אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רנ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 255
א׳וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וה"ה היכא דליכא שטרא בידיה ואמר תנו נותנין:
1
ב׳[דף קע"ה ע"א]
רב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלו' בידי ונקיט ההוא פלוני שטרא דלא מקויים אמר תנו קיימיה לשטריה ונותנין. לא אמר תנו לא קיימינן לשטריה ואין נותנין:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלו' בידי ונקיט ההוא פלוני שטרא דלא מקויים אמר תנו קיימיה לשטריה ונותנין. לא אמר תנו לא קיימינן לשטריה ואין נותנין:
2
ג׳[שם]
אמר רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין. מאי טעמא דלאו אדכורי מידכר. תנו מנה לפלוני. ואמרי יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין. דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ושמעי' מהא דרבא היכא דלא אמרו חזר ואמר לנו אבא פרעתי דנותנין ואע"ג דלא אמר תנו נותנין. ואי קשיא הא דאמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמ' תנו אין נותנין. התם לא אמר בתורת הודאה. הכא דאמר לה בתורת הודאה. ודמיא לההיא דגרסי' בפ' דיני ממונות הרי שראו אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלו' הם של מעשר שני הם. אם כמוסר את דבריו קיימין ואם כמערים לא אמר כלום. עכ"ל:
אמר רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין. מאי טעמא דלאו אדכורי מידכר. תנו מנה לפלוני. ואמרי יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין. דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ושמעי' מהא דרבא היכא דלא אמרו חזר ואמר לנו אבא פרעתי דנותנין ואע"ג דלא אמר תנו נותנין. ואי קשיא הא דאמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמ' תנו אין נותנין. התם לא אמר בתורת הודאה. הכא דאמר לה בתורת הודאה. ודמיא לההיא דגרסי' בפ' דיני ממונות הרי שראו אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלו' הם של מעשר שני הם. אם כמוסר את דבריו קיימין ואם כמערים לא אמר כלום. עכ"ל:
3
ד׳[שם]
בעי רבא שכיב מרע שתבעו והודה מהו צריך לומר אתם עדיי כדאמ' בזה בורר או אין צריך לומר אתם עדיי. בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ובתחילת בבא מציעא פירשתי עניני הודאות:
בעי רבא שכיב מרע שתבעו והודה מהו צריך לומר אתם עדיי כדאמ' בזה בורר או אין צריך לומר אתם עדיי. בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ובתחילת בבא מציעא פירשתי עניני הודאות:
4
ה׳[שם]
מתני' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים. ואפילו אין כתוב בו אחריות. דהא פסקי' הילכתא בשנים אוחזין דאחריות טעות סופר הוא. על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין:
מתני' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים. ואפילו אין כתוב בו אחריות. דהא פסקי' הילכתא בשנים אוחזין דאחריות טעות סופר הוא. על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין:
5
ו׳[שם ע"ב]
אמר עולא דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה [גובה מנכסים משועבדים מאי טעמא שיעבודא דאורייתא ואלא מה טעם אמרו מלוה על פה] אינו גובה אלא מנכסים בני חורין משום פסידא דלקוחות. אי הכי מלוה בשטר נמי. התם אינהו דאפסידו אנפשייהו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וקיימא לן כעולא. דהא רב פפא דהוא בתרא פסק הילכתא הכי בפרק האשה נקנית דאמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין דשיעבודא דאורייתא. ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. והא דקא פסיק רב פפא הכא ואמר הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות. גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין. ואינה גובה מן הלקוחות דלית לי' קלא. לאו דפליגו דידיה אדידיה. אלא הא קמ"ל דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין. עכ"ל:
אמר עולא דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה [גובה מנכסים משועבדים מאי טעמא שיעבודא דאורייתא ואלא מה טעם אמרו מלוה על פה] אינו גובה אלא מנכסים בני חורין משום פסידא דלקוחות. אי הכי מלוה בשטר נמי. התם אינהו דאפסידו אנפשייהו. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וקיימא לן כעולא. דהא רב פפא דהוא בתרא פסק הילכתא הכי בפרק האשה נקנית דאמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין דשיעבודא דאורייתא. ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. והא דקא פסיק רב פפא הכא ואמר הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות. גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין. ואינה גובה מן הלקוחות דלית לי' קלא. לאו דפליגו דידיה אדידיה. אלא הא קמ"ל דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין. עכ"ל:
6