אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ל״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 32
א׳ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב ר"ח זצ"ל כללא דמילתא אע"ג דשנויי דשנינהו רבא ליתנהו ודחיית' נינהו. מיהו הכא בבור קיימא לן כוותיה דהא בהדיא קיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם דהילכת' כאביי והא ליתא מכלל יע"ל קג"ם. ותו הא קיי"ל מודה רבי יוסי בגירי דידיה. והא דאמ' בלישנא בתרא דכל מרא ומרא דמחית ליה למיחפר מרפית לה לארעאי גירי נינהו ואפי' ר' יוסי מודה דהא לא פליג ר' יוסי ואמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמ' גבי בור ואילן והתם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אבל בכוליה פרקין מודה להו ר' יוסי לחכמים. הלא תראה כששנינו מרחיקין את הסולם אמ' לימא מתני' דלא כר' יוסי ואוקימנא אפילו תימא ר' יוסי בכוליה לא אמ' לימא מתני' דלא כר' יוסי לאו משום דפשיטא להו לרבנן דגמרא דמודה ר' יוסי לרבנן בכוליה פרקין ובהא איסתפיקו להו ואמרו נימא מתני' דלא כר' יוסי ודקדקו ואוקמוה להא נמי כר' יוסי הילכך בגיריה כולי עלמא לא פליגי והא גירי נינהו. אומר רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל הא שמעתא כולה צריכה עייונא דרבינו חננאל זצ"ל לא סגיא דהא אוקימנא דר' יוסי מתיר בחרדל בסבריה ולא איתוקמא דרבא אלא אליבא דרבנן דסברי על המזיק להרחיק ואפסיק דהילכתא כאביי. ולא תקשי ליה יע"ל קג"ם דבכמה דוכתי אמרי' הילכתא כרב יוסף בשדה ענין ומחצה. ואפ"ה בכמה דוכתי אחריני הילכתא כוותיה. עכ"ל:
1
ב׳[דף י"ט ע"א]
מתני' ולא נברכת הכובסין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא מן המחמצן דהיינו נברכת ששורין בה בגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין אבל מן הנדיין דהיינו נברכת שכובסין ומשפשפין בה משום שהמים ניתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות:
מתני' ולא נברכת הכובסין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא מן המחמצן דהיינו נברכת ששורין בה בגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין אבל מן הנדיין דהיינו נברכת שכובסין ומשפשפין בה משום שהמים ניתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות:
2
ג׳[שם]
מתני' וסד בסיד. איבעיא להו וסד בסיד תנן או סד בסיד תנן כלומר או ירחיק סד ולא איפשיט. מתני' מרחיקין את הגפת. פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים אבנים שהאור יוצא מהן מכותלו של חבירו שלשה טפחים כותל לבינים של טיט הבנוי על גבי קרקע שכל אלו קשים לחומה שמוציאים הבל. וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים:
מתני' וסד בסיד. איבעיא להו וסד בסיד תנן או סד בסיד תנן כלומר או ירחיק סד ולא איפשיט. מתני' מרחיקין את הגפת. פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים אבנים שהאור יוצא מהן מכותלו של חבירו שלשה טפחים כותל לבינים של טיט הבנוי על גבי קרקע שכל אלו קשים לחומה שמוציאים הבל. וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים:
3
ד׳[שם ע"ב]
תניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו שלשה טפחים. בד"א בכותל לבנים אבל בכותל של אבנים בכדי שלא יזיק. וכמה טפח ובצונמא מותר. מתני' מרחיקין את הריחיים מן השכב שלשה שהן ארבעה מן הרכב:
תניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו שלשה טפחים. בד"א בכותל לבנים אבל בכותל של אבנים בכדי שלא יזיק. וכמה טפח ובצונמא מותר. מתני' מרחיקין את הריחיים מן השכב שלשה שהן ארבעה מן הרכב:
4
ה׳[דף כ' ע"ב]
