אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רנ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 253
א׳ורבינו ברוך זצ"ל כתב דפטירי יתמי. מתני' כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה ואין לבעל נכסים. והיה בעלה מגרשה. וצריך הערב לפורעה כתובתה מכיסו ידירנה הבעל הנאה על דעת רבים. נדר שאין לו הפרה שלא יוכל להחזירה. דחיישינן שמא דעתו להחזיר את אשתו ולאכול כתובתה לאחר שתקבל כתובתה מן הערב וקינוניא בעלמא הוא דעבדי בעל ואשתו על נכסיו של ערב:
1
ב׳[שם ע"ב]
ואמר משה בר עצרן ערבא דכתובתא דכלתיה הוה ורב הונא בריה צורבא מרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא. אמר אביי לא איכא איניש דלינסיב עצה לרב הונא דליגרשה לדביתהו שלא בב"ד שלא ידירוה. ותיזיל ותגבי מאבוה והדר מהדרה. לצורבא מרבנן יהבינן עצה כי האי גוונא ולא מיקרי רשע:
ואמר משה בר עצרן ערבא דכתובתא דכלתיה הוה ורב הונא בריה צורבא מרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא. אמר אביי לא איכא איניש דלינסיב עצה לרב הונא דליגרשה לדביתהו שלא בב"ד שלא ידירוה. ותיזיל ותגבי מאבוה והדר מהדרה. לצורבא מרבנן יהבינן עצה כי האי גוונא ולא מיקרי רשע:
2
ג׳[שם]
איתמר ערב דכתובתה לד"ה לא משתעבד קבלן דבעל חוב ד"ה משתעבד. קבלן דכתובה וערב דבעל חוב פליגי. איכא למ"ד אית ליה נכסי ללוה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד. ואיכא למ"ד בין אית ליה בין לית ליה לא משתעבד. אמוראי פליגי בהא מילתא ושמהתייהו לא איתפרש בתלמוד. והלכתא בכולהו משתעבד. אע"ג דלית ליה נכסי בר מערב דכתובה אע"ג דאית ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה. פי' רבי' שמואל זצ"ל מצוה הוא דעבד המשדך בזיווגן. אין דעתו לפרוע הערבות. אבל מתכוין לזווגן שעל ידי ערבות זו מתרצין ולאו מידי חסרה לאשה דהא טב למיהב טן דו ולטובתה נתכוון עכ"ל. מדפירש לאו מידי חסרה לאשה. רוצה לומר דמיירי בערב שנתערב מאיש לאשה. שאם מת הבעל או גירשה דלא משתעבד האי ערב לפרוע כתובתה לאישה. דומיא דמשה בר עצרי שהיה ערב מבנו דכלתו. ואע"ג דערב דעלמא שנתערב מאיש לאשה בכתובתה לא משתעבד האב שנתערב מבנו לכלתו משתעבד וכן משמע מלשון רבי' יצחק אלפס זצ"ל שכתב אבל ערב דכתובה לא משתעבד אף על גב דאית ליה. מאי טעמא מצי למימר עבדי ולא מידי חסריה. ואי ערב דכתובה דבריה הוא משתעבדא דאבא לגביה בריה שיעבודי משעבד נפשיה עכ"ל. הדי פירש דבההוא ענין דאבא לגביה בריה היינו דומיא דמשה בר עצרי שהיה ערב מבנו לכלתו. הא אדם דעלמא מאיש לאשתו לא משתעבד. וכן כתב הרב רבי משה בר מיימון זצ"ל ערב של כתובה אע"פ שקנו מידו פטור מלשלם שהרי מצוה עשה ולא חסר ממון. ואם היה האב ערב בכתובת בנו וקנו מידו חייב וקבלן של כתובה חייב עכ"ל. והיינו [ד]הכל מפרשי שהיה ערב מאיש לאשה בכתובתה. וכן פירש רבינו אליקום זצ"ל אבא לגבי בריה. כשנעשה קבלן בשבילו משעביד נפשיה אע"ג דלית ליה נכסים לבן. מפני חיבת הבן מצוה עבד כלומר ולא גמר ומשעביד נפשיה. אלא האי דנעשה ערב משום דמצוה עבר כדי שיזדווגו שניהם ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו עכ"ל. וכלשון הזה כתב רבי' ברוך זצ"ל מארץ יון ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו. כולהו מפרשים דבערב מאיש לאשה בכתובתה עסקינן. אבל אם נתערב מאיש לאיש בנדוניא שנדרה לו הכי נמי דמשתעבדא:
איתמר ערב דכתובתה לד"ה לא משתעבד קבלן דבעל חוב ד"ה משתעבד. קבלן דכתובה וערב דבעל חוב פליגי. איכא למ"ד אית ליה נכסי ללוה משתעבד אי לית ליה לא משתעבד. ואיכא למ"ד בין אית ליה בין לית ליה לא משתעבד. אמוראי פליגי בהא מילתא ושמהתייהו לא איתפרש בתלמוד. והלכתא בכולהו משתעבד. אע"ג דלית ליה נכסי בר מערב דכתובה אע"ג דאית ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה. פי' רבי' שמואל זצ"ל מצוה הוא דעבד המשדך בזיווגן. אין דעתו לפרוע הערבות. אבל מתכוין לזווגן שעל ידי ערבות זו מתרצין ולאו מידי חסרה לאשה דהא טב למיהב טן דו ולטובתה נתכוון עכ"ל. מדפירש לאו מידי חסרה לאשה. רוצה לומר דמיירי בערב שנתערב מאיש לאשה. שאם מת הבעל או גירשה דלא משתעבד האי ערב לפרוע כתובתה לאישה. דומיא דמשה בר עצרי שהיה ערב מבנו דכלתו. ואע"ג דערב דעלמא שנתערב מאיש לאשה בכתובתה לא משתעבד האב שנתערב מבנו לכלתו משתעבד וכן משמע מלשון רבי' יצחק אלפס זצ"ל שכתב אבל ערב דכתובה לא משתעבד אף על גב דאית ליה. מאי טעמא מצי למימר עבדי ולא מידי חסריה. ואי ערב דכתובה דבריה הוא משתעבדא דאבא לגביה בריה שיעבודי משעבד נפשיה עכ"ל. הדי פירש דבההוא ענין דאבא לגביה בריה היינו דומיא דמשה בר עצרי שהיה ערב מבנו לכלתו. הא אדם דעלמא מאיש לאשתו לא משתעבד. וכן כתב הרב רבי משה בר מיימון זצ"ל ערב של כתובה אע"פ שקנו מידו פטור מלשלם שהרי מצוה עשה ולא חסר ממון. ואם היה האב ערב בכתובת בנו וקנו מידו חייב וקבלן של כתובה חייב עכ"ל. והיינו [ד]הכל מפרשי שהיה ערב מאיש לאשה בכתובתה. וכן פירש רבינו אליקום זצ"ל אבא לגבי בריה. כשנעשה קבלן בשבילו משעביד נפשיה אע"ג דלית ליה נכסים לבן. מפני חיבת הבן מצוה עבד כלומר ולא גמר ומשעביד נפשיה. אלא האי דנעשה ערב משום דמצוה עבר כדי שיזדווגו שניהם ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו עכ"ל. וכלשון הזה כתב רבי' ברוך זצ"ל מארץ יון ולאו מידי חסרה שלא נתנה לו כלום על ידו. כולהו מפרשים דבערב מאיש לאשה בכתובתה עסקינן. אבל אם נתערב מאיש לאיש בנדוניא שנדרה לו הכי נמי דמשתעבדא:
3