי. שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת ויוהכ"פ ויכירו שהוא מאוחר. ולא אתי חורבא דמיפרשא בסמוך. לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שמגיע עונתו מכוונת ליום חול ולא יוודע אם מאוחר אם לאו דר' יהודה דמכשיר לטעמיה דאמר אין כותבין שובר ולא נפיק מיניה חורבא. ור' יוסי לטעמיה דאמ' כותבין שובר הילכך האי שטרא מאוחר הוא ופסול משום דנפיק מיניה חורבא. דזימנין דיזיף מיניה זוזי בתשרי וכתיב ליה זימנאי דשטרא בניסן. ומתרמי ליה זוזי בטבת ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטראי ואמ' ליה אירכס לי' וכתיב ליה תברא ובניסן מפיק ליה לשטרא וגבי בי' וא"ל הני זוזי השתא הוא דיזפת מינאי. וקיימא לן כר' יוסי דכותבין שובר כדפרישית לעיל:
2