מאי טעמא משום טיריא שהקרקע מרעיד בגלגולו. אלא הא דתניא ושל חמור שלשה מן האצטרובל שהן ארבעה מן הקלת פי' ריחיים של חמור. איצטרובל הוא כל מושב של הריחיים שבתוך קליפת העץ שקורין צרקא. קלת אפרכסת שקורין טרימוייא. התם מאי טיריא איכא הא ריחיים קטנים וקלים הם ואין הקדקע מרעיד בגלגולו. משום קלא יש מפרשים קול הנהנת חמור ויש מפרשים קול הריחיים. כתב רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון. ר"ח זצ"ל אין חמור טוחן בו אלא נקראת ריחיים של חמור על שם העצים הנושאים אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהם נקראים חמור כמו עץ שהמיטה מוטלת עליו נקרא חמור. כדתנן נקליטי המטה וחמור טהורין וכו' כך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחיים וזהו איצטרובל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא אלא קול בלבד עכ"ל. מתני' מרחיקין את התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה פי' תנור של כלי חרס הוא צרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת הקרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רוחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתון קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלו' שפת הכליא שפתה העליונ' ולפי שהכלי של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו. כליא לשון יון בטן. וכן פר"ח זצ"ל שהוא לשון יון:
מאי טעמא משום טיריא שהקרקע מרעיד בגלגולו. אלא הא דתניא ושל חמור שלשה מן האצטרובל שהן ארבעה מן הקלת פי' ריחיים של חמור. איצטרובל הוא כל מושב של הריחיים שבתוך קליפת העץ שקורין צרקא. קלת אפרכסת שקורין טרימוייא. התם מאי טיריא איכא הא ריחיים קטנים וקלים הם ואין הקדקע מרעיד בגלגולו. משום קלא יש מפרשים קול הנהנת חמור ויש מפרשים קול הריחיים. כתב רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון. ר"ח זצ"ל אין חמור טוחן בו אלא נקראת ריחיים של חמור על שם העצים הנושאים אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהם נקראים חמור כמו עץ שהמיטה מוטלת עליו נקרא חמור. כדתנן נקליטי המטה וחמור טהורין וכו' כך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחיים וזהו איצטרובל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא אלא קול בלבד עכ"ל. מתני' מרחיקין את התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה פי' תנור של כלי חרס הוא צרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת הקרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רוחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתון קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלו' שפת הכליא שפתה העליונ' ולפי שהכלי של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו. כליא לשון יון בטן. וכן פר"ח זצ"ל שהוא לשון יון:
5
ו׳[שם]
אמר אביי ש"מ כיליא דתנור טפח נפקא מינה למקח וממכר שאם מכר לו תנור בכיליא צריך שיהא עוביה טפח:
אמר אביי ש"מ כיליא דתנור טפח נפקא מינה למקח וממכר שאם מכר לו תנור בכיליא צריך שיהא עוביה טפח:
6
ז׳[שם]
מתני' לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה שלא יאחז האור בתקרה. היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים אישטרייך בלשון אשכנז טיט קרקע שלשה טפחים. [אמר המעתיק לדאבון לבנו יחסר מכת"י מן תוך דברי ענין הזה. ויתחיל בתוך ענין מסוף פ' חזקת הבתים. וחבל על דאבדין דברי פז על ענינים יקרים כאלה]:
מתני' לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה שלא יאחז האור בתקרה. היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים אישטרייך בלשון אשכנז טיט קרקע שלשה טפחים. [אמר המעתיק לדאבון לבנו יחסר מכת"י מן תוך דברי ענין הזה. ויתחיל בתוך ענין מסוף פ' חזקת הבתים. וחבל על דאבדין דברי פז על ענינים יקרים כאלה]:
7
ח׳פרק חזקת הבתים
8
ט׳[דף נ"ז ע"א]
קרינא ביה על פי שנים עדים ודוקא במקום שראובן העיד על חתימת עצמו אז קרוביו אינם מקיימין חתימת שמעון. אבל היתה כתיבת ידו של ראובן יוצאה ממקום אחר שאין ראובן צריך להעיד על חתימת עצמו. או אפי' ראובן עצמו מעיד על חתימת עצמו. כההיא דפרק האשה שנתארמלה דאמר רב יהודה אמר רב שנים שהיו חתומים על השטר ומת אחד מהם צריכין שנים מן השוק להעיד עליו. ואי ליכא שנים מן השוק אלא חד מאי אמר אביי ליכתוב חתימת ידא אחספא ושדי ליה בבי דינא דחזו ליה בי דינא ומחזקי ליה דלא צריך איהו לאסהודי אחתימות ידיה ואזיל איהו והאי סהדי אחרינ' ומסהדי אאידך. אבל היכא שאין כתב ידו של ראובן יוצא ממקום אחר דבעי ראובן לאסהודי אחתימות דנפשיה אז קרובי ראובן לא מסהדי אחתימה דשמעון. ואע"ג דקרוב לוה ומלוה מסהדי אחתימה דסהדי ומקיימי ליה לשטרא משום דלא מסהדי אמנה שבשטר דגילוי מילתא בעלמ' הוא. כדפרי' בהגוזל שאני הכא הואיל ונפיק פלגו ממונא אפומיה בסהדותא ברורה פסלינן ליה אפילו בגלוי מילתא בעלמא. ובפר"ח כתב ס"פ האשה שנתארמלה וזה לשונו וגר' בפ' אחד דיני ממונות אמר רב שונה אדם לתלמידו דרך קצרה ודן עמו דיני נפשות. מתיבי הטהרות והטמאות אב ובנו ודרב ותלמידו מונין להם שנים דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות ועיבור שנים אין מונין להם אלא אחד. יש מי שאומ' כיון דלא תני קיום שטרות בהני תניא שמעינן מינה דקיום שטרות בקרובים כשר ולא היא דאין קיום שטרות כשר בקרובי' אלא הא דתנינא בהדיא נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של אחי. והוא שיש אחר עמו רחוק. אבל אם יהו דיינין קרובין זה לזה או קרובין למלוה או ללוה פסולין . הן דאינון בכל דיני ממונות. וכיון דתנן דיני ממונות בכללן ודיני קנסות וקיום שטרות וכיוצא בהן דכולהו בכלל דיני ממונות שייכי וכן הדין עכ"ל. ועל כרחיה ליתא למה שכתב שאין אדם נאמן לומר זה כתב ידו של אבא אלא א"כ יש אדם רחוק עמו כדפי' רבינו שמואל זצ"ל דכי חשבת לאחי כעד אחד נמצא דעד אחד מגבי ג' חלקים דהיינו עד החתום בשטר שחוזר ומצטרף עם אחיו על חתימת השני אבל כשאחי שמעון מעידים על חתימת שמעון כולהו כעד אחד דמו ונפיק פלגא ממונא אפומייהו ופלגו ממונא אחר על פי עד אחר הכתוב בשטר. ותו דבכל הספרים כתוב אמר רב הונא ברי' דרב יהושע והוא שיש עמו גדול ולא גר' אחר רחוק אלא גדול והיינו משום דקטן לאו בר דיעה הוא כשראה כתב אביו הצריך רב הונא שיהא אחר עמו גדול שהוא בר דיעה כשראה כתבו כדתנן בפ' המביא תנינ' הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן ופרכינן בגמרא הא לאו בני דיעה נינהו. אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב כמו כן בפ' האשה שנתארמלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שהיה גדול על גביו כלומר מעיד עמו עכ"ל. אבל אחר רחוק לא כתב. אלא ש"מ גדול עומד על גביו ואפי' קרוב וטעמא דמילתא כדפרישית בהגוזל:
קרינא ביה על פי שנים עדים ודוקא במקום שראובן העיד על חתימת עצמו אז קרוביו אינם מקיימין חתימת שמעון. אבל היתה כתיבת ידו של ראובן יוצאה ממקום אחר שאין ראובן צריך להעיד על חתימת עצמו. או אפי' ראובן עצמו מעיד על חתימת עצמו. כההיא דפרק האשה שנתארמלה דאמר רב יהודה אמר רב שנים שהיו חתומים על השטר ומת אחד מהם צריכין שנים מן השוק להעיד עליו. ואי ליכא שנים מן השוק אלא חד מאי אמר אביי ליכתוב חתימת ידא אחספא ושדי ליה בבי דינא דחזו ליה בי דינא ומחזקי ליה דלא צריך איהו לאסהודי אחתימות ידיה ואזיל איהו והאי סהדי אחרינ' ומסהדי אאידך. אבל היכא שאין כתב ידו של ראובן יוצא ממקום אחר דבעי ראובן לאסהודי אחתימות דנפשיה אז קרובי ראובן לא מסהדי אחתימה דשמעון. ואע"ג דקרוב לוה ומלוה מסהדי אחתימה דסהדי ומקיימי ליה לשטרא משום דלא מסהדי אמנה שבשטר דגילוי מילתא בעלמ' הוא. כדפרי' בהגוזל שאני הכא הואיל ונפיק פלגו ממונא אפומיה בסהדותא ברורה פסלינן ליה אפילו בגלוי מילתא בעלמא. ובפר"ח כתב ס"פ האשה שנתארמלה וזה לשונו וגר' בפ' אחד דיני ממונות אמר רב שונה אדם לתלמידו דרך קצרה ודן עמו דיני נפשות. מתיבי הטהרות והטמאות אב ובנו ודרב ותלמידו מונין להם שנים דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות ועיבור שנים אין מונין להם אלא אחד. יש מי שאומ' כיון דלא תני קיום שטרות בהני תניא שמעינן מינה דקיום שטרות בקרובים כשר ולא היא דאין קיום שטרות כשר בקרובי' אלא הא דתנינא בהדיא נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של אחי. והוא שיש אחר עמו רחוק. אבל אם יהו דיינין קרובין זה לזה או קרובין למלוה או ללוה פסולין . הן דאינון בכל דיני ממונות. וכיון דתנן דיני ממונות בכללן ודיני קנסות וקיום שטרות וכיוצא בהן דכולהו בכלל דיני ממונות שייכי וכן הדין עכ"ל. ועל כרחיה ליתא למה שכתב שאין אדם נאמן לומר זה כתב ידו של אבא אלא א"כ יש אדם רחוק עמו כדפי' רבינו שמואל זצ"ל דכי חשבת לאחי כעד אחד נמצא דעד אחד מגבי ג' חלקים דהיינו עד החתום בשטר שחוזר ומצטרף עם אחיו על חתימת השני אבל כשאחי שמעון מעידים על חתימת שמעון כולהו כעד אחד דמו ונפיק פלגא ממונא אפומייהו ופלגו ממונא אחר על פי עד אחר הכתוב בשטר. ותו דבכל הספרים כתוב אמר רב הונא ברי' דרב יהושע והוא שיש עמו גדול ולא גר' אחר רחוק אלא גדול והיינו משום דקטן לאו בר דיעה הוא כשראה כתב אביו הצריך רב הונא שיהא אחר עמו גדול שהוא בר דיעה כשראה כתבו כדתנן בפ' המביא תנינ' הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן ופרכינן בגמרא הא לאו בני דיעה נינהו. אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב כמו כן בפ' האשה שנתארמלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שהיה גדול על גביו כלומר מעיד עמו עכ"ל. אבל אחר רחוק לא כתב. אלא ש"מ גדול עומד על גביו ואפי' קרוב וטעמא דמילתא כדפרישית בהגוזל:
9
י׳[שם]
מתני' אלו דברים שיש להם חזקה פי' רבינו שמואל זצ"ל דאמרי' לקמן שאדם משתמש בשל חבירו שאם נשתמש שלש שנים ולא מיחה בו חבירו יש לו חזקה לזה המחזיק ויכול לטעון אתה נתת לי לתשמיש זה במתנה או אתה מכרתו לי כגון תשמישין קבועין כדמפרש לקמן שאדם מקפיד עליהן אם עושין שלא ברשותו. הילכך בשלש הויא חזקה דומיא דבורות שיחין וסעדות ובית השלחין וכל הנך דלעיל דכיון דקביעות דתשמיש הוא כמחזיק גוף הקרקע של חבירו דמי והויא חזקה בג' שנים. ור' חנני' פי' אלו דברים שיש להם חזקה כאשר כבר פירשנו. ולא נהירא אלא לקמיה קאי. דאי לעיל קאי ומסקנא דלעיל דמתני' היא אריכות לשון שלא לצורך הוא. ועוד דאכתי תנינא לקמן יש להם חזקה טובא. כללא דמילתא כל הני יש להם חזקה דתנן במתני' עד סוף פרקין בחזקת שלש שנים מיירי כדמוכח בברייתא בא לפני ר' חייא אמר לו יגעת בני יגעת. עכ"ל:
מתני' אלו דברים שיש להם חזקה פי' רבינו שמואל זצ"ל דאמרי' לקמן שאדם משתמש בשל חבירו שאם נשתמש שלש שנים ולא מיחה בו חבירו יש לו חזקה לזה המחזיק ויכול לטעון אתה נתת לי לתשמיש זה במתנה או אתה מכרתו לי כגון תשמישין קבועין כדמפרש לקמן שאדם מקפיד עליהן אם עושין שלא ברשותו. הילכך בשלש הויא חזקה דומיא דבורות שיחין וסעדות ובית השלחין וכל הנך דלעיל דכיון דקביעות דתשמיש הוא כמחזיק גוף הקרקע של חבירו דמי והויא חזקה בג' שנים. ור' חנני' פי' אלו דברים שיש להם חזקה כאשר כבר פירשנו. ולא נהירא אלא לקמיה קאי. דאי לעיל קאי ומסקנא דלעיל דמתני' היא אריכות לשון שלא לצורך הוא. ועוד דאכתי תנינא לקמן יש להם חזקה טובא. כללא דמילתא כל הני יש להם חזקה דתנן במתני' עד סוף פרקין בחזקת שלש שנים מיירי כדמוכח בברייתא בא לפני ר' חייא אמר לו יגעת בני יגעת. עכ"ל:
10
י״א[שם]
ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמה בחצר וכן תנור וריחיים וכיריים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה. פי' רבינו שמואל זצ"ל דכל הני דברים המטלטלי' הן ואינם תשמיש של קביעות ואין בעל החצר מקפיד ד' וה' שנים ולכך אין לו חזקה. אבל עשה מחיצה בחצר לבהמתו גבוהה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחיים הרי זו חזקה בכל מקום מקום תוך המחיצות שעשה יכול לטעון לקוח הוא בידי. הכניס תרנגולים לתוך ביתו של חבירו עשה מקום לזבלו עמוק שלשה כדי שלא יתפזר או מחיצה גבוה שלשה הרי זו חזקה. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר עולא כל אלו שבנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו נמי לא קנה. כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו נמי קנה כלומר הויא חזקה שלש שנים. מיהו הקנין על ידי מעות או על ידי מתנה. מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי (נמי) ניר דבנכסי הגר קנה בנכסי חבירו לא קנה. והרי אכיל פירות דבנכסי הגר לא קנה ובנכסי חבירו קנה. אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכא בחצר שותפין עסקינן דבהעמדה נמי לא קפדי אמחיצה קפדי. ופרכי' ובהעמדה נמי לא קפדי והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר:
ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמה בחצר וכן תנור וריחיים וכיריים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה. פי' רבינו שמואל זצ"ל דכל הני דברים המטלטלי' הן ואינם תשמיש של קביעות ואין בעל החצר מקפיד ד' וה' שנים ולכך אין לו חזקה. אבל עשה מחיצה בחצר לבהמתו גבוהה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחיים הרי זו חזקה בכל מקום מקום תוך המחיצות שעשה יכול לטעון לקוח הוא בידי. הכניס תרנגולים לתוך ביתו של חבירו עשה מקום לזבלו עמוק שלשה כדי שלא יתפזר או מחיצה גבוה שלשה הרי זו חזקה. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר עולא כל אלו שבנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו נמי לא קנה. כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו נמי קנה כלומר הויא חזקה שלש שנים. מיהו הקנין על ידי מעות או על ידי מתנה. מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי (נמי) ניר דבנכסי הגר קנה בנכסי חבירו לא קנה. והרי אכיל פירות דבנכסי הגר לא קנה ובנכסי חבירו קנה. אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכא בחצר שותפין עסקינן דבהעמדה נמי לא קפדי אמחיצה קפדי. ופרכי' ובהעמדה נמי לא קפדי והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר:
11
י״ב[שם ע"ב]
אלא אמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן מתני' ברחבה שאחורי הבתים עסקינן ואינו מקפיד כל כך הילכך אהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי. אבל חצר לפני בתים הוא וצריך שיהא מקום פנוי לביאה ויציאה הילכך קפדי אהעמדה כדי. רב פפא אמר אידי ואידי מתני' דהכא ודנדרים בחצר השותפין חייב דקפיד אהעמדה כדי והיכ' דלא קפיד. גבי ממונין לענין חזקה יש לנו לילך לקולא ולומר שאין מקפידין השותפין זה על זה ומותר להעמיד בהמות בחצר כל זמן שאין חבירו מקפיד עליו ומעכב והיינו קולא שאנו מתירין לזה להעמיד שם בסתמא אע"פ שלא נטל רשות מחבירו. והילכך לא הויא חזקה ובאיסורא דשותפין שנדרו לחומרא. רבינא אמר לעולם אידי ואידי לא קפדי שותפין בהעמדה כדי כדתנן דלא הויא חזקה. וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר והא דקתני אסורין ר' אליעזר היא דתניא ר' אליעזר אומר אפי' ויתור אסור במודר הנאה. אמר ר' יונתן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה פי' רבינו שמואל זצ"ל בכל תשמישין הקבועים בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטין אויר חצר יכולים לעכב אם האחד רוצה לבדו לעשות וחביריו אינם רוצים חוץ מן הכביסה שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן של שותפין חביריו. עכ"ל:
אלא אמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן מתני' ברחבה שאחורי הבתים עסקינן ואינו מקפיד כל כך הילכך אהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי. אבל חצר לפני בתים הוא וצריך שיהא מקום פנוי לביאה ויציאה הילכך קפדי אהעמדה כדי. רב פפא אמר אידי ואידי מתני' דהכא ודנדרים בחצר השותפין חייב דקפיד אהעמדה כדי והיכ' דלא קפיד. גבי ממונין לענין חזקה יש לנו לילך לקולא ולומר שאין מקפידין השותפין זה על זה ומותר להעמיד בהמות בחצר כל זמן שאין חבירו מקפיד עליו ומעכב והיינו קולא שאנו מתירין לזה להעמיד שם בסתמא אע"פ שלא נטל רשות מחבירו. והילכך לא הויא חזקה ובאיסורא דשותפין שנדרו לחומרא. רבינא אמר לעולם אידי ואידי לא קפדי שותפין בהעמדה כדי כדתנן דלא הויא חזקה. וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר והא דקתני אסורין ר' אליעזר היא דתניא ר' אליעזר אומר אפי' ויתור אסור במודר הנאה. אמר ר' יונתן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה פי' רבינו שמואל זצ"ל בכל תשמישין הקבועים בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטין אויר חצר יכולים לעכב אם האחד רוצה לבדו לעשות וחביריו אינם רוצים חוץ מן הכביסה שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן של שותפין חביריו. עכ"ל:
12
י״ג[דף נ"ח ע"ב]
מתני' המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. פי' רבינו שמואל זצ"ל מרזב צנור קטן ורנילין לתלותו בסוף צנור גדול ההולך על פני כל אורך הגג ורגילין להופכו לכל ראש שירצו ומרחיק קילוח המים מן הכותל והילכך אין לו חזקה ואין דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג שלש שנים ותלה בו אויר חצר חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא היא לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים שלש. המזחילה יש לה חזקה. הוא צינור גדול המחזיק כל אורך הגג. ומילתא דקביעותא היא הילכך יש לה חזקה דלא עביד אינש דשתיק אלא קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה עמו בדמים או במתנה. מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המרזב אין לו חזקה מרוח אחת. אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושפך שם מים והחזיק בו ג' שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר להשתמש שם צריך לעקור מרזבו מיכן ולהניחו בראש השני של מזחילה ראין בעל הגג מפסיד בכך כלום והילכך אין כאן קביעות להיותו מונח לעולם לרוח זה. והילכך לא חשש בעל חצר למחות אבל יש למקומו חזקה באחת משתי רוחותיו או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחנו בצד זה ואין בעל חצר יכול לעוקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחד משתי רוחותיו הוי מרזב מילתא דקביע דסתם בית אי אפשר בלא מרזב. ר' חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו שאם היה ארוך יותר מכדי צורכו והופכו באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה לאורכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל ואפילו מצד זה לזה אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום הויא חזקה. רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה בעל חצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמניע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב אחזיקי נמי במה שתחתיו. ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו ולהגביה בנינו ממקום שהיה המרזב אינו יכול לעוקרו דלמקומו מיהא יש לו חזקה:
מתני' המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. פי' רבינו שמואל זצ"ל מרזב צנור קטן ורנילין לתלותו בסוף צנור גדול ההולך על פני כל אורך הגג ורגילין להופכו לכל ראש שירצו ומרחיק קילוח המים מן הכותל והילכך אין לו חזקה ואין דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג שלש שנים ותלה בו אויר חצר חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא היא לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים שלש. המזחילה יש לה חזקה. הוא צינור גדול המחזיק כל אורך הגג. ומילתא דקביעותא היא הילכך יש לה חזקה דלא עביד אינש דשתיק אלא קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה עמו בדמים או במתנה. מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המרזב אין לו חזקה מרוח אחת. אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושפך שם מים והחזיק בו ג' שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר להשתמש שם צריך לעקור מרזבו מיכן ולהניחו בראש השני של מזחילה ראין בעל הגג מפסיד בכך כלום והילכך אין כאן קביעות להיותו מונח לעולם לרוח זה. והילכך לא חשש בעל חצר למחות אבל יש למקומו חזקה באחת משתי רוחותיו או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחנו בצד זה ואין בעל חצר יכול לעוקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחד משתי רוחותיו הוי מרזב מילתא דקביע דסתם בית אי אפשר בלא מרזב. ר' חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו שאם היה ארוך יותר מכדי צורכו והופכו באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה לאורכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל ואפילו מצד זה לזה אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום הויא חזקה. רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה בעל חצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמניע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב אחזיקי נמי במה שתחתיו. ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו ולהגביה בנינו ממקום שהיה המרזב אינו יכול לעוקרו דלמקומו מיהא יש לו חזקה:
13
י״ד[דף נ"ט ע"א]
אמר רב יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו בעל חצר מעכב עליו דא"ל כי היכי דאתקניא לך מצד דידי למישדא ביה מייך לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך:
אמר רב יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו בעל חצר מעכב עליו דא"ל כי היכי דאתקניא לך מצד דידי למישדא ביה מייך לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך:
14
ט״ו[שם]
איתמר ר' אושעיא אמר מעכב על בעל הגג ר' חמא אמר אין מעכב אזול ושיילוה לר' ניסא א"ל מעכב קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעי' בר חמא בנו של ר' ניסא :
איתמר ר' אושעיא אמר מעכב על בעל הגג ר' חמא אמר אין מעכב אזול ושיילוה לר' ניסא א"ל מעכב קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעי' בר חמא בנו של ר' ניסא :
